האוהד הממוצע שצופה במשחקיה האחרונים של הפועל ירושלים – והלא מרשימים, בלשון המעטה – עשוי לחשוב שמדובר בקבוצה מוגבלת התקפית.

"אין רכז טבעי", "חסר 4 טבעי" ו-"אין סקורר בעמדה 3" – אלו רק חלק מהטענות שעולות ביציעים ובשיחות המסדרון עם אוהדי הקבוצה, כמו מעין מתוך הרגל.

נתמודד התקפית, השאר, כך נדמה, יסתדר מעצמו. לטיעון השחוק של "ההגנה הכי טובה היא ההתקפה" מצטרפת הפעם גם השכנה מתל אביב שעמוסה בכישרון התקפי ולפחות כרגע נראית מרשימה במיוחד.

Hapoel Jerusalem – Photo Credit: Yehuda Halickman

נראה שהטענות הללו הן לא רק שינוי פאזה בדעותיו של האוהד אלא באות על רקע שינוי פאזה שעובר על הזהות של הקבוצה לאחרונה. אחרי פרק זמן (ארוך למדי), נראה שהפועל השתחררה מהיסודות שהנחיל המאמן לשעבר, אלכסנדר דז’יקיץ’, וגיבשה לעצמה זהות התקפית חדשה.

הלחץ על כל המגרש הומר בהגנת חילופים שחוסכת אנרגיה להתקפה, המשחק האיטי והמבוקר פינה מקום לריצה בכל הזדמנות, וכריס ג’ונסון הוחלף באנתוני לאמב – מהלך שסימן בבירור את שינוי הגישה. נדמה שיונתן אלון בחר להזדהות עם אותם מאמינים שההתקפה תביא את הישועה. הפועל של השנה – קבוצה מוכשרת התקפית בצורה משמעותית מהשנה שעברה. בפער.

Yonatan Alon – Photo Credit: Yehuda Halickman

אלא שהביקורות, וגם ההתפתחויות על הפרקט, המתמקדות כמעט אך ורק בצד ההתקפי של המשחק – ייתכן שמפספסות את הנקודה. מתחת לפני השטח, ייתכן שהסיפור האמיתי נמצא בכלל בצד השני. ובמשחקים האחרונים זה נראה כמעט כמובן מאליו: כשההגנה מרשה לעצמה להחליף, הריבאונד נעלם והמתפרצות נתקעות. כשהגארדים היריבים חודרים בקלות בצד אחד, הם גם שומרים טוב יותר ועם יותר כוח ברגליים בצד השני. וכל זה מבלי שדיברנו על האפקט הפסיכולוגי המהותי שבו רכות הגנתית מיתרגמת במהרה לרכות גם בהתקפה ובכל חלקי המשחק.

כדי להתחיל לרפא את עצמה, הפועל ירושלים תצטרך לא מעט – חלק מהדברים אסטרטגיים, חלקם טקטיים, ורובם כלל אינם בתחום ההבנה של כותב שורות אלו. עם זאת, הפועל קבוצה עם כלים התקפיים נהדרים. שחקנים טובים, רעיונות מוצלחים והבזקי הכישרון שיוצאים מדי פעם גם מוכיחים את זה. את זה צריך לקבל. אבל עוד דבר צריך לקבל: הפוקוס חייב לעבור לצד השני של המגרש.

אולי, למרות מה שאומרים, ההתקפה הכי טובה – היא דווקא ההגנה.

Hapoel Jerusalem – Photo Credit: Yehuda Halickman