14 מחזורי יורוליג מאחורינו, מכבי תל אביב במאזן 7:7 ובשבוע שעבר השיגה סוף סוף את ניצחון החוץ הראשון. במהלך הדרך הקבוצה איבדה שניים משחקניה המרכזיים: וויד בולדווין ואלכס פוית’רס, להם עדיין לא הגיעו מחליפים. על פניו, הקבוצה ששינתה את פניה בקיץ (כל הזרים מהעונה שעברה עזבו, חתמו תשעה זרים חדשים), ורגע לקראת משחק חוץ נוח על הנייר (מול אלבה ברלין), צריכה להיות מרוצה.
אז מדוע הצהובים לא מרוצים? מדוע נראה שקדנציית האימון של עודד קטש בקבוצה תהיה קצרה מהקדנציות האחרונות של הכנסת? האם עודד קטש הוא האחראי הבלעדי לתפקודה של הקבוצה? הרבה שאלות עולות בראשי, אך הרבה פחות תשובות.
הירשמו לפודקאסט “התשיעית באירופה” ב-iTunes, Spotify או Google Podcasts.
ספורטס רבי – גם באפליקציה! כל העדכונים והתוכן האיכותי ביותר על הכדורסל הישראלי היישר לידיים שלכם!
לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באייפון
לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באנדרואיד
עודד קטש
קטש חתם בקבוצה בתחילת הקיץ ובמהלך הקיץ (פלוס החתמה אחת עם תחילת עונת היורוליג) הוחתמו תשעה זרים ושני ישראלים חדשים, קבוצה חדשה לחלוטין. בנוסף, במהלך חודש ספטמבר (זמן בו הקבוצות נמצאות בהכנה לעונה), ארבעה מששת הישראלים ולורנזו בראון שיחקו באליפות אירופה ולא היו זמינים.
נראה שמצבו של קטש אינו קשור לניצחון כזה או אחר ומתחילת העונה היה בסימן שאלה, לפחות אצל חלק ממקבלי ההחלטות. רגע, מי הם מקבלי ההחלטות? נכון, לא ברור מי הסמכות המקצועית העליונה שאליה ניתן לבוא בטענות.
מה זה אומר על מצבו של קטש, או של כל מאמן שיבוא אחריו? זה אומר שמספיק שאדם אחד מתוך המערכת לא יאהב את המינוי, לא יהיה מרוצה מהתוצאה או משיתוף/אי שיתוף של שחקן וכיסאו של המאמן יתחיל להתנדנד.
בטורי הקודם התייחסתי לעזיבתו של ניקולה וויצ’יץ’, שהגדרת תפקידו נשארה לא ברורה במשך עשור שלם. ההחלטה לפזר את סמכויותיו (על פי הפרסומים), מצביעה על שאינו, בוודאות, הגורם המקצועי הבכיר.
האם לא כדאי להגדיר אדם אחד כגורם המקצועי הבכיר? מישהו בשכר, שזהו תפקידו, מקצועו ואחריותו? מעמדו של קטש יימשך לא יציב, הקבוצה יכולה להיראות לא מספיק מאומנת (ובצער אני אומר שכך נראה), אך גם אם יפוטר ויגיע במקומו מאמן אחר, לא נראה כי משהו במערכת ישתנה.
לורנזו בראון
איך לורנזו בראון, השחקן הכי טוב בקבוצה עם מספר שיאי קריירה ביורוליג, משתרבב לכתבה המתייחסת למצבה של מכבי תל אביב? כזכור, בראון חתם בצהובים בסוף חודש יוני כעוד בורג בתוך הקבוצה והיה ההחתמה השביעית באותו הקיץ. לאחר אליפות אירופה מרשימה, שדרג את מעמדו והגיע לאימוני הקבוצה ככוכב הבלתי מעורער.
מספרי שיא בקריירת היורוליג בדקות (32.5), נקודות (18), אסיסטים (6.5), ריבאונדים (3.71), אחוזים משלוש (39.7%) ואחוזי עונשין (89%) לא מראים את התמונה המלאה. בין אם מדובר בהחלטתו של קטש בלבד ובין אם, וזו השערתי, מדובר ברצון “מקבלי ההחלטות”, שראו את הדימיון לשאראס (הגיע למכבי בקיץ 2003 לאחר שהוביל את ליטא לזכייה באליפות אירופה), התלות בבראון אינה בריאה.
ההגנה הנרפית של מכבי מגיעה בראש ובראשונה ממחויבות בצד ההגנתי. בראון, בין אם מדובר על שימור אנרגיה בעקבות דקות משחק מרובות ודומיננטיות התקפית ובין אם מכל סיבה אחרת, מראה עצלות הגנתית זועקת לעין. בתור מנהיג הקבוצה, השחקנים יחקו, גם בצורה לא מודעת, את כוכב הקבוצה. הגנתו החלשה של בראון מציגה דוגמה שלילית לשאר השחקנים.
דבר נוסף שתפס את עיניי, והפסקתי כבר לספור את הפעמים שזה קורה, זה שכאשר קולעים נגד הצהובים שלשה, שנראית כשלשת מומנטום, בראון מייד רץ עם הכדור, לא מוסר לאף אחד ומשליך שלשה משלו. מיותר לציין ששלשות אלה בדרך כלל אינן נכנסות.
נו, אז יש מסקנות?
למרות תקציבה הגדול של מכבי תל אביב, ביחס לענקיות היבשת היא אף פעם לא הייתה בטופ. היתרונות של הצהובים בשנים עברו הגיעו בזכות אנשים דומיננטיים בתוך המערכת שדאגו להפוך את הקבוצה ששואפת לנצח ושונאת להפסיד. בין אם היה מדובר על יו”ר דומיננטי כמו שמעון מזרחי ובין אם היה מדובר על דמות דומיננטית מקצועית כמו פיני גרשון, במכבי ידעו כי יש מישהו שדעתו שווה יותר.
אז אפשר לדבר ללא הפסקה על מעמדו של קטש, התלות בבראון או הבאת חיזוק, אך כל אלה הם פועל יוצא של בעיה גדולה יותר. עד שלא יגיע אדם אחד שתפקידו יהיה ראש הצוות המקצועי – ושם התפקיד לא מעניין, שיהיה ג’נרל מנג’ר, מנהל מקצועי או האדם שראשו ייערף בהפסד הראשון – במכבי יחזור הניגון בו בונים סגל כמעט חדש בתחילת העונה, הציפיות יעלו גבוה לשמיים, עמדת המאמן תהיה יציבה כמו עלה נידף ברוח בכל הפסד (ליגה ויורוליג), ובהנהלה, תמיד, אבל תמיד, יגיע הזמן בו הם “שומעים את הקולות”.
הנהלה זקנה ללא מעוף , משמידה את המותג החזק במדינה , פעם היה גאווה להיות מכבי היום קבוצות בטורקיה עושות לנו בית ספר….
הגיע הזמן לשחרר