הכתוב הינו טור דעה
זה התחיל אי שם קצת לפני סל הניצחון של הובר במדי ר"ג על הפרויקט הנוצץ של עופר ינאי, והסתיים כמה דקות אחרי ההתעופפות של ג'סטין סמית' בגמר האליפות, ממסירה של אותו הובר, הפעם באדום. ובין שני הרגעים הללו של הגארד הישראלי? קיבלנו, אולי, את העונה הגדולה ביותר של הכדורסל הישראלי.
הכדורסל הישראלי קופץ קדימה. הכניסה של מתן אדלסון ועופר ינאי לצד מכבי ת"א שתמיד הייתה בטופ האירופי, יחד עם עליית מדרגה של כמה קבוצות ביניים, מציג בפנינו את הפוטנציאל הרב שטמון בו.
אבל פוטנציאל צריך לדעת לממש. מנהלת הליגה, איגוד הכדורסל והקבוצות חייבות כולן לבצע כמה שינויים קריטיים כדי להפוך את הליגה הזו לתחרותית יותר, מקצועית יותר, אטרקטיבית יותר, גדולה יותר וספורטיבית יותר:
1. פלייאוף של הטוב מ-5
אין צורך להרחיב על הנושא שהיה המדובר ביותר בשבועות האחרונים. ליגה שפתאום מכילה שלוש קבוצות כל כך איכותיות, חייבת לקיים סדרות ארוכות יותר. רק דמיינו אם אחרי אותה שלשה של הארפר, היינו מקבלים עוד משחק או שניים נוספים בסדרה הנהדרת בין הפועלות.
Jared Harper – Photo Credit: Yehuda Halickman
לחצו כאן כדי להצטרף לקהילת ספורטס רבי
ספורטס רבי – גם באפליקציה! כל העדכונים והתוכן האיכותי ביותר על הכדורסל הישראלי היישר לידיים שלכם!
לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באייפון
לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באנדרואיד
הירשמו לפודקאסט "התשיעית באירופה" ב-iTunes, Spotify או Google Podcasts.
2. פסק זמן טלוויזיה
הקבוצה שלך רצה. היא שוטפת את המגרש. בתוך פחות מ-4 דקות לתוך הרבע הרביעי צמצמתם פיגור של 20 נק' להבדל של 4. המומנטום בידיים שלך. ואז השופט הראשי שורק ומסמן עם הידיים שלו את האות T ומיד לאחר מכן מניף את שני אגרופיו הקפוצים לצידי הגוף. פסק זמן טלוויזיה.
הספורטיביות היא הדבר החשוב ביותר בכל ענף ספורט שהוא. לעצור מומנטום/לתת לשחקן מנוחה/לקרר שחקן לפני זריקות עונשין שלא כחלק מחוקי המשחק אלא מסיבות מסחריות, זה לא דבר ספורטיבי. זוכרים את הקאמבק האדיר שהקבוצה שלכם הייתה בדרך להשלים? הוא כבר נתקע, כדי שעל מסך הטלוויזיה יהיה פרסומת לנקניק ולמזגן.
וכל זה עוד לפני שדיברנו על איך שזה מייבש את הקהל ביציע.
3. מדבקות פרקט
ושוב בקטגוריית "הכסף על פי הספורט". בריאות השחקנים והקהל היא לפני הכל. *לפני הכל*. מי שמנהל את הכדורסל בישראל חייב להבין את זה. ארגון השחקנים חייב לסרב לפתוח את העונה כל עוד המנהלת מעדיפה לפרסם את ה-winner מאשר לשמור על הגוף שלהם שלם. מדבקות הפרקט המחליקות והמסוכנות חייבות להיעלם עוד לפני ה-tip-off הראשון של עונת 25/26.
4. שיטת הגביע
שאלו אדם מן השורה מהו "סיפור סינדרלה" והוא יספר לכם על המעשייה העממית של לכלוכית ונעל הזכוכית. שאלו אוהד כדורגל ישראלי מהו "סיפור סינדרלה" והוא יפרט בלהט על חצי גמר הגביע ההיסטורי שעשו בבית"ר שמשון ת"א מהליגה הארצית בעונת 07/08. מה יענה אוהד כדורסל ישראלי לגבי "סיפור סינדרלה"?
גביע המדינה המסורתי, לא רק בכדורגל הישראלי, הוא המקום להביא משהו שונה. הוא תמיד בשיטת "Win or go home", מה שמאפשר לראות סנסציות ענק. הוא תמיד משלב קבוצות מליגות שונות, מה ששם ערים, שחקנים ומועדונים חדשים, לערב אחד לפחות, באור הזרקורים. הוא יוצר סיפורים מרגשים. וגביע המדינה המסורתי לא קיים היום בכדורסל הישראלי.
כשכל הקבוצות מאותה ליגה, ועם 3 משחקים בלבד בדרך לזכייה, גביע המדינה בישראל כיום לא שונה מאוד מגביע ווינר הידוע לשמצה. הגיע הזמן להיזכר למה המפעל הזה קיים, ולהפוך אותו לאחד כזה.
John Dibartolomeo and Levi Randolph – Photo credit: Dov Halickman, Yehuda Halickman
5. כרטיסי הגביע
בפשטות – לדעתי פיינל פור הגביע השנה היה מחפיר. הסוגיה המרכזית – כרטיסים. קרחות האולם בחצי הגמר בין הפועל ירושלים לבני הרצליה צרמו לעין. הירושלמים כבר הראו כמה וכמה פעמים שהם יודעים למלא את הארנה שלהם, אבל כשכרטיסים למקומות באולם התחתון עולים 300₪ ויותר (למשחק אחד, בניגוד ל"הצגה הכפולה" בשנים שעברות), קשה להאשים את מי שבחר להישאר בבית.
במשחק הגמר נוספו עוד שכבות של תסכול: המחירים עלו אף יותר, ואליהם הצטרפה החלטה שערורייתית מצד איגוד הכדורסל – חלוקה תמוהה של הכרטיסים. במקום לפצל את היציעים לשני חצאים שווים עבור הקבוצות המשתתפות, כל מועדון קיבל רק 4,100 כרטיסים, בעוד כמות ניכרת הוקצתה ל"מוזמנים". התוצאה: אוהדים מסורים ובעלי מנויים, שתומכים בקבוצותיהם לאורך כל העונה, מצאו עצמם מחוץ לאולם. אותם מוזמנים – המקורבים לאיגוד – זכו לתעדוף על פניהם.
6. חלון העברות
בחזרה לדשא: כל אוהד כדורגל בליגה רצינית באירופה ידע לדקלם לכם שאם אתם רוצים לבצע העברת שחקנים באמצע עונה אתם תוכלו לעשות זאת בחודש ינואר. גם בכדורגל הישראלי, התאריכים אמנם קצת רחבים יותר בד"כ, אבל ברורים ולעולם לא נמשכים לתוך המאני טיים של העונה. ובכדורסל? מאז אותה העברה של נתנאל ארצי להפועל חולון, תחום ההעברות נמצא תחת כאוס.
יש משהו שמוריד מהרצינות של ליגה שמאפשרת לקבוצה להחתים שחקן רגע לפני הפלייאוף (במיוחד כשלעיתים הקבוצה הקודמת של אותו שחקן כבר סיימה את העונה שלה), מאחר וזה מפחית רבות מהחשיבות של העונה הסדירה. קבוצות יכולות לתת בינגו בהחתמה בשלהי אפריל, ופתאום אחרי דשדוש במשך שנה שלמה, להגיע רחוק במאבק על האליפות או במאבק נגד הירידה. קבוצות צריכות להיות מסוגלות לבנות ולסגור את הסגלים שלהן עד אמצע העונה, ומשם להתבסס על השחקנים הקיימים.
Netanel Artzi – Photo Credit: Yehuda Halickman
7. שעות המשחקים
אוהדי הפועל ירושלים יספרו לכם שבשנתיים האחרונות, הארנה אירחה רק משחק ליגה אחד בין השעות 19:30 ל-20:45, מה שזיכה את טווח זה לכינוי "השעות הנוחות". אותם אוהדים ידעו גם לספר לכם כמה פעמים הם היו צריכים לשבת ולהחליט האם יעדיפו לראות בסופ"ש הקרוב את החבורה של יונתן אלון או דווקא את אלו של זיו אריה, כי הודות למנהלות הליגות, המשחקים בין הענפים השונים התנגשו שוב ושוב.
האדומים כמובן לא לבד בסיפור הזה. עקב הבטחות של מנהלת הליגה לערוצים ולספונסרים השונים, הקהלים של כלל הקבוצות נאלצות לשלם. דור חדש של ילדים לא יגדל ביציעים של משחק שמתחיל ב-21:00, וקשה להאשים אוהדים מהגליל והגלבוע שמוותרים על נסיעה לגוש דן בשעות הללו. אנשים עובדים לא תמיד יוכלו לצאת בזמן למשחק שמתחיל ב-18:45, וגם מי שכן, עלול להיתקע בפקקים מתישים. וכמובן, אם רוצים למשוך קהל נוסף מהענף הפופולרי יותר, להילחם איתו על אותה משבצת שעות זה ללא ספק לא הצעד הנכון.
8. אולמות
כאמור, הליגה הישראלית בכדורסל היא ליגה איכותית. היא ללא ספק בין עשר הליגות הטובות ביבשת (וכנראה שאף גבוה מכך), וליגה איכותית צריכה לשמור על סטנדרט איכותי, בין היתר באולמות המארחים אותה.
הדוגמה הטובה ביותר לנקודה הזו הוא המגרש בעפולה. אוהדים שנוסעים שעתיים ויותר למשחק חוץ ראויים לקבל יותר משירותים כימיים.
ובאופן כללי, ליגה מקצוענית ששואפת לרמות אירופאיות, לא יכולה להסתפק באולמות שמשמשים כאולמות של בתי ספר תיכונים, ויכולים לארח כמות מאכזבת של אוהדים.
9. מזנונים
יש ילדים שמתרגשים לקראת הארטיק, יש בני נוער שחולים על הפופקורן בזמן המשחק, יש מבוגרים שבאו מהעבודה ולא הספיקו לאכול אז ממלאים את עצמם בנאצ'וס, ויש את מי שבא רעב ולא תכנן שגיל ברק יהיה השדר הראשי כך שהמשחק יתארך בשעה, אז הוא הולך לרכוש נקניקייה בלחמנייה.
המזנונים הם המקום היחיד שמוכר אוכל בתוך האולמות. אין להם תחרות ועל כן הם סוג של מונופול. ובהינתן גורם בודד האחראי על ממכר מזון, מנהלת הליגה והקבוצות חייבות לפקח על המחירים. המצב בו פופקורן ביד אליהו עולה 40₪ (מתעלה אפילו על בתי הקולנוע) ובאולמות קטנים יותר כוסות קטנות של מיץ עולות מחיר דו ספרתי (בעוד בחוץ יהיה ניתן לרכוש בקבוק שלם בפחות).
נוסיף לכך את העובדה שבחלק מאולמות הליגה, עדיין מקבלים רק מזומן בשנת 2025 (!) ונקבל שהמזנונים באולמות חייבים רפורמה.
Hapoel Jerusalem fans – Photo credit: Yehuda Halickman
סיפור סינדרלה בכדורסל.בעונת 1980/1 הגיעה גבעת ברנר/נען מהליגה השניה לחצי גמר גביע המדינה.זו היתה הפעם הראשונה שקבוצה מהליגה השניה שהגיעה לחצי הגמר.
מסכים להכל חוץ מלחלון ההעברות: במצב עולם שבו רוב הזרים לא מוכנים לבוא לארץ, התמשכות חלון ההעברות אחרי סגירתו באירופה נותנת לנו אופציה להחתים זרים טובים יותר ש"נתקעו" בלי קבוצה. עד שלא חזור להיות מדינה מועדפת לזרים (כמו שהיינו עד לפני כמה שים) אין ברירה וחייבים להיות מתוחכמים. אני מעריך שכבר בשנה הקרובה תרד רמת הזרים בליגה פלאים בגלל המלחמה
כתבה מצויינת. המזנונים סןועה. יד אולמות מתנסים שלא מתאימים לליגת העל. המדבקות זה קטסטרופה ופסק זמן טלוויזיה? מה זה השטות הזאת
כתבה מצוינת והמקיפה. הייתי מוסיף נושא כאוב ולא הגיוני, העובדה שהפלייאוף לא במנוי! מתחבר לחלק מהדברים שכתבת. אבל בעבר זה היה חלק מהמנוי ושעברו לפיינל פור זה לא היה חלק. עכשיו שחזרו לסדרות כמובן שזה צריך לחזור