קרדיט לתמונה הראשית: יעל אמסילי

כאשר התיישבתי לכתוב את הטור, התלבטתי. ישראל הפסידה 62:75 לסלובניה ואיבדה, ריאלית, את סיכוייה להעפיל לאליפות העולם ב-2023, אך מהצד השני, המשחק גם ככה עבר מתחת לרדאר, ולשקט הזה יש אשמים רבים.

הירשמו לפודקאסט “התשיעית באירופה” ב-iTunes, Spotify או Google Podcasts.

ספורטס רבי – גם באפליקציה! כל העדכונים והתוכן האיכותי ביותר על הכדורסל הישראלי היישר לידיים שלכם!

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באייפון

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באנדרואיד

פיב”א במלחמה כנגד יול”ב החליטה בשנים האחרונות ליצור טורנירים מתחרים (ליגת האלופות כטורניר הגדול) ולהחיות את החלונות הבינלאומיים במהלך עונת המשחקים. כשמסתכלים בפועל מה מעשים אלה גוררים עימם, מגלים צעד שנועד לפגוע בכדורסל במתכונותו הנוכחית וזאת, כנראה, על מנת ליצור כאוס שלאחריו רק אחת תשרוד ופיב”א מקווה להיות זו שתשרוד.

בדרך היא לקחה את כדורסל הנבחרות כבן ערובה, אנחנו מקבלים חלונות בינלאומיים במהלך העונה עם נבחרות (כולל ישראל) בהם ישנם סגלים חלשים וחסרים מאוד. כתוצאה מכך, נבחרות גדולות יכולות לאבד את היכולת להגיע לאליפות העולם ואז פיב”א תיפגע. נראה שלא אכפת לה לגרור את האחרים למטה איתה.

הנתון המוזר (1): לפחות אחת מנבחרות סרביה, יוון וטורקיה לא תעלה לאליפות העולם ותצטרף לקרואטיה שהודחה כבר בשלב המוקדמות הראשון.

כבר באליפות אירופה האחרונה ראינו כי שופטים השייכים ליול”ב לא יכולים לשפוט וכתוצאה מכך, השופטים הבולטים ביבשת, לא שפטו את הטורניר שזכה לביקורות רבות על השיפוט ואף השפיע על תוצאות משחקים בצורה ישירה.

צריך להיות כנים ולומר – הכדורסל באירופה לא סובל מעודף פופולריות. ההתנהלות הנוכחית רק מורידה את העניין, אפילו במדינה כמו ישראל בה ישנן קבוצות בעלות בסיס אוהדים נאמן גדול ורצון לכדורסל כחול-לבן. המשחק, ששוחק ביום שישי בצהריים (לדעתי, זמן מדהים לכדורסל), עבר מתחת לרדאר בימים שאחרי ליגת האלופות ולפני המונדיאל, כלומר הימים הכי טובים לעלות לכותרות.

נבחרת ישראל

אז בואו נדבר קצת על הנבחרת. אחרי אליפות אירופה היה ידוע שגיא גודס לא ימשיך וסוכם כי יסיים את מוקדמות אליפות העולם ולאחר מכן ייכנס לתפקיד ממשיכו, שזהותו עדיין לא ידועה. האם זו הייתה ההחלטה הכי טובה שאפשר היה לקבל?

לא הוצהר בשום מקום מהי מטרתה של נבחרת ישראל בארבעת משחקי המוקדמות האחרונים (כעת שלושה). האם המטרה היא לעלות לאליפות בכל דרך אפשרית או ניצול המשחקים כדקות ראשונות לצעירים שאמורים להיות חלק מהקמפיין הבא?

מנהלי הנבחרת צריכים להיות שקופים עם הקהל ולספר לנו מה השיקולים בגינם גודס ממשיך לארבעת המשחקים, אך ללא מטרה ברורה, כיצד נצפה שההחלטה תהיה רציונלית והגיונית? נראה כי מעדיפים לא להחליט ולהשאיר את המצב בעינו.

גודס נראה מותש. את העונה שעברה הוא סיים עם אליפות אך גם מותש, ומייד אחר כך התפנה לניהול הנבחרת בשני חלונות המוקדמות ובאליפות אירופה אותה סיים בקול ענות חלושה. כאשר אליפות אירופה הסתיימה הוא מייד חזר לחולון ולא זכה להפסקה ולזמן התאוששות.

נכון שתמיד ניתן להאשים את הימים הספורים ואת הסגל המאוד חסר להתגבשות, אך לנבחרת אין שיטה. נראה כי השחקנים לא באמת יודעים מה לעשות. את המשחק גודס התחיל עם שלושה שחקני הפועל ת”א (תומר גינת, בר טימור ועידן זלמנסון) ושני שחקני מכבי ת”א (רפי מנקו ויפתח זיו), ככל הנראה כדי לנצל את ההיכרות שלהם ולפתוח חזק.

הנתון המוזר (2): עידן זלמנסון, רפי מנקו ויפתח זיו שיחקו כל אחד פחות מ-19 דקות. הגדיל לעשות זלמנסון ששיחק פחות מעשר דקות אחרי שגודס ייבש אותו בכל המחצית השנייה. הספסל שיחק 108:43 מדקות המשחק (מתוך 200).

די מהר גודס הלך על השחקן שהוא סומך עליו מחולון, ניב משגב, ששיחק כמעט 28 דקות (הראשון בנבחרת). האם משגב מספיק טוב ויכול להוביל את הנבחרת לכל כך הרבה דקות? מסלול הקריירה שלו מרשים ומעורר הערכה (לא פחות), אך הוא עדיין לא הגיע למקום בו הוא יכול להוביל את הנבחרת. בחולון הוא תמיד יהיה כינור שני ואפילו שלישי לג’ו רגלנד ואריק גרין.

אנרגיה

בחוסר שיטה וחיבור, הנבחרת מסתמכת על אנרגיה. משגב הוא שחקן אנרגיה מצוין שיודע לשנות מומנטום, וכאשר יש שחקנים כמו נתנאל ארצי (אם רק היה לו טאץ’, היה בלתי עציר בצבע) וגבי צ’אצ’אשווילי (נוגע בכל כדור, חבל שגם בידיים), אפשר היה להרגיש את האנרגיה שלהם שהדביקה אפילו את נמרוד לוי (היו לו דקות של שמירה אישית מצוינת) ונועם דוברת (בריצה בסוף הרבע השלישי קיבל ביטחון ואז הראה איזה כישרון ענק הוא).

אנרגיה נוטה להיגמר ובהיעדר בסיס מקצועי מספיק טוב וחזק, אחרי שהאנרגיה נגמרת, מגיעה הנפילה. והיא כואבת. גם במחצית הראשונה וגם במחצית השנייה בדקות האנרגיה נראה שישראל בעניינים, אבל ברגע שהיא נגמרה, הסלובנים יצאו לריצה.

הנתון המוזר (3): בנפילות אנרגיה האיבודים נערמים. שישה שחקנים בנבחרת איבדו שלושה איבודים ומעלה (24 איבודים בסה”כ) וזאת ביחס רע מאוד לעומת האסיסטים (14 – כאשר אף אחד לא מסר מעל לשלושה).

אחרית הדברים

התנהולתה של נבחרת ישראל זקוקה להשתפר ורק אחר כך נוכל לבוא בטענות לשחקנים. רק בזכות האנרגיה שלהם עוד היו דקות אופטימיות. רוצים עוד שתי דוגמאות קטנות של התנהלות?

כבוד לפורשים: באף שלב במשחק לא הייתה התייחסות לגל מקל (פרש) וגיא פניני (פרש מהנבחרת).

חולצת האימון: זה יישמע אולי קטן ולא משמעותי, אבל על חולצות האימון של שחקני הנבחרת של סלובניה היה רשום שמו של כל שחקן ואילו שחקני נבחרת ישראל קיבלו חולצות גנריות. המחשבה הקטנה הזו, של שחקן שקיבל זימון ראשון לנבחרת ומגלה את חולצת האימון עם שמו, אני בטוח שזה היה עושה לו טוב, לי זה היה עושה.