קרדיט לתמונה הראשית: הפועל חולון

כנראה שהראיון עם דקאראי טאקר לא יכל להסתיים אחרת. על הרבה מאוד זרים נוהגים לומר שהם כמו ישראלים, אבל טאקר הוא באמת כזה, לא רק בדיבורים אלא בעיקר במעשים, ועוד נגיע לזה בהמשך. “תודה רבה”, הוא אומר בעברית, וחותם שיחה מהסוג שאני לא זוכר הרבה זמן אם בכלל, בטח עם שחקן זר.

לחצו כאן כדי להצטרף לקהילת ספורטס רבי

ספורטס רבי – גם באפליקציה! כל העדכונים והתוכן האיכותי ביותר על הכדורסל הישראלי היישר לידיים שלכם!

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באייפון

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באנדרואיד

הירשמו לפודקאסט “התשיעית באירופה” ב-iTunes, Spotify או Google Podcasts.

עוד לפני שהתחילה העונה, עוד לפני שהוא נגע בכדור, הפועל חולון התאהבה בטאקר. דקאראי טאקר. וגם לזה עוד נגיע. הסווינגמן בן ה-30 (1.96 מטרים) היה השחקן הראשון שחתם בקבוצה לקראת עונת 2024/25, והתקבל בשדה התעופה על ידי לא פחות מ-150 אוהדים של הקבוצה, ששרו לכבודו. טאקר הגיע אחרי עונה מצוינת במדי הפועל חיפה, שבה הוא רשם בעונה הסדירה ממוצעים מרשימים של 14.5 נקודות, 73.4% לשתיים (שני בליגה), 2.2 שלשות ב-39%, 76% מקו העונשין, 4.1 ריבאונדים, 1.9 אסיסטים לעומת 1.4 איבודים ו-1.5 חטיפות (רביעי בליגה) בדרך ל-15.9 במדד היעילות ב-32.2 דקות למשחק. כבר במשחק השני במדי חולון בגביע ווינר הוא הראה מה הוא מסוגל לעשות, עם 22 נקודות (2-2 לשתיים, 6-9 לשלוש), 3 חטיפות, 25 במדד היעילות ופלוס 21 במדד הפלוס-מינוס ב-22 דקות בניצחון הבית על עירוני קריית אתא בהיכל הטוטו.

“אני מאוד מתרגש”, פותח טאקר בראיון במדיה דיי של חולון בהיכל הטוטו לקראת העונה החדשה. “קבוצה שונה, אווירה שונה וחבורה אחרת של בחורים, אז אני מאוד מתרגש לראות איך תהיה התוצאה של העונה”.

הראיון נערך יום אחרי המשחק הראשון של הקבוצה בגביע ווינר מול הפועל עפולה, משחק שנערך בהיכל הטוטו אך נחשב למשחק חוץ. טאקר שמח לשחק לעיני הקהל הביתי. “זה היה די מרגש. זה עדיין לא היה אולם מלא, אבל הרבה אוהדים עדיין הופיעו והראו תמיכה ואהבה, אז זו הייתה חוויה קטנה נהדרת. אבל אני לא יכול לחכות לקבל את כל המקום הזה מלא ושהאווירה תהיה משוגעת”.

טאקר מרוצה מהחיבור בקבוצה עד עכשיו. “אני מרגיש נהדר. כולם מנסים להבין את התפקידים אחד של השני ואיך כל אחד משחק, כולנו מתחרים ועדיין לומדים ככל שהימים עוברים, עברו רק שלושה שבועות ואני מרגיש שאנחנו עדיין צוברים התקדמות גדולה במהלך הזמן הזה, אז זה תהליך די כיף”.

בחולון טאקר משתף פעולה עם המאמן גיא גודס שאימן אותו בחיפה, וגם עם הביג-מן מרכוס בינגהאם, שכיכב לצידו שם. “זה מרגיש נהדר. לצערי לא חתמנו ​​שוב בחיפה, חשבנו שכולם יחזרו לחיפה אבל אז זה לא קורה כמו שאתה מתכנן”, חושף טאקר. “היה טוב לחזור עם גיא, מאמן שאני יודע איך השיטה שלו, מה הוא רוצה ומה צריך לעשות כדי להיות בצד הטוב של גיא. להתחרות, לשחק קשה ופשוט לשחק בדרך הנכונה. לגבי מרכוס, בהיותי הבחור המבוגר יותר הוא שואל אותי שאלות, די מסתכל עליי, וזה די כיף לקחת מישהו כזה תחת חסותך, במיוחד בחור חדש שנכנס לישראל ואני כאן בשנה הרביעית. הייתי צריך לתת לו חבלים קטנים על ישראל, והוא חזר. בהתחלה הוא היה כזה, ‘לא, אני לא רוצה לחזור’, אבל הוא הבין שישראל היא מקום נחמד והוא הגיע לקבוצה הרבה יותר טובה, אז הוא אמר, ‘אני חוזר’. זה די כיף להתאחד איתו מחדש”.

בואו נחזור אחורה לתחילת הדרך של טאקר בעולם הכדורסל. “התחלתי לשחק כדורגל לראשונה כשהייתי בסביבות גיל 8, שיחקתי גם כדורסל. ברגע שהגעתי לתיכון הייתי צריך לבחור בין כדורסל לכדורגל, ובחרתי בכדורסל כי הספורט היה בתוך אולם. פשוט הרמתי את זה והפכתי את זה לפרנסה”.

טאקר נשאל מי היה עבורו מודל לחיקוי. “כנראה הייתי אומר שאבא שלי. מאוד היה חשוב לאבא שלי שאתאמן בכל יום והוא דאג שאשאר פעיל. הוא אמר לי, ‘אתה הולך לקבל מלגה עבור בית הספר, בשביל אתלטיקה או בשביל כדורסל’, כי בעבר הייתי רץ הרבה. הוא תמיד דחף אותי להפוך לאדם טוב יותר בכל יום. הוא לימד אותי איך פשוט לעבוד קשה, וזה השתלם”.

מתי טאקר האמין שהוא יהפוך למקצוען? “כשנכנסתי לבית הספר לא באמת חשבתי על להיות מקצוען או לשחק במכללות, תמיד חשבתי רק על הרגע הנוכחי. ברגע שהגעתי לקולג’ זה התחיל להכות אותי קצת יותר שאפשר באמת להתפרנס ממשחק כדורסל, וזה מה שסחבתי כדי לראות כמה רחוק זה לקח אותי ועדיין ייקח אותי, וזה לקח אותי די רחוק”.

השם “דקאראי” הוא ייחודי בנוף, וטאקר מסביר מה עומד מאחוריו. “פירוש השם שלי הוא אושר, אז כנראה בגלל זה כולם תוהים למה אני מחייך הרבה. אני באמת אוהב לחייך הרבה. אמא שלי קנתה ספר אפריקאי, וזה אומר אושר”.

טאקר שיחק באוניברסיטת יוטה לצידו של לא אחר מאשר קייל קוזמה, כוכב הוושינגטון וויזארדס שכמובן חלק חדר הלבשה עם דני אבדיה בשנים האחרונות. השניים נחשבים לחברים קרובים עד היום. “זה אח שלי. לראות איפה הוא היה ואיפה הוא עכשיו זה מראה די טוב, לראות את המסע של מישהו ממריא ככה. זה גם טוב שיש מישהו כזה, זה משפר אותך כשחקן וגם מחוץ לפרקט יש אווירה נהדרת, אין אנרגיה שלילית, אדם חיובי, רוצה להשתפר בעצמו, וזה רק הניע אותי קצת יותר למרות שהוא צעיר יותר ממני. זה הניע אותי להמשיך ללחוץ ולדעת את כל הפרטים של כל דבר. זה היה די כיף”. אגב, כיום משחק ביוטה הסנטר הישראלי ג’ול כראם, וטאקר אף הגיב לפוסט עם תמונה שלו באינסטגרם.

לא רק דני אבדיה: דקאראי טאקר, הרכש החדש של הפועל חולון, הוא חבר קרוב של קייל קוזמה, ששיחק איתו במכללת יוטה בין השנים 2014-2016 🔥 pic.twitter.com/oaspQluIKI

— Moshe Halickman משה הליקמן (@mobluelion) July 8, 2024

ב-2019 טאקר זכה באליפות ליגת הפיתוח עם ריו גראנדה ואלי וייפרס. “זה היה מדהים, כנראה החוויה הכי טובה שלי. זכייה באליפות פשוט מרגישה כאילו משקל גדול ירד מהכתף שלך כי עברת עונה שלמה, עליות ומורדות, חברים חדשים לקבוצה, אנשים נכנסים ויוצאים, זו חוויה מהנה. כפי הנראה, זו כנראה הייתה העונה האהובה עליי אי פעם”.

בקיץ 2019 טאקר עבר לראשונה לשחק באירופה, כשחתם בסולנוקי אולאי ההונגרית. “הונגריה הייתה קצת שונה. כל עיר מאוד קטנה ושקטה, זה בהחלט היה משהו אחר בשבילי. הגעתי, המאמן הביא אותי אבל אפילו לא באמצע העונה הוא פוטר ופתאום הייתי צריך להתמודד עם מאמן אחר ושיטה שונה. זו הייתה חוויית למידה טובה עבורי, עבודה ראשונה מעבר לים באירופה. זו הייתה חוויה מגניבה”.

טאקר הגיע לישראל לראשונה בעונת 2021/22 כשחתם במכבי רמת גן ששיחקה בזמנו בליגה הלאומית, ובעונה הבאה שיחק בליגה השנייה במדי אליצור אשקלון. טאקר היה אחד הכוכבים הגדולים של הליגה, ואי אפשר שלא לתהות איך הוא הגיע לשם וללא לליגת העל מלכתחילה, בטח כשאנחנו רואים את היכולת שלו כיום. “אחרי הקורונה תכננתי לחזור לליגת הפיתוח, שיחקתי ב-TBT, ואז שמוליק ברנר מרמת גן פנה לסוכן שלי ואמר לי שהוא רוצה שאבוא לישראל, והייתי כזה, ‘אני לא יודע’, זו הייתה תקופה שהייתה בה קורונה ומלחמה שהתרחשה, וזה כל מה שידעתי, אז אמרתי, ‘אני לא יודע אם אני רוצה לעשות את זה’. בסופו של דבר הפסדנו את ה-TBT, וזה או שהייתי הולך לליגת הפיתוח או שהייתי הולך לישראל. כולם אמרו לי, ‘ישראל היא מקום נהדר, ישראל היא מקום נהדר’, ואני אמרתי, ‘אני אנסה את זה’. שמוליק ברנר הביא אותי בשנה הראשונה לרמת גן כדי לנסות לעזור להם לעלות לליגה הראשונה ולזכות באליפות. הפסדנו את האליפות, זו הייתה תקופה קשה גם עבורי. זה תהליך טוב לראות מאיפה התחלתי ואת ההתקדמות של ללכת כל הדרך עד לליגה הראשונה. הכל זה ניסיון טוב”.

טאקר נשאל האם הוא האמין שרמת גן תהפוך למה שהיא היום, כוח משמעותי בליגת העל ולמעשה הקבוצה שמנסה לנשוף בעורפה של חולון. “בוודאות. ידעתי שבסופו של דבר הם יגיעו לליגה הראשונה, הייתה להם קבוצה נהדרת של בחורים. כשהייתי באשקלון היה להם את קייפרס, טרידוול ואלייז’ה הירש שהוא שחקן גדול שממש לא יודע עדיין את הפוטנציאל שלו ואני מרגיש שהוא באמת היה גורם מפתח לקבוצה ובהחלט צריך לקבל את ההזדמנות במקום אחר. יש לו עוד נושאים שהוא רוצה לטפל בהם לפני הכדורסל, אבל אם תשאלו אותי אני חושב שאלייז’ה הירש הוא אדם וכדורסלן נהדר”.

עוד לפני שהגיע לאשקלון, טאקר כן חתם בקבוצה מליגת העל, הפועל גליל עליון, לקראת עונת 2022/23, אלא שאחרי שהוא התאמן מספר שבועות עם הקבוצה וגם הצטרף באופן רשמי לסגל, הוא שוחרר. “באתי לכאן ולא ממש היו לי הצעות באותו זמן. חיפשתי קבוצה וגליל פנתה אל הסוכן שלי ואמרה, ‘אנחנו יכולים להחתים אותך לחודשיים, לא יכולים להבטיח לך כלום אבל אנחנו צריכים שחקנים, אתה יכול לבוא לחודשיים ולראות מה קורה’. הלכתי, הרגשתי שהלך לי די טוב, ואפילו לא חודש אחר כך אמרו שאשקלון רוצה להחתים אותי להמשך העונה, ‘אנחנו לא יודעים, לא מבטיחים פה כלום, אז אנחנו מציעים לך לרדת לאשקלון’. כיבדתי את זה והערכתי את ההזדמנות, זו הייתה חוויה נהדרת מבחינה לימודית בשבילי, לראות איפה אני נמצא, הרגשתי שאני מסוגל לשחק בליגה הראשונה אבל זה הכל פוליטיקה מאחורי זה בסופו של יום. הם קיבלו את ההחלטה שלהם, ירדתי לאשקלון וניסיתי לעזור להם להגיע לליגה הראשונה”, אומר טאקר בגילוי לב.

לקראת העונה שעברה, טאקר היה אמור להמשיך בליגה הלאומית, כשחתם במדי מכבי רעננה. הוא יצא עם הקבוצה למסע המשחקים בארצות הברית, שבסופו של דבר הפך למסע הסברה למען ישראל בעקבות אירועי 7 באוקטובר שהתרחשו בזמן שהותה של הקבוצה בחו”ל. “זה היה די פרוע. ישנו בניו יורק, השותף שלי לחדר ג’וליאן (דוקרי) היה כזה, ‘תתקשר לאנשים שלך, תוודא שהם בסדר’. בסופו של דבר התקשרתי לחברה ממש קרובה כאן, היא שלחה לי את כל הסרטונים וסיפרה לי מה קורה, עוד אנשים שלחו לי סרטונים והייתי כזה, ‘אלוהים ישמור! זה נהיה אמיתי’. במשחק הראשון מול ברוקלין הרגשתי את התמיכה בישראל, היו הרבה אוהדים בניו יורק שתמכו בישראל, אף אחד לא באמת ידע מי אנחנו אבל רק עם העובדה הפשוטה של ​​מה שקורה הייתה הרבה תמיכה עבור הקבוצה ולמען המדינה. זו הייתה חוויה די מגניבה, אבל באותו הזמן זה הרגיש כאילו מה שקרה ב-7 באוקטובר השפיע גם עליי כי יש לי הרבה חברים קרובים, לא משפחה אבל אני מחשיב אותם כמשפחה, שחייבים לעבור משהו כזה. אני יושב פה ואני יודע בדיוק מה קורה כשזה הולך אחורה יותר להיסטוריה – זה הכל מה שקרה ב-7 באוקטובר, וזה מה שאנשים הבינו סוף סוף, הם ניסו לזרוק את זה מעבר לסיפון, ‘זה נמשך שנים’, אבל ניסיתי להסביר לאנשים שישראל היא מקום נפלא, גן עדן, אנשים טובים, וייבים נהדרים, לא מה שאנשים רואים בתקשורת בארצות הברית, התקשורת מנסה להציג את ישראל כמקום רע, אבל זה ממש לא”.

מעבר להסברה למען ישראל על הפרקט וברשתות החברתיות, טאקר אף רצה לחזור עם רעננה לישראל למרות פרוץ המלחמה, כפי שהרחיב יונתן מור בפודקאסט “התשיעית באירופה”: “ג’וליאן שנה ראשונה בארץ, מאוד התעניין וממש אמר לנו שהוא איתנו, יצא לו להיות בארץ חודש וחצי-חודשיים לפני שנסענו, הוא קצת הכיר את האירוע ואת המדינה, קצת יצא לו גם לבלות איתנו אז היה אכפת לו והוא מאוד התעניין. דקאראי זו כבר רמה אחרת, הוא עוד מעט שלוש שנים בארץ, הייתה לו זוגיות פה בישראל ויש לו כלב פה שנשאר, הוא השאיר אותו אצל מנהל הקבוצה בשביל הנסיעה ועכשיו הוא תקוע פה. הוא מאוד אוהב את ישראל ורצה מייד לחזור איתנו, אפילו כעס שהוא היה צריך לחזור לקליפורניה ממינסוטה, הוא אמר ‘אני רוצה לחזור איתכם’. הקבוצה, בהחלטה שאני חושב שהיא חכמה, אמרה ‘תישארו קצת זמן, שיירגע’, כי להביא לפה זר ואז יתחילו הפגזות ואזעקות – הוא לא ירצה לחזור. מנסים לסוכך עליהם כמה שאפשר, אבל אני יכול להגיד שהתגובה הייתה מדהימה. דקאראי ספציפית לא מפסיק להעלות תכנים לטובת ישראל, מתווכח עם מי שצריך, בחור שהתאהב בישראל והוא מייצג אותנו גם בחו”ל בכבוד. ג’ול אותו דבר, הוא פשוט פחות שנים בארץ ופחות מכיר אז אולי זה פחות נוגע, בדקאראי האירוע הזה ממש נגע מאוד, אבל שניהם מבינים, מאוד אוהבים את המקום הזה והיו שמחים לבוא איתנו, הקבוצה מנעה מהם ועצרה אותם”.

גם אורי חי דיבר בפודקאסט על כך: “יצא לי לדבר איתו כמה פעמים על הנושא, והוא אומר לי, ‘תקשיב, אני מרגיש יותר ישראלי מאמריקאי’, ברמה כזאת. הוא מאוד מחובר לאופי ולתרבות שלנו, יש לו הרבה חברים, אני יודע שגם הייתה לו בת זוג ישראלית. הוא מאוד רוצה לחזור, למרות שעכשיו הבנתי שהולכים לכיוון של רק שחקנים ישראלים בליגה הלאומית. בכל מצב אני יודע שהוא מאוד רוצה לחזור, ביום הראשון שזה קרה הוא כבר אמר מבחינתו שלא אכפת לו ושהוא רוצה לחזור איתנו, אני יודע שיש כל מיני שחקנים זרים שבצדק נבהלים מהסיטואציה ורוצים להיות בארצות הברית, זה לא הסיפור”.

“רציתי לחזור כי כמו שאמרתי הייתה לי חברה ממש קרובה והיא התקשרה אליי ונלחצה אז מאוד רציתי לבוא ואפילו עם מה שקורה רק לוודא שהכל טוב אצלה, רציתי לחזור, לתמוך בה ולוודא שהיא בסדר, אז ניסיתי למצוא קבוצה בליגה הראשונה”, מסביר טאקר עצמו. “קבוצות אמרו לי, ‘אנחנו מחפשות גארד’, ‘אנחנו מחפשות פורוורד, בנאדם’, אז אמרתי לסוכן שלי, ‘אני אשחק ב-4 אם אני צריך גם’. אז הוא הציע את זה לגיא שחשב על זה והביא אותי. הוא אמר, ‘הבחור הזה הוא לא 4 אבל הוא יכול לשחק ב-4, ב-3 וב-2’, וזה מה שקרה. גיא הביא אותי, הוא חיבב אותי, הבאתי סוג אחר של אנרגיה לפרקט ומחוצה לו, הייתי אדם חיובי וטוב. אני אוהב את ישראל, זה מקום מדהים, אז הייתי כזה, ‘אני חייב לחזור לכאן’. יש לי כאן את הכלב שלי, זה גם הדבר הכי חשוב”.

 

הצגת פוסט זה באינסטגרם

 

‏‎פוסט משותף על ידי ‏‎Dakarai Tucker‎‏ (@‏‎karai_14‎‏)‎‏

במסע המשחקים עם רעננה טאקר שיתף פעולה עם ברונו קאבוקלו, שחקן הרכש הנוצץ של הפועל תל אביב, שבעבר גם שיחק איתו במדי ריו גראנדה ואלי וייפרס בליגת הפיתוח. “זה כמו אח בשבילי. זכינו ביחד באליפות ליגת הפיתוח, הוא היה שם בריו גראנדה וייפרס איתי. הוא בחור נהדר, מאוד אתלטי, עדיין לומד את כל הפרטים של המשחק, והוא אדם מאוד חיובי. אני חייב להיפגש איתו, לא ראיתי אותו מאז שיצאתי לכאן. זה כמו אח בשבילי”.

על אף רצונו לחזור לרעננה, הליגה הלאומית בחרה לשחק ללא זרים בעקבות המלחמה, וטאקר נשאר ללא קבוצה. בסופו של דבר הוא הצליח להשיג חוזה בחיפה, ואחרי שבהתחלה מיעט להירשם, הוא הפך כאמור לאחד מכוכבי הקבוצה. “זו הייתה חוויה נהדרת, כל מה שקורה כרגע הוא חוויה נהדרת עבורי. הגעתי וגיא אמר לי, ‘שום דבר לא מובטח, אנחנו צריכים אותך כאן בתור בחור של אנרגיה כדי שתיכנס ותעשה את מה שאתה צריך לעשות’, והתברר שהייתי משהו אחר. בסופו של דבר סובבתי את הקרסול באימון וישבתי בחוץ במשך חודש או משהו כזה, וחזרתי אפילו יותר רעב עם רצון עז לשחק. דברים התחילו להשתנות, התחלנו לנצח משחקים ולהחזיר קצת את חיפה למפה. היה כיף להיות בתחתית, לצאת מהכלוב ולהגיע לפלייאוף בסופו של דבר. זה לא הלך איך שרצינו אבל רק לראות שהיינו על סף ירידה לליגה השנייה ואז להיות קבוצת פלייאוף היה משהו שהוא כמו הישג. אני מרגיש שעדיין ניצחנו בסופו של יום כי היינו קבוצה שלא הסתכלו עליה או אפילו לא חשבו עליה שהיא תעלה לפלייאוף”.

בשנתיים האחרונות טאקר שיחק נגד בן שרף, פרוספקט ה-NBA הישראלי של אולם, שכיכב במדי אליצור נתניה בליגה הלאומית כשטאקר היה באשקלון ובמדי עירוני קריית אתא בליגת העל כשטאקר היה בחיפה. “בנאדם, רק לראות את המשחק שלו משתדרג מאז שהוא היה ילד קטן לפני שנתיים. הוא למד הרבה, המשחק שלו השתנה הרבה, הוא נעשה קצת יותר אגרסיבי וצבר הרבה ביטחון. לא יכולתי לשכוח את הרגע הזה – שיחקנו נגדם בנתניה, הוא יוצא למתפרצת מהירה ואני בא וחוסם את זה. קפיצה קדימה לחיפה, אותו דבר קורה. מתפרצת מהירה, הוא יודע שאני בא והוא הולך ומטביע את הכדור, ואני כזה, ‘אתה צובר יותר ביטחון’, וזה דבר שיפה לראות שחקן צעיר עובר. לראות את הקריירה שלו מתקדמת לאן שהיא הולכת להגיע יהיה מדהים”.

טאקר מספר על הרגע שקיבל את ההצעה מחולון. “זה הפתיע אותי, לא ציפיתי לזה. חשבתי שאחזור לחיפה, כלבים חיפאים רוצים לחזור לחיפה (צוחק), ואז הסוכן שלי התקשר אליי ואמר, ‘יש לנו הצעה מחולון. גיא אוהב אותך ורוצה שתהיה חלק מהקבוצה’. גיא התקשר אליי ואמר שאני מתאים לאווירה על הפרקט ומחוצה לו, הוא אמר שאני אתאים לארגון בצורה מושלמת ואמר שאני כבר שייך לכאן, עם היכולת להתעסק עם האווירה של האוהדים וסוג השחקן שאני, שחקן של האסל, מוכן לעבוד קשה, אדם תחרותי מאוד, והוא אמר, ‘זה מה שאני צריך, אני מעדיף שתבוא איתי מאשר שתלך לכל מקום אחר’, אז הייתי כזה, ‘בוא ניגש לעבודה'”.

כאמור, טאקר התקבל בחום על ידי אוהדי חולון בשדה התעופה. “אלוהים אדירים, שום דבר שאי פעם חוויתי בעבר. הייתי מאוד בהלם. יש לי חברה שעובדת בשדה התעופה והיא אמרה, ‘יש לנו אוהדים כאן’, ואני אמרתי, ‘אין מצב’. ברגע שראיתי חשבתי, ‘זה בהחלט הולך להיות אחד עבור הספרים, בוודאות'”.

 

הצגת פוסט זה באינסטגרם

 

‏‎פוסט משותף על ידי ‏‎Hapoel Holon B.C‎‏ (@‏‎bc_hapoelholon‎‏)‎‏

הגענו לנקודה הרגישה. השם טאקר הוא שם מחייב מאוד בחולון, בעקבות שזהו כמובן שם המשפחה של פי ג’יי טאקר, מגדולי השחקנים בתולדות המועדון, שהביא אליפות היסטורית ב-2008 ובהמשך יצא לקריירה מרשימה ב-NBA. “אני מקווה שאוכל להיות הטאקר השני שמעלה את חולון על המפה בנוגע לאליפויות”, אומר דקאראי, “אבל זו תחילת העונה, זה ייקח הרבה מאוד עבודה. אני מקווה שאוכל להיות הטאקר השני שהגיע לכאן ויצא עם היסטוריה”.

בחולןן טאקר משתף פעולה עם הקפטן ניב משגב. וזה לא שגרתי, כי בחיפה הוא שיתף פעולה עם האח הצעיר, דולב משגב. “זה מאוד מעניין כי בכל העונה שעברה אני יושב ואומר, ‘למה הבחור הזה נראה מוכר?’, כי ראיתי את משגב בעבר. הם אומרים, ‘כן, אח שלו משחק בחולון’, ואני כזה, ‘שתוק, זה מטורף’. זה די מצחיק לשחק עם אחיו הצעיר של מישהו מקבוצה אחרת ואז לבוא ולשחק איתו, זה די מגניב. לראות אותו ואת אחיו, אחיו כנראה מסתכל עליו והולך בעקבותיו, מנסה להשתוות לאחיו ולהתחרות בו, זה די כיף לראות את זה”.

כשטאקר חתם בחולון, אוהדים רבים ראו אותו כמי שישמש כזר החמישי, כזה שאולי לא יירשם למשחקים חשובים בליגה. זה כמובן נותן לטאקר מוטיבציה להוכיח אחרת. “אני מקבל מוטיבציה כל יום. אני רק רוצה לשחק, לעשות את הכי טוב שאני יכול למען הקבוצה, בין כשאני משחק ובין כשאני לא משחק אני עדיין מראה תמיכה וגם אם אני מחוץ לפרקט אני עדיין אהיה שם וזה הולך להרגיש כאילו אני על הפרקט, מדבר על הקווים ועוזר לבחורים לצאת. אני רק כאן כדי להתחרות, המאמן יודע שיש לו ‘כלב’ בצד שמוכן לצאת לדרך, אז בכל פעם שאני מנותק מהרצועה זה הזמן ללכת'”.

טאקר נחשב לשחקן הגנה אדיר, מהטובים בליגה. “זה מצחיק, כי בתיכון לא יכולתי לשחק הגנה. אני מרגיש שזה רק ניסיון, לבוא ולשחק נגד סוגים שונים של בחורים במהלך הקיץ כמו קיירי אירווינג וקייל קוזמה, לקרוא שחקנים ולדעת איך לשמור על שחקנים, להיות במקום הנכון, אל תיתן להם לשלוט בך, זה יותר אתה ששולט בהם, אז אני מרגיש שזה רק דבר של למידה בשבילי שהבנתי איך להגן על שחקנים”.

בעונה הקרובה טאקר ישחק לראשונה במסגרת אירופית: ליגת האלופות. “אני מאוד מתרגש. זה משהו חדש בשבילי, הם צריכים להיות מוכנים לבחור חדש שייכנס, הם אף פעם לא ראו אותי משחק לפני כן, מעולם לא שיחקתי בליגת האלופות, אז זה הולך להיות מבחן קטן בשבילי לראות איפה אני נמצא, אבל אני מוכן, אני לא נרתע מזה”.

הכדורסל הישראלי מדבר על הפועל תל אביב, מכבי תל אביב והפועל ירושלים, אך ממעט לדבר על חולון, שבנתה סגל חזק בפני עצמו. טאקר נשאל כמה מוטיבציה גם זה נותן. “הרבה. כמו שאמרתי, אני אדם תחרותי, אני מוקף בהרבה אנשים תחרותיים, וזה סוג אחר של משחק כשאנחנו באים מול הפועל תל אביב ומכבי, אני מרגיש שאנחנו נהיה הרבה יותר נעולים בפנים רק מאיך שהיינו בחיפה כששיחקנו מול הפועל תל אביב, ננעלנו והיינו מוכנים להתחרות, הייתה לנו קבוצה של ‘כלבים’. זה הכל כשזה נוגע למשחקים מול קבוצות גדולות כאלה, רק מוכנות להתחרות וזה קרב כלבים”.

מי השחקן הכי טוב שטאקר שיחק איתו? “קיירי אירווינג בדרו ליג, ללא ספק. אף פעם לא שיחקתי כדורסל מקצועני עם קוז, בקיץ הוא לא משחק 5 על 5, זה רק כדורסל של אחד על אחד, אבל בעצם שיחקתי 5 על 5 עם קיירי ומצב של משחק עם קיירי בדרו ליג, אז זו בהחלט הייתה חוויה מהנה עבורי”.

טאקר נשאל איזה מאמן הכי השפיע עליו. “יש לי 3. כמובן שהמאמן שלי בתיכון, דוואן הורט ז”ל, הוא הלך לעולמו כשהייתי בקולג’. הוא היה ישר, רצה שתתחרה ופשוט תצא לשם, תילחם ופשוט תשחק בשביל משהו, הוא תמיד אמר לנו ש’זה יותר גדול ממך וממני, אתה משחק בשביל משהו שגדול ממך וממני’, ונשאתי את זה לאורך כל הדרך עד עצם היום הזה. זה תמיד גדול ממך וממני כשאתה משחק עבור האוהדים, הארגון והמדינה. שנית, ג’וזף בלייר היה המאמן שלי בליגת הפיתוח, זכינו באליפות ביחד. ללא ספק אחד המאמנים המצחיקים ביותר, הוא פשוט יצר אווירה כיפית לכולם, אבל כל עוד נכנסת ואתה עושה את העבודה שלך הוא היה מאושר וכל השאר היו מרוצים, וזו הייתה חוויה נהדרת. שלישית, כמובן גיא גודס, כי הוא נתן לי הזדמנות להרים את המשחק ולהראות את עצמי בליגה הראשונה. ישבתי בבית חודשיים וחיכיתי, ואף אחד לא ממש רצה אותי כי אני עמדה מספר 3 והם חיפשו 4. הבחור נתן לי הזדמנות ואני מרגיש שזה ממש שינה לי את החיים כי ישבתי בבית בלחץ והייתי כזה, ‘אין לי עבודה, כלום’, ואז גיא נתן לי הזדמנות ולא יכולתי להודות לו יותר, אני מאוד מעריך את זה שהוא נתן לי את ההזדמנות הזו”.

לטאקר יש תחביב בישול, כפי שחשף חברו לקבוצה לשעבר באשקלון, יניר בנימין, בפודקאסט “התשיעית באירופה” עם הדברים הבאים: “לפני שאנחנו ניגע בכדורסל, בתור בנאדם אין הרבה אנשים כאלה. יצא לי קצת לחוות זרים, חלקם היו נחמדים יותר וחלקם היו נחמדים פחות, אבל מישהו כמו טאקר זה מישהו שהוא באמת נדיר בארץ שלנו, ואני כבר התייחסתי אליו ממש כמו ישראלי, באיזשהו שלב כבר היינו קצת מדברים בעברית וזה היה מצחיק טיפה. מעבר לזה, היינו גרים דלת מול דלת באשקלון במתחם המגורים שלנו, ותמיד היינו ביחד אחרי אימונים ולפני אימונים, הוא תמיד היה מבשל, טאקר ניחן לא רק ביכולות קליעה אלא גם ביכולות בישול, שאת זה הרבה אנשים לא יודעים עליו, אז אני ‘תפסתי’ על זה קצת טרמפ'”.

ב”פינת סיפור” בזמנו, בנימין שיתף: “בכל בוקר טאקר היה דופק לי בדלת וקבוע היה אומר, ‘ארוחת הבוקר מוכנה’, טאקר לקח אותי תחת חסותו בקטע הזה, זה באמת הרגיש איתו כמו סוג של בית מלון, שלוש ארוחות ביום זה היה איתו, בכל פעם הוא פשוט דופק לך בדלת, ובכל פעם ידעתי שאם מישהו דופק בדלת זה או שהאוכל מוכן או שטאקר מגיע. האמת היא שאני מה זה מודה לו על זה, בלעדיו אני לא יודע איך הייתי מסתדר בקטע הזה (צוחק)”.

“מי אמר לך את זה, יניר? אלוהים ישמור (צוחק)”, מגיב כעת טאקר. “אני אוהב להיות במטבח, אבא שלי אוהב לבשל, ​​אמא שלי אוהבת לבשל, ​​הם שני סוגים שונים של טבחים אבל הם אוהבים לבשל וזה מה שבאמת גרם לי להיות במטבח. נוסף על כך, אני רווק, אין לי חברה, אישה או משהו, אז אני לא רוצה לבזבז הרבה כסף באכילה בחוץ כל הזמן, ככה שאני משתדל לבשל כמה שיותר. אני מבשל כל דבר שאני שם לב אליו, אני אוהב לנסות דברים חדשים, בשנה שעברה אני ואדם מאוד קרוב אליי הכנו מנת סושי, אף פעם לא הכנתי אותה קודם והיא יצאה ממש טובה”.

טאקר משחק עם המספר 14 על גב הגופייה. “יש לזה הרבה סיבות. אחד הוא עבור הדוד שלי, 1 ועוד 4 שווה 5 וזה היה מספר החולצה שלו כשהוא למד בתיכון. הוא נפטר, אז קיבלתי את זה רק כדי לסמל את זה. אני מלהטט עם מספר 14 מאז שנת הלימודים הראשונה שלי בתיכון, ומעולם לא שיניתי אותו”.

טטקר נדרש לספר משהו מעניין שלא יודעים עליו. “גולף. הבאתי את כפפות הגולף שלי, אני מנסה ללכת למגרש הגולף בקיסריה. ביום חופש אני אצטרך לעלות לשם ולראות אם אני יכול להיכנס, שמעתי שאתה צריך חברות במועדון או משהו, אבל אני אמצא את הדרך”.

מיהו האדם הכי מפורסם שטאקר פגש? “כנראה קווין הארט”.

טאקר נשאל מה הוא הכי אוהב בישראל. “יש לי שני דברים. האנשים, אני אוהב את האנרגיה של האנשים, הם יכולים לצאת קצת חוצפנים, אבל בסופו של יום, אם אתה צריך משהו, עזרה, הם ילכו עד הסוף בשבילך, וזה מה שאני אוהב בישראלים, הם מאוד תומכים ואוהבים, אוריינטציה משפחתית, השבת הוא אחד הימים האהובים עליי כי אין לנו את זה בארצות הברית שכולם מתאספים ביחד, אוכלים ארוחה ופשוט נרגעים ונהנים, מנסים להניח את הטלפונים ולברוח מהעולם החיצון, פשוט לדאוג להיות בתוך המשפחה שלך, וזה משהו שאני מאוד נהנה ממנו. שנית, האוכל כמובן”.

טאקר, שאפשר לקבוע שהוא הזר הכי ישראלי שיש, נשאל האם הוא רוצה לקבל אזרחות ישראלית בעתיד. “לא אסרב לזה, אני אסיים את הקריירה שלי בישראל אם אוכל. מה אני צריך לעשות, למצוא אישה או משהו כזה, להתחתן? אני מקווה שדרכיי יצטלבו עם אישה ברת מזל (צוחק)”.

טאקר נשאל מהן המטרות לעונה הקרובה. “המטרות לעונה? אחת היא לקחת את זה יום אחרי יום, להשתפר כל יום, כמובן לזכות באליפות, אבל כדי להגיע לשם הכל מתמקד בלקחת את זה יום אחרי יום, כי אתה לא יכול לשבת כאן ולהגיד, ‘זו המטרה, לזכות באליפות’. כדי לזכות באליפות אתה צריך להשתפר כל יום, מיום ליום, לקחת את זה כל משחק בזמנו, ואם נעשה את כל זה, אז כל השאר יסתדר מעצמו והאליפות תימסר לנו. נטפל בעסק יום אחרי יום”.

מה החלום הכי גדול של טאקר? “להגיע ל-NBA זה החלום הכי גדול שלי. אני מזדקן ושעון החול שלי יורד, אבל מי יודע, אולי אקבל את ההזדמנות לגעת ברצפה פעם נוספת. כרגע אני רק מנסה לחיות את קריירת הכדורסל שלי, לנסות להגיע לנקודה הכי גבוהה שאני יכול בקריירת הכדורסל שלי, ואני הולך להמשיך עד שהגלגלים ירדו”.

היום (שישי, 14:00), טאקר וחולון יתארחו בהיכל הקונכייה למשחק חוץ מול הפועל באר שבע בגביע ווינר.