דן שמיר הוא ללא ספק אחד המאמנים הישראלים הטובים ביותר שיש. המאמן בן ה-48, שזכה בשלושה גביעי מדינה כמאמן ראשי משמש העונה כעוזר המאמן של אטורה מסינה האגדי בארמאני מילאנו האיטלקית, וכעת, רגע לפני שהוא חוזר לישראל למשחק חוץ שייערך הערב (חמישי, 21:05) מול מכבי תל אביב, בחרנו באתר “ספורטס רבי” לפרסם ראיון שערכנו עם שמיר, שלפני העונה הנוכחית אימן בשנים האחרונות את הניו זילנד ברייקרס מהליגה האוסטרלית.

לחצו כאן כדי להצטרף לקהילת ספורטס רבי

ספורטס רבי – גם באפליקציה! כל העדכונים והתוכן האיכותי ביותר על הכדורסל הישראלי היישר לידיים שלכם!

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באייפון

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באנדרואיד

הירשמו לפודקאסט “התשיעית באירופה” ב-iTunes, Spotify או Google Podcasts.

“האמת שזאת חוויה מחוץ לכדורסל”, פתח שמיר על החיים בחו”ל. “עזוב רגע את הכדורסל, בהקשר של החיים זאת חוויה, לא לכל אחד בכלל בחיים יש הזדמנות לחיות במקומות אחרים, לשנות מיקום ואווירה, ולי היה את המזל בינתיים לחיות בשלושה מקומות מעניינים: אחד זה רוסיה – מזרח אירופה עם כל המשתמע, השני זה ניו זילנד ואוסטרליה, גם כן מאוד-מאוד שונה, ועכשיו איטליה, מדינה שאני באופן אישי מאוד אוהב, אז זה מחוץ לכדורסל, בחיים זאת חוויה מדהימה”.

שמיר נהנה מאוד מהעבודה עם מסינה. “אני בר מזל שיש לי את ההזדמנות להיות איתו כל יום. אנחנו בעונה מאוד קשה ודברים הולכים הכי רחוק שאפשר מאיך שחשבנו שהם יילכו (הראיון נערך אחרי בעיצומו של רצף הפסדים, מייד אחרי הפסד הבית למכבי ת”א), וזה מאוד לא קל לאף אחד ובטח לא קל למישהו כמוהו שחווה בעיקר שנים טובות ומוצלחות, הרבה תארים, אף פעם לא אימן קבוצה בתחתית של אף ליגה, וזה מן הסתם משפיע עליו מאוד. אני מרגיש באמת בר מזל, לא אומר את זה סתם, אני לא בנאדם כזה בכלל, אני אומר את זה מכל הלב, להיות איתו בחדר. כמובן שזה יכל להיות הרבה יותר טוב אם היינו משחקים קצת יותר טוב, היינו מנצחים והדברים יכלו להיות קצת יותר מהנים, אבל גם ככה לראות אותו ולעבור איתו את כל ההתמודדויות שקשורות בכל האתגרים שיש לנו זה עדיין להיות עם בנאדם מאוד חכם עם המון ניסיון שאני מאוד אוהב ומעריך, ואני מאוד-מאוד שמח שיש לי את ההזדמנות הזאת”.

כאמור, בשנים האחרונות שמיר גר בחו”ל, והוא הסביר את ההחלטה יחד עם החזרה של משפחתו לישראל בשנה האחרונה. “אנחנו, כמו כל בנאדם, כמוך וכמו כל האנשים שקוראים את הכתבה הזאת, עושים בחיים החלטות שקשורות לדברים שקשורים לקריירה ולדברים שקשורים למשפחה, לחיים. בכל דבר. למשל, השנה אני פה וזה מאוד משפיע על המשפחה שלי. המשפחה בארץ ואני פה, חזרנו אחרי שלוש שנים במקום מאוד רחוק ושונה, ואני לא נמצא ביום-יום בהתמודדויות האלה, אז גם להחלטה הזאת היו משמעויות של קריירה ומשמעויות של החיים. אני מסביר את זה כי אין יותר מזה בשביל לספר על ההחלטה לעבור לניו זילנד. זה ימים של טרום קורונה, הליגה האוסטרלית מאוד מתפתחת וכל קבוצה שם היא מאוד מסודרת, יש הרבה מאוד כסף לשחקנים, מועדונים מאוד מסודרים. הייתה לי סיטואציה מושלמת שם וראיתי בזה משהו שיהיה כיף מאוד לעשות אותו כמה שנים, ויחד עם זה השתלב שזו גם תהיה חוויה מאוד-מאוד מיוחדת למשפחה שלי, לחיות בניו זילנד כמה שנים, לראות את העולם ולחיות בתרבות אחרת, מי שעושה את זה יודע.

“אני מאוד אוהב את ישראל והחלטנו לחזור לארץ. עם כל הדברים הטובים והפחות טובים שיש בארץ אני מאוד אוהב את הארץ, והחלטנו לחזור, החלטה מאוד-מאוד קשה דווקא מטעמי קריירה כי היה לי שם חוזה טוב ומובטח, והיינו צריכים לעזוב את זה כי חשבנו שאנחנו צריכים להיות עכשיו בישראל ושהילדים צריכים להיות בישראל, אבל כל מי שעשה את זה לפחות לכמה שנים יודע איזה כלים זה נותן ואיזה מטען זה נותן. אני מרגיש את זה על עצמי ואני מרגיש את זה על הילדים שלי, כמובן שפה, שזה גם כן דבר חשוב, כולם מבינים את החשיבות של אנגלית ברמה גבוהה מאוד, אבל גם הרבה דברים שקשורים להתנהגות, ליכולת להשתלב במקומות בעולם, ופשוט כלים, אנשים משתמשים במושג הזה אבל זה אמיתי, כלים להמון דברים בחיים, ובגלל זה החלטנו לעבור”.

כידוע, אחרי שנים כמאמן ראשי, שמיר בחר לחזור להיות עוזר מאמן העונה. “אני ממש לא מתרגש מצעד קדימה וצעד אחורה, זה משהו שבאמת באופן עמוק ואמיתי אני לא מתרגש ממנו בכלל, אני עושה את מה שאני רוצה לעשות כרגע, ואני אומר את זה הכי פתוח והכי פשוט שאפשר: אני מאוד ממליץ לכל מאמן ראשי פעם בכמה שנים ללכת להיות עוזר מאמן, כמובן במקום עם מאמן שאתה מעריך ובמקום שזה שווה לך לעשות את זה, אבל זה דבר מאוד טוב למאמנים לעשות מהמון סיבות, בעיקר מהסיבה המקצועית.

“כשאתה מאמן ראשי ואתה אומר לעצמך: ‘אני יכול רק להיות מאמן ראשי כי אני חייב תמיד רק לקבל את ההחלטות’, כמובן שיש לך עוזרי מאמנים ואתה לוקח אנשים טובים וחכמים שיכולים לעבוד איתך ולאתגר אותך, אבל אתה בסופו של דבר תמיד המנוע היחיד לכל הרעיונות של מה לעשות עם הקבוצה, איך לבנות אותה ואיך לשחק. פעם בכמה שנים ללכת למן שנת התרעננות או שנתיים של התפחחות ואפשר אפילו לקרוא לזה השתלמות, להגיע למקום חדש, להיות עם אנשים אחרים בחדר ולהיות עם מישהו שאתה יכול ללמוד ממנו, להיות במערכת שאתה יכול ללמוד ממנה וגם לראות את החיים בקבוצה מזווית קצת אחרת שהיא לא של מאמן ראשי, שוב להזכיר את העבודה של הדברים הקטנים, את העבודה האישית עם השחקנים ואת הסקאוטינג, וגם היחסים עם אנשים הם אחרים ברגע שאתה עוזר מאמן, זה לא כמו להיות המאמן הראשי, אני מאוד ממליץ על זה למאמנים.

“למסינה, כמובן, זה היה מאוד קל ללכת לעשות את זה עם פופוביץ’ שהוא המאמן הכי גדול בעולם במקום הכי גדול בעולם, אבל אם מסינה יכול לעשות את זה ובאמת לאהוב את העבודה הזאת והרבה, הוא עשה את זה בסן אנטוניו ובאן.בי.איי, אז אני יכול לעשות את זה בקבוצת יורוליג. זה צריך כמובן להיות הגיוני, אבל מבחינת המשמעות שיש לזה בחיים שלי אני מאוד-מאוד ממליץ. אחרי שכבר הייתי מאמן ראשי – השנה שהייתי עם דייויד בלאט בדינמו מוסקבה, השנה שהייתי בצסק”א מוסקבה עם אטורה והשנה הזאת אלו שנים מאוד משמעותיות בהתפתחות שלי בתור מאמן”.

שמיר סיפר על החוויה לעבוד כיום עם גרסה מבוגרת יותר של מסינה תוך שהוא התייחס לדברים שבהם המאמן הוותיק השתנה. “עברו 8 שנים מאז שעבדנו ביחד, גם הוא השתנה וגם אני השתניתי אז קשה לדעת כל כך, גם הוא השתנה במקומות אחרים ועכשיו זו איטליה ולא רוסיה. הסיטואציה אחרת ואתה במדינה אחרת, זה הבית שלו כמובן, הוא גם יותר מבוגר ואני יותר מבוגר, כבר יש לנו בסיס הרבה יותר עמוק של חברות, אז כמובן שזה מרגיש לי שונה. להגיד לך במה הוא השתנה? בדברים המהותיים הוא לא השתנה, הוא עדיין בנאדם מאוד-מאוד חכם שנורא כיף לשמוע אותו מדבר גם בשיחה עם הקבוצה וגם בחדר המאמנים, והוא בנאדם עם המון ניסיון, עוד יותר ניסיון ממה שהיה אז, זאת אומרת שהוא היה הרבה מאוד משחקים באן.בי.איי עם מאמן ענק. כל דבר שאתה מתמודד איתו – תמיד יש כל מיני חיבורים לדברים שהיו לו בכל מיני מקומות בקריירה שלו, ולכן זאת חוויה לעבוד עם אנציקלופדיה כזאת. אני רק מקווה שיהיו לנו ימים קצת יותר מהנים”.

שמיר נשאל האם גם הוא ירצה לעבוד באן.בי.איי. “אני לא חושב על שום דבר מלבד מה שאני עושה עכשיו. תמיד יש המון שאלות ששואלים אותי מהיום הראשון של הקריירה שלי: ‘איפה תהיה עוד…’ ו’מה תעשה עוד…’. א’ – אני תמיד בנאדם מאוד ריאלי ומאוד פרגמטי, כולנו חיים את אותם חיים, זה לא משנה במה אתה עובד, כולנו חיים את אותו דבר, יש לנו משפחה, והחיים הם מאוד-מאוד דומים. היום אני פה, מקווה שהדברים יסתדרו ואין לי שום מחשבה על איפה אני אהיה אחר כך. כמובן שהדבר הכי סביר שיקרה זה שאני אחזור לישראל”.

לסיום, שמיר דיבר על כך שהעונה הוא גר בחו”ל בזמן שהמשפחה גרה בישראל: “זאת הפעם השנייה שאנחנו עושים את זה, הפעם הראשונה הייתה בצסק”א וזה היה מאוד-מאוד קשה, היו לי ילדים קטנים וזה בא בפתאומיות, הבת שלי הקטנה רק נולדה, ועכשיו בינתיים זה עובר בסדר, אני מקווה שזה ימשיך ככה. כמובן קשה, חזרנו לכל מיני התמודדויות, משפחה שחוזרת לישראל אחרי שלוש שנים במקום מאוד-מאוד שונה ורחוק, חזרנו לזה ואז אני לא נמצא שם ביומיום וזה קשה. מהצד שלי, הבדידות והגעגועים מורגשים, זה משהו שידעתי שיהיה, ומצד שני מילאנו זה מקום שכיף לבוא אליו, הם באים כל חופש שיש בבית הספר, אנחנו בעד, עכשיו נפגשנו כל חופש בערך, זה כיף להם לבוא לפה ובהזדמנויות כאלו ואחרות אשתי באה לפה לבד, זו טיסה של ארבע שעות, זה יחסית קל, אז בינתיים זו עוד חוויה. להגיד שאני יכול לעשות את זה לאורך הרבה מאוד זמן? לא, אני לא יכול לעשות זה לאורך הרבה זמן, זה חייב להיות קצוב בזמן, אבל עד עכשיו זה עובר הרבה יותר טוב, הילדים גדולים ואנחנו עוברים את זה בסדר”.