סימן שאלה
הפועל ירושלים לקחה הימור עם מינויו של איליאס קנצוריס למאמן הקבוצה. לא הייתי אומר הימור גדול, שכן כידוע הפרידה מאלכסנדר דז’יקיץ’ הייתה מאולצת, והסגל חזק מספיק כדי להשיג תוצאות טובות גם בלי קשר לזהות האיש שעומד על הקווים, אבל על הנייר קשה להתרשם ממחליפו של הסרבי. מעבר לכך שלא מדובר בשועל קרבות ותיק כמאמן ראשי, שהוא לא אימן בישראל ושהוא גם הפסיד לירושלים עם אא”ק אתונה ב-40 הפרש במשחק על העלייה לפיינל פור ליגת האלופות בעונה שעברה, אי אפשר להתעלם מכך ששחקנים ששיחקו תחתיו לא ממהרים לדבר עליו ולספר בשבחו, והמאמן עצמו הודה במסיבת העיתונאים הראשונה שלו כמאמן ירושלים שהיו העונה בעיות בלימוז’, ושכאיש מקצוע הוא קשוח ודורש הרבה. כשאנחנו רואים את שיא הפריחה של יובל זוסמן תחת שי אולארצ’יק, קשה לדעת איך הישראלי יתחבר לעוד מאמן זר אחרי החוויות אצל יאניס ספרופולוס ודז’יקיץ’. השחקנים רחשו כבוד רב לסרבי, ויהיה מרתק לראות מה יהיה עם היווני.
לחצו כאן כדי להצטרף לקהילת ספורטס רבי
ספורטס רבי – גם באפליקציה! כל העדכונים והתוכן האיכותי ביותר על הכדורסל הישראלי היישר לידיים שלכם!
לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באייפון
לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באנדרואיד
הירשמו לפודקאסט “התשיעית באירופה” ב-iTunes, Spotify או Google Podcasts.
גם הדברים שאמר ברינטון למאר אחרי הניצחון על בני הרצליה מעוררים כעת מחשבה נוספת. שאלתי את למאר מה דעתו על השמועות על כך שמאמנו לשעבר באא”ק יגיע לירושלים, והוא לקח את זה באופן צפוי לכיוון של תשובה שאמרה שכלום עוד לא רשמי, אבל הוא גם לא דיבר על המאמן באופן כללי. מה שכן אפשר להתרשם ממנו בנוגע ליווני הוא שבמסיבת העיתונאים הוא הדגיש עד כמה הוא יודע שמדובר בהזדמנות גדולה בשבילו, ובסיום הוא גם הלך במיוחד ללחוץ את ידי כל העיתונאים והצלמים, כך שאין ספק שמדובר בג’נטלמן אמיתי. האם המאמן שמבחינה טכנית אפילו לא עומד בקריטריונים של המאמנים הזרים בישראל יצליח להפתיע ולהגשים את הפוטנציאל שמתן אדלסון, יונתן אלון וגל מקל טוענים שהם רואים בו? נחכה ונראה. יהיה מעניין, זה בטוח.
ירידה לצורך עלייה
בעונה שעברה הפועל גלבוע/גליל ירדה לליגה הלאומית, כשהיא סבלה מיכולת מאכזבת של הסגל הישראלי. שניים משחקניה, יובל שניידרמן ובניה סרור, עברו הקיץ דווקא לעולה החדשה שגם זכתה באליפות הליגה הלאומית, מכבי עירוני רמת גן. העניין הוא שהסיפור של כל אחד מהם בעונה שעברה היה שונה. שניידרמן היווה נקודת אור והציג מספרים נהדרים של 6.8 נקודות, 1.3 שלשות ב-62.5%, 2.8 אסיסטים, 1.8 ריבאונדים וחטיפה אחת בדרך למדד 7.8 ב-18 דקות בממוצע למשחק כשגלבוע של רמי הדר עוד הייתה בסדר גמור והשיגה שני ניצחונות מארבעת המשחקים הראשונים, אלא שאז הוא נפצע וסיים את העונה. זו לא הייתה ירידת הליגה הראשונה של הרכז בן ה-21 (1.85 מטרים), שכן עונה קודם לכן הוא ירד עם מכבי ראשון לציון, אבל גם שם לא באמת הייתה לו שליטה על הסיטואציה כמי שהגיע באמצע העונה בהשאלה מירושלים. לעומת זאת, סרור היה חלק מקו הקדמי הישראלי המאכזב יחד עם מירון רוינה (שבעצמו פורח העונה בהפועל גליל עליון), והסתפק ב-1.7 נקודות (30% מקו העונשין) ו-1.7 ריבאונדים בדרך למדד 1.5 ב-7.4 דקות למשחק.
הקיץ, כאמור, השניים עברו לרמת גן של שמוליק ברנר במטרה לעשות את הפריצה המיוחלת. אחרי כמה משחקים פחות טובים, שניידרמן פתח לראשונה בחמישייה במשחקים האחרונים מול הפועל חולון והפועל חיפה ועשה קצת מהכל עם 3.5 נקודות, 6.5 ריבאונדים (1.85 מטרים, כן?), 4 אסיסטים לעומת 1.5 איבודים, 2 חטיפות ומדד 8 ב-20 דקות למשחק, כל הדרך לשני ניצחונות שהגדילו את רצף הניצחונות לשלושה בדרך למאזן 2:5 ולמקום השני בטבלה. סרור, שיצא לראשונה מהחממה של גלבוע, מתחיל להיראות כמו השחקן שהרשים כשפתח בחמישייה בגיל 20 בחצי גמר הפיינל פור מול מכבי תל אביב ואות’לו האנטר ב”ליגת הקורונה” בעונת 2019/20 (להזכירכם: 7 נקודות, 3 מ-3 לשתיים, 4 ריבאונדים, מדד 12 ופלוס 7 במדד הפלוס-מינוס), כשהעונה הוא מעמיד את הממוצעים הטובים בקריירה: 4.5 נקודות (53.1%) ו-3.8 ריבאונדים ב-15.5 דקות. סרור פותח בחמישייה בכל משחק, וכבר במשחק הראשון העונה מול בני הרצליה הוא סיפק שיא קריירה של 10 נקודות (5 מ-6 לשתיים) ב-8 דקות (יצא בחמש עבירות). מאז הוא סיפק עוד כמה משחקים טובים, כולל 8 ריבאונדים ב-27 דקות (שיא קריירה) מול חולון. בסך הכל, סרור, שהטביע 3 פעמים בניצחון האחרון על חיפה, ממוקם שביעי בליגה בהטבעות עם 1.1 למשחק, והוא נמצא במקום ה-16 בליגה במדד הפלוס-מינוס עם פלוס 34 (פלוס 4.3 למשחק). רק זריקות העונשין עדיין דורשות טיפול רציני (2 מ-12 במצטבר, 16.7%).
חשוב גם לציין שהשניים גדלו כדתיים, כך שההצלחה שלהם עוד יותר מרשימה. הם אומנם כבר לא ילדים מבחינת הגיל, אבל בעולם הספורט הישראלי כבר למדנו שהכל הולך, כך שאפשר לקרוא לשחקנים שרושמים עונת שיא “תינוקות ברנר”. מחר (ראשון, 18:00) הם מארחים את הפועל תל אביב, במטרה להפתיע פעם נוספת.
כשהדימיון הופך למציאות
נבחרת העתודה של קיץ 2019 הייתה מהקבוצות המרגשות והאייקוניות בתולדות הספורט הישראלי. הנבחרת של 2018, שהביאה זכייה ראשונה באליפות אירופה שנערכה בגרמניה, הייתה פורצת הדרך, והנבחרת הבאה הייתה זו שכבר הגשימה חלום לאוהדים הישראלים באולם הדרייב אין. מה שמדהים כשמסתכלים אחורה על הנבחרת הזו הוא שכל אחד מאנשיה נמצא כיום במקום מכובד לכל הפחות: המאמן אריאל בית הלחמי עומד על הקווים של הנבחרת הבוגרת, עוזרו שרון אברהמי רושם עונת שיא עם עירוני קריית אתא והעוזר הנוסף יואב שמיר מאמן גם הוא בליגה (הפועל באר שבע), דני אבדיה מככב באן.בי.איי, ים מדר בפנרבחצ’ה, יותם חנוכי בהפועל חולון כשלצידו גם שחר עמיר, יאיר קרביץ עושה טריפל-דאבל היסטורי במדי עירוני נס ציונה כשלצידו תומר לוינסון, נועם אביבי עושה עונת שיא בהפועל עפולה, רז אדם משמש כישראלי הבכיר של קריית אתא כשלצידו גם תומר פורת, עמית זיס (הפועל אילת) משחק כבר שנים בליגה הבכירה, ועידן אלבר (מכבי רעננה) ואופק מלכה (א.ס רמת השרון) מככבים בליגה הלאומית. אז נכון, לא כל שחקן הצליח לקחת את ההזדמנויות שקיבל לאורך השנים, אבל בסך הכל הנבחרת הזאת הוכיחה שאפשר להצליח גם בגילאים הצעירים וגם בבוגרים.
באופן כללי, העונה הזאת בצל המלחמה יכולה לעשות המון טוב לכדורסל הישראלי. אומנם בשל המחסור בזרים הרמה נמוכה יותר, כשבליגה הבכירה מדובר בשחקנים פחות טובים ובמקרה של הליגה השנייה הוחלט שלא יהיו זרים בכלל, אבל סוף כל סוף הישראלים מקבלים את ההזדמנות להוביל, ואפשר להרוויח כאן לא מעט שחקנים לקראת העתיד. כבר שנים שרצו לראות מה יקרה אם הישראלים יקבלו את המושכות, וכעת זה קורה (לפחות ברוב המקומות…), גם אם כמובן לא בנסיבות משמחות. נקווה שהם יצליחו לככב גם ביום שאחרי המלחמה.
0 תגובות