הפועל ירושלים הודיעה במוצ”ש האחרון על החלטה חסרת תקדים, שבמסגרתה הקבוצה תופיע לשני משחקי הליגה הקרובים ללא שבעת השחקנים הזרים וללא המאמן אלכסנדר דז’יקיץ’, בעקבות המצב הביטחוני. המשמעות היא שמעבר לכך שבמדי הקבוצה ישחקו הישראלים הבכירים בלבד בנוסף לחיזוקים קלים, על הקווים יעמוד בשני המשחקים הקרובים עוזר המאמן שי אולארצ’יק. עקב כך ורגע לפני שירושלים תשחק בחוץ הערב (שלישי, 21:00) מול מכבי עירוני רמת גן באולם זיסמן, בחרנו לנסות לענות על השאלה המסקרנת בנוגע לאיש שיחליף באופן זמני את הסרבי על הקווים באחד המועדונים הגדולים בישראל: מי אתה שי אולארצ’יק?

לחצו כאן כדי להצטרף לקהילת ספורטס רבי

ספורטס רבי – גם באפליקציה! כל העדכונים והתוכן האיכותי ביותר על הכדורסל הישראלי היישר לידיים שלכם!

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באייפון

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באנדרואיד

הירשמו לפודקאסט “התשיעית באירופה” ב-iTunes, Spotify או Google Podcasts.

אולארצ’יק בן ה-36 עבד במחלקת הנוער של ירושלים, ועכברי הכדורסל הירושלמי מכירים אותו כמי שאימן במשך שנים את נבחרת הכדורסל של תיכון הימלפרב (גילוי נאות: כותב שורות אלו למד שם). בעונת 2020/21 הוא הצטרף לצוות המקצועי של ירושלים כאנליסט וידאו, ובעונה שעברה הוא כבר הפך לעוזר המאמן הראשון. במהלך העונה שעברה אולארצ’יק דיבר אחרי כמה משחקים, כולל במסיבת העיתונאים אחרי ההפסד של ירושלים לבני הרצליה במשחק השני בסדרת רבע גמר הפלייאוף בליגת העל, במשחק שזמן לא רב לפני תחילתו הקבוצה עצמה הודיעה שהוא יעמוד על הקווים בעקבות מחלה של דז’יקיץ’, אלא שבסופו של דבר הסרבי הופיע באופן מפתיע באולם היובל.

כדי להבין טוב יותר מיהו אולארצ’יק ולקבל עוד מידע עליו, אתר “ספורטס רבי” שוחח עם שלומי גולדברג, רכז החינוך הגופני של תיכון הימלפרב, שמתפקד גם כמנהל קבוצת הכדורסל של בית הספר ובעקבות כך עבד במשך שנים עם מי שיעמוד על הקווים של ירושלים. “בגדול, בבית הספר תמיד היו לנו נבחרות טובות ושחקנים טובים, אבל זה לא היה מקצועי במובן של האימון”, פותח גולדברג את השיחה כשהוא נשאל על ההיכרות הראשונה שלו עם אולארצ’יק, “הבאנו תלמידי י”ב שהיו מאמנים, לפעמים היינו מביאים מאליצור מאמן ל-2-3 אימונים, והייתה לנו הרגשה שיש שחקנים טובים בבית הספר ואפשר להגיע להישגים טובים. היה מחזור שהגיע להישג בכיתה ז’-ח’, הם הגיעו לגמר, בית הספר מאוד התרשם שבאו הילדים ועודדו והיה המון סביב הנבחרת, והוא הרגיש שזה משהו חיובי. פניתי להנהלת בית הספר ואמרתי להם ‘תקשיבו, יש פה נבחרת טובה, מה שחסר לנו זה מאמן מקצועי כמו הרבה בתי ספר, הרגשנו את זה בגמר שאליו הגענו והפסדנו בכמה נקודות’.

“החלטנו להביא מאמן, פניתי להפועל ירושלים והמליצו לי על מאמן שקוראים לו מני אברהם, הוא היה אחד המאמנים הבכירים מהמחלקה. הוא אימן שנה ראשונה וגם בשנה הזאת הגענו להמון הישגים, זה היה רצף של מחזורים מאוד טובים, ובשנה השנייה הוא הביא עוזר מאמן, הוא אמר ‘יש לי עוזר מאמן, הוא עוזר מאמן שלי גם בהפועל, קוראים לו שי’, ואז שי היה עוזר מאמן במשך כמעט שנה והוא ממש עשה את זה כמעט בהתנדבות ואפילו לא קיבל תשלום על הפעילות, הוא רצה קצת ללמוד ולנו זה גם היה טוב שיש עוזר מאמן.

“אחרי שהיה כבר שלוש שנים, אשתו של מני נסעה לדוקטורט בארצות הברית אז הוא עזב. ראינו באישיות של שי שהיא מאוד מתאימה לבית הספר בהרבה היבטים, הוא נכנס לעבודה, ומאז אימן במשך 5 שנים ברציפות את נבחרת בית הספר אחרי שנתיים כעוזר מאמן. הוא עשה עליי רושם מאוד חיובי, ומזה זה התחיל”.

גולדברג מספר על הרקע של אולארצ’יק. “ידעתי שהוא היה שחקן כדורסל קצת בעברו והוא היה גם עוזר מאמן בהפועל, ובאמת ההתקדמות שלו בבית הספר הייתה מקבילה להפועל. לדעתי, כשהוא התחיל לאמן אצלנו הוא קיבל קבוצה בכירה בהפועל, זאת אומרת שעד לפני זה הוא אימן בבית הספר לכדורסל, אולי קבוצת ילדים, ובשנה הזאת שהוא אימן אצלנו הוא קיבל לאמן את נוער 3 או נוער 2, קבוצה יותר בכירה. הוא ממש הלך צעד-צעד, אימן אצלנו וקיבל קבוצות בהפועל, הגיע להישגים אצלנו והתקדם בהפועל”.

גולדברג מגלה עד מתי אולארצ’יק עמד על הקווים בהימלפרב, ותוך כדי כך הוא חושף עוד פרט מרתק על המאמן. “הוא עזב כבר למעשה בשנה שעברה, מה שקרה זה שהפועל הביאה את המאמן הזר והוא קיבל לפני שנה להיות עוזר מאמן שני. בתור עוזר מאמן שני הערכנו שהוא כן יוכל להמשיך בבית הספר ואמרנו גם שנמצא אולי פתרונות נקודתיים אם הוא לא יוכל להגיע, אבל אז עוזר המאמן הראשון עזב (סרג’אן פלייס) והוא נשאר, והוא היה מאוד דומיננטי כי בעצם הוא היה ישראלי עם מאמן זר, והוא גם עסק מאוד בנושא של התרגום לאנגלית כי שי גדל בארצות הברית אז הוא ממש דובר אנגלית, אני לא בטוח שהוא נולד שם אבל הוא חי הרבה שנים בארצות הברית עם המשפחה. מה שקרה בפועל זה שהוא נהיה מאוד דומיננטי בקבוצה וזה ממש לא הסתדר לו גם לאמן, כי באימון נבחרת יש לך אימונים בדרך כלל בבקרים, אבל בהפועל אתה צמוד ללוח זמנים ולפעמים גם המון משתנה מהרגע להרגע, ובגלל שהוא היה חייב להיות צמוד לקבוצה כל הזמן אז לא הייתה יכולת, ואז באמת בשנה שעברה הוא עזב בצער. הוא הגיע מדי פעם למשחקים, טלפונים, גם השנה היינו איתו קצת בקשר, אבל בגדול ההעסקה שלו בבית הספר הסתיימה לצערנו אבל גם לשמחתנו כי הוא התקדם, הצליח והגיע למקום מאוד משמעותי בכדורסל, מקום שהוא מאוד רוצה ומתאים לו והוא מתקדם מקצועית”.

גולדברג מרחיב על העבודה עם אולארצ’יק מבחינה מקצועית ומבחינה אישית. “אנחנו בבית הספר מחפשים שני דברים. אנחנו מחפשים את המאמן המקצועי, בגלל זה אני מביא מאמן שמאמן קבוצות ושאני משלם לו כסף, בית הספר משקיע בזה לא מעט מבחינה כלכלית כי אני מצפה למשהו ברמה המקצועית. ברמה המקצועית מדובר באמת על רמה מאוד-מאוד גבוהה. הרגשנו את זה שהרבה פעמים ההבדל בינינו לבין קבוצות אחרות או מה שהביא את בית הספר לניצחונות מול קבוצות אפילו יותר טובות נבע מזה שיש לנו מאמן שהוא מקצועי, מהבחינה של מול השחקנים, ההרגשה במשחק עצמו, החל מתרגילים שעשו וכלה במצבי לחץ ומצבים מסוימים שנקלענו לפיגור, הוא ידע להגיב ולהכניס שחקנים. מבחינה מקצועית קיבלנו מאמן בהחלט מהשורה הראשונה שזה לא מובן מאליו לבית ספר שאין לו מסורת של כדורסל, אנחנו לא משחקים בליגת העל ואין לנו היסטוריה כל כך רחוקה, ובבתי ספר דתיים גם הרבה יותר קשה להשיג מאמן ולהשיג את המשאבים בשביל להביא מאמן. אני זוכר שכשזכינו בחמ”ד מול גבעת שמואל הפרשן מאתר ‘סרוגים’ אמר בדיוק את הדברים האלה כששידרו את המשחק, הוא כתב ‘בעצם, ההבדל בין הימלפרב לאחרים זה הצוות המקצועי, זה ההבדל המשמעותי, שהוא בדרגה מעל כולם’, כי ברוב בתי הספר יביאו בדרך כלל מורה שלימד שם או מאמן שאימן ברמות הנמוכות, ובסופו של דבר למאמן ברמה הגבוהה יש יתרון על מישהו שלא מאמן ברמות האלה.

“אני חושב שהדבר הכי מרכזי מבחינתי, מעבר לעניין המקצועי כי יש הרבה מאמנים מקצועיים טובים, זו האישיות עצמה. זה אולי הפרמטר הכי-הכי קריטי, כי בסופו של יום חשוב לנו כבית ספר וכמוסד חינוכי שלא יצעקו על שחקנים, לא ישפילו אותם ובטח לא יקללו אותם, הדגש החינוכי הוא מאוד-מאוד משמעותי בבית הספר. שי בקטע הזה הוא לא אדם דתי וזה בית ספר דתי, והוא ידע לכבד בעניין הזה, הוא אף פעם לא הביא את זה לעניינים שיהיו לנו פה התנגשויות, הוא ידע מבחינת התנהגות להתאים את עצמו לדי אן איי של בית הספר, גם להציב לשחקנים גבולות אבל גם לדעת איך לבוא אליהם ולהתאים לגישה החינוכית בבית הספר שהיא מאוד ‘Friendly’, צריך להיות משהו באמצע. הוא מאוד התאים את עצמו גם מבחינת האישיות שהוא הקרין אישיות רגועה ושקטה גם כלפי השחקנים וגם כלפי הקהל, גם שיחות עם שחקנים, ראית אדם עם אישיות בשלה, ואני חושב שזה אולי היה הדבר הכי מרכזי ומשמעותי בתקופה שלו, שבקטע הזה ידעת שאתה יכול לסמוך עליו שבכל מצב ובכל סיטואציה שתהיה הוא בהחלט יידע להנהיג את הנבחרת מבחינת התנהגות, סטנדרטים ודוגמא אישית, וזה מאוד-מאוד משמעותי בעיניי”.

גולדברג מפרט על ההישגים של אולארצ’יק בהימלפרב. “בשנה הראשונה הגענו לגמר המחוז, לצערנו רק קבוצה אחת עלתה לגליל, והפסדנו בנקודה לבית ספר זיו, זו היתה מצד אחד אכזבה ומצד שני עצם ההעפלה לגמר הייתה הישג באותה שנה, הייתה לנו שנה טובה בסך הכל. גם הנבחרות של ט’ וז’-ח’ – בכל שנה הגענו מינימום לחצי הגמר, כמעט תמיד, בשנה השנייה עם נבחרת שהייתה לנו בדיוק חילופי משמרות, מחזור מאוד חזק. סיימנו מחזור מאוד-מאוד חלש, והצלחנו לזכות בחמ”ד (ב-2019) מול קבוצה יותר טובה מאיתנו (ישיבת גבעת שמואל). העפלנו לגמר וניצחנו, וזה נתן תנופה לבית הספר. השנה השלישית הייתה שנת השיא של בית הספר מבחינה מקצועית, הגענו לגמר המחוז והפסדנו בו, נתנו הופעה מאוד יפה בגליל והגענו לרבע הגמר, והפסדנו משחק מול קבוצה שעלתה לליגת העל שאם היינו מנצחים אותה ולא היה הפרש כל כך גדול אז היינו מגיעים לפחות למשחקי הדירוג לליגת העל, ואחרי זה זכינו בחמ”ד. הייתה לנו עונה מצוינת מבחינת כדורסל וגם הרמה בחמ”ד הייתה גבוהה באותה שנה, אז זה בהחלט היה הישג מצוין. בשנה הרביעית כמאמן בכיר זו הייתה שנה שהפסדנו בחצי הגמר לקבוצה מצוינת, עירוני, שאחרי זה זכתה גם באליפות ועלתה לגליל, ובחמ”ד הפסדנו ברבע הגמר, זו הייתה אכזבה באותה עונה שהייתה החמישית. בעונה השישית זו הייתה שנת הקורונה אז לא היה את ליגת החמ”ד וליגת המחוז, אבל ליגת החמ”ד עשתה טורניר קטן ובטורניר הזה אנחנו זכינו, זה לא היה רשמי אבל זה גם היה הישג יפה.

“בעונה השביעית שהייתה בעצם העונה האחרונה שלו עם סגל טוב אבל לא הכי טוב, בטח שלא בחמ”ד, השגנו גם הישגים יפים, הגענו לחצי הגמר של המחוז שזה בהחלט היה הישג יפה כולל ניצחונות על קבוצות טובות מאיתנו לפחות בשלב הראשון, ניצחנו את זיו ובאותה שנה גם את בויאר, שתי נבחרות יותר טובות מאיתנו, ובחמ”ד הגענו לגמר והפסדנו ב-5 נקודות, אבל לא היינו רחוקים מלזכות. בסך הכל היו לו שתי הופעות בגמר המחוז והפסדנו בגמר, פעמיים הגענו לחצי הגמר והפסדנו, ולגמר החמ”ד הגענו בתקופתו 3 פעמים – 2 ניצחונות והפסד אחד. לדעתי אתה מדבר על סדר גודל של 30 ניצחונות ואולי 5 הפסדים, תלוי אם אתה כולל את הגליל ששם זה משחקים קצרים, מבחינת סטטיסטיקה כמעט שלא הפסדנו בתקופה שלו, הרבה משחקים טובים, אני מדבר על י-י”ב והיה גם ז’, ח’ ו-ט’. אולי פה היה נקודתית רבע גמר, אבל כמעט תמיד הגענו לרמות של חצי גמר וכמה פעמים הגענו לגמר ולצערנו לא זכינו. אין ספק שבית הספר הוא אחד מ-4 בתי הספר הכי טובים במחוז ירושלים בכדורסל, אני חושב שאנחנו ראשונים מבתי הספר מבחינת הישגים אם אתה מסתכל על כל המכלול של החמ”ד, זכינו הכי הרבה פעמים באליפויות בחמ”ד. בסך הכל, הוא הוביל אותנו להישגים מעולים”.

בתקופתו בהימלפרב, אולארצ’יק זכה להשפיע במיוחד על כמה שחקנים, כולל יובל שניידרמן, שאותו הוא יפגוש הערב כיריב. “השחקן שהגיע מבחינת הישגים זה ללא ספק יובל, בוודאי שהיה קשר כי הוא בהפועל אז הוא מאוד דחף להעביר אותו לבוגרים וגם דחף שהוא יקבל דקות משחק, אז הוא עדיין לא היה עוזר מאמן אלא שהוא היה חלק מהמערכת והוא מאוד דחף מאחורי הקלעים כי הוא מאוד האמין בו בייחוד שיובל הוא שחקן שמשתפר כל הזמן. בהיבט הזה, אני יכול להגיד שאחד השחקנים שהוא מאוד אהב גם אם בסוף הוא לא שיחק בקבוצה שלו זה תומר דר, הוא למעשה היה שנה אחת עם יובל, כשיובל היה בי”א הוא היה בי”ב. תומר הוא שחקן נשמה, הוא הוביל אותנו בעונה הטובה הזאת לזכייה בחמ”ד, להגעה לגמר במחוז וההופעה בגליל, בשתי העונות הרצופות שזכינו תומר הוביל את זה והוא נתן לו את המושכות, ברמה הזאת שהוא מאוד רצה בכיתה י”ב שהוא ישחק אצלו, הוא אימן אז את נוער 2 והוא רצה לבנות את כל הקבוצה סביב תומר אבל תומר בסוף מהשיקולים שלו החליט לשחק עם קבוצה יותר קטנה בגלל שהוא לא רצה להתאמן 4-5 פעמים בשבוע, אז בהחלט הוא מאוד דחף את תומר כי הוא מאוד האמין שהוא שחקן שיכול להוביל קבוצה ולקחת אותה עד הסוף, וזה הוכיח את עצמו”.

גולדברג מביא דוגמא שמעידה על הצניעות של אולארצ’יק למרות ההצלחה עם ירושלים, שכידוע זכתה בעונה שעברה בגביע המדינה והגיעה עד לגמר ליגת האלופות. “אני יכול להגיד שבהיבט האישי גם שמרנו על קשר ובכל פעם הציע לי לבוא למשחקים, אז זה מאוד יפה מבחינתו שהוא שומר על קשר”.

גולדברג שמח לראות את ההצלחה של אולארצ’יק, ולא מופתע מההגעה שלו למקום משמעותי בקבוצה. “זו גאווה גדולה עבורי כי בסך הכל לראות שחקן שעכשיו רואים אותו באמת ברמות הגבוהות באירופה ועד לפני שנה-שנתיים הוא היה פה בבית הספר משחק בליגת בתי הספר (צוחק) – לא הופתעתי כי הרגשתי שלשי יש הרבה מהדברים שיכולים להוביל אותו לאמן ברמות הגבוהות מבחינה מקצועית, מבחינת רוגע ומבחינת היכולת שלו להוביל. אני חושב שגם בתפקיד הזה בתור עוזר מאמן זה תפקיד שמאוד מתאים לו, זה תפקיד שכל הכישורים שלו יכולים לבוא לידי ביטוי, אז זו בהחלט גאווה גדולה לראות אותו משחק ברמות הגבוהות. אני לא הופתעתי, ידעתי שזה יקרה, וזה קרה”.

ירושלים תופיע למשחקי הליגה הקרובים עם סגל שונה מאוד מהרגיל, ויהיה מעניין לראות האם נראה את השיטה הרגילה של הקבוצה או שנראה טביעת אצבע מקצועית של אולארצ’יק. בכל מקרה, גולדברג מנסה לשים את האצבע על הפילוסופיה של המאמן, ואפילו מסתכל קדימה אל עבר העתיד. “אני לא מספיק מקצועי, אני יכול להגיד שמה שמאוד ראיתי אצלו זה שהוא לא מקובע, מבחינת כדורסל הוא מתאים את עצמו ליריבים וחושב הרבה פעמים מחוץ לקופסא. אצלנו הוא השתמש בשיטת הגנה שהיא די נדירה כדי להפתיע, למשל בגמר הוא השתמש בשיטה אזורית 1-3-1 שזו שיטה שפחות משתמשים בה היום, והוא כן השתמש בה. דבר נוסף שמאוד מאפיין את שי ולדעתי זה מאוד יעזור לו, זה שהוא יודע לווסת בין השחקנים את הרוטציה, הוא היה תמיד נותן מנוחה ומשנה הרכבים כדי להגיע בשיא לרבע האחרון, ואני חושב שמבחינתו זו קודם כל הזדמנות גדולה וטובה להוביל את הפועל כמאמן ראשון בליגה, זו חשיפה גדולה, ובסך הכל אני מקווה שהוא ייקח את ההזדמנות הזאת בשתי ידיים, ואולי בהמשך הוא גם יהיה מאמן ראשי בליגת העל, גם זו בהחלט אופציה שלדעתי יכולה לקרות בשנים הקרובות, ואני מאחל לו שיגיע למקום הזה אם הוא רוצה את זה. אני לא שוחחתי איתו על זה, אבל אם הוא ירצה להגיע למקומות האלה אני בטוח שהוא יוכל להגיע, וזה ייתן לו הרבה ניסיון וגם יגרום לו להפוך למישהו שיסמנו אותו כמישהו שיוביל בעתיד קבוצה בליגת העל”.

בסיום דבריו, גולדברג נזכר בסיפור מיוחד על אולארצ’יק. “אחד הדברים בליגת בתי הספר זה שאתה מפסיד במשחק האחרון והכל מתפזר ונעלם, מאבדים את זה קצת והולכים, וזה לא כמו ליגה שחוזרים אחרי זה ויש אולי עוד כמה אימונים, לפעמים המשחק האחרון ממש מסמל את הסוף. בסוף המשחק כשהפסדנו אז לחבל יבנה – זו הייתה אכזבה גדולה שהפסדנו בליגת החמ”ד בהרכב מאוד חזק אבל היו חסרים לנו כמה שחקנים, והוא דיבר עם אחד השחקנים שבמשחק עצמו לא כל כך הלך לו והוא מאוד-מאוד התאכזב גם מההפסד וגם מהיכולת האישית שלו. הוא פשוט תפס אותו בצד ודיבר איתו עשר דקות-רבע שעה, ובסך הכל השחקן הזה הוא תלמיד י”ב ומהרגע הזה הוא כבר הולך, הוא גם לא יהיה שחקן עכשיו בליגה, אבל היה חשוב לו לדעתי לבוא, לדבר איתו ולהסביר לו מה הוא עשה נכון ומה הוא לא עשה נכון, גם לנחם אותו, זה היה נראה משהו מאוד אנושי, אני חושב שבנאדם אחר היה פשוט לוקח את הדברים והולך כי גם הוא חווה אכזבה גדולה מאוד במשחק הזה, זו הייתה אכזבה של כולנו. ראיתי בזה משהו מאוד חיובי ומאוד יפה שמאמן לא עוזב את הכל ובורח אלא נשאר ומדבר עשר דקות-רבע שעה, מסביב המולה, הקבוצה השנייה חוגגת וכולם מאוכזבים, והוא לוקח את השחקן ונותן לו את הכוחות להמשיך את החיים שלו מהאכזבה ומהכישלון. בעיניי זה מעיד הרבה על האישיות שלו”.

ומה אומרים השחקנים? בראיון שערך עם יהודה הליקמן במהלך העונה שעברה, דביר שמואליאן, ששיחק תחת אולארצ’יק בהימלפרב, אמר: “לשחק תחת המאמן שי זה חוויה וזכות גדולה, שי מאמן ברמות הכי גבוהות שיש ומבין את המשחק מאוד ואני אישית למדתי ממנו המון בכל השנים שאני איתו”.

אסף אדרי, שגם שיחק תחת אולארצ’יק בהימלפרב, מוסיף: “שי מאמן מאוד מקצועי, דורש הרבה מהשחקנים שלו ויודע להוציא מהם את הכי טוב. הוא יודע לקבל החלטות נכונות גם כשהן קשות. יש לו הבנה גבוהה במשחק ובסגנון שלו”.

עוד שחקן ששיחק תחת אולארצ’יק בהימלפרב, עומר זלוור, מרחיב: “שחקתי תחת שי כשחקן בנבחרת של הימלפרב. ואני חושב שהחוויה שלי ממנו כמאמן, דומה לשל שאר חברי לקבוצה – חוויה של מקצועיות. במילה הייתי מגדיר את שי כמקצוען. העבודה עם הנבחרת היא מורכבת. הדרישה היא לחבר חבורת שחקנים לא אורגנית ולהפוך אותה לקבוצה מגובשת, שמנצחת בטורניר נוק-אאוט, במהלך מספר מצומצם של מפגשים. אין לי ספק שהגענו לאן שהגענו בזכות שי. הוא היה איזון מדויק בין דרישה, משמעת, ופוקוס, לבין הבנה, תשומת לב והקשבה. הוא הצליח לגבש את החבורה הזאת, לגרום לנו להתחרות אחד בשני באימונים, אבל תמיד באווירה חיובית וספורטיבית, ולסיים אותו בצפייה לבא שיגיע. לעלות למגרש במטרה לעבור את הציפיות ולהביא גאווה למאמן ולקבוצה. בפן הטקטי ובפן האישי, בקשר מאמן-שחקן, שי היה הכי מקצועי שיש”.

אדם נוסף שעבד עם אולארצ’יק מתייחס באופן מעניין לסוגיה של טביעת האצבע שאנחנו צפויים לראות: “קודם כל, הוא בנאדם מדהים, מאמן מאוד-מאוד מסור ומקצועי. מבחינה מקצועית, הייתי אומר שהמשחק שלו די פשוט, הוא לא אוהב לסבך את הדברים, הוא אוהב לשחק כדורסל פשוט. אני לא יודע איך הדברים עובדים כשבסוף צריך לשחק את השיטה של דז’יקיץ’ גם כשדז’יקיץ’ לא נמצא. שי כמאמן, אם אני מסכם אותו, זה בנאדם שמאוד-מאוד כיף לעבוד איתו, מאוד מקצועי, והוא בנה את עצמו לאט-לאט מלמטה ממחלקת הנוער של הפועל ירושלים כדי להגיע לאן שהוא נמצא היום. מקצועית, הוא בנאדם של כדורסל פשוט ומהיר”.

אז מה יהיה עתידו של אולארצ’יק? עוד מוקדם לדעת, אבל בינתיים הוא יתמקד בהווה וינסה לעשות את הטוב ביותר בסיטואציה הלא פשוטה, כשמבחינה אישית נדמה שיש לו רק מה להרוויח. יהיה מעניין, זה בטוח.