הכתוב הינו טור דעה

"לא נעים לך להגיד את זה, אבל אני חושב שבנבחרת אפילו עכשיו מנסים לבחור את השחקנים הכי טובים אבל לאו דווקא את הקבוצה הכי טובה שיכלו להרכיב. אם להסתבך קצת אז יאללה. אני לא חושב שזאת הקבוצה הכי טובה שיכלת לייצר, אולי מנסים לבחור את השחקנים שמבחינתם עדיף כרגע. העתודה הייתה יותר קבוצה, כל אחד ידע את המקום" (ים מדר בפודקאסט "פראש טוק" של בר טימור ורון שושן, רגע לפני היציאה לאליפות אירופה). 

הציטוט של ים מדר בפתיח אמר את הכל עוד לפני פתיחת היורובאסקט. הכתובת הייתה על הקיר בכישלון של נבחרת ישראל ביורובאסקט 2022. האמירה של אחד הכוכבים הגדולים של הנבחרת הייתה לא פחות משערורייתית, דווקא לפני הטורניר הגדול ביותר שלו עד כה בקריירת הכדורסל. עד כמה שהמשפט נכון, למה להוציא את הכביסה המלוכלכת החוצה ו"לדרוך" על המאמן, בטח כשגם השחקנים, והוא ביניהם, לא נקיים בסיפור? באופן אישי, אני חייב להגיד ששמעתי את האמירה ברגע שהיא פורסמה, אבל מהצד שלי היה חשוב לתת את השקט האפשרי לנבחרת ולא להעכיר עוד יותר את האווירה שלא הייתה אידיאלית ערב הטורניר. אבל ברגע שמדר בחר להמשיך להעביר ביקורת גם אחרי ההפסד המאכזב לפולין, וכאשר הכישלון הגיע במהירות שיא – לא היה מנוס אלא להבליט את הציטוט הזה.

ספורטס רבי – גם באפליקציה! כל העדכונים והתוכן האיכותי ביותר על הכדורסל הישראלי היישר לידיים שלכם!

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באייפון

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באנדרואיד

הורידו את האפליקציה וכנסו להגרלה על גופיית NBA במתנה

הירשמו לפודקאסט "התשיעית באירופה" ב-iTunes, Spotify או Google Podcasts ודרגו אותנו באפליקציות הפודקאסטים

וזה חבל. זה חבל, כי בראי ההיסטוריה, ביורובאסקט 2022 הכושל של נבחרת ישראל, היכולת של ים מדר תיזכר כסוג של נקודת אור. סליחה, היכולת של ים מדר על הפרקט בלבד, כמי שבקושי היה מסוגל להחטיא והיה מהבודדים שניסו ללחוץ בהגנה. היכולת מחוץ לפרקט? יכולה להיזכר כנקודת חושך בטורניר שהיה מלא בנקודות כאלו עבור ישראל.

התחלתי את הטור הזה עם שחקן, כי מבחינתי באמת שלא היה אפשר להבליג על מה שמדר עשה. אבל, כידוע, הבעיות של הנבחרת מתחילות מלמעלה. וכשמדברים על מלמעלה, הכוונה היא לעסקני איגוד הכדורסל, שמשיקולי אגו בלבד בחרו להיפרד ממאמן טוב מאוד שהטביע חותם עם דרך ברורה ומוצלחת על הפרקט בדמות עודד קטש ולמנות במקומו עוד מאמן ראוי, אך לא בהכרח כזה שיוכל לשחזר את ההצלחה היחסית בקדנציה של "הנסיך", בדמותו של גיא גודס. יכול להיות שקטש טעה כשתבע את האיגוד על ענייני הביטוח הלאומי. אנחנו באמת לא יודעים את האמת בסיפור הזה. אבל כשרואים את האינטרסים הצרים של עסקני האיגוד, גם מבלי לדעת את הפרטים המלאים אפשר להגיד שכנראה שקטש צדק.

ועכשיו, הגיע הזמן לגעת בנקודה הבעייתית ביותר בכל מה שקשור לעסקני האיגוד. מי הם אותם אנשים? ולמה מתייחסים אליהם כרבים ולא כבודדים שעושים נזק? אז זה העניין: אין לנו מושג מי שם אחראי על סיום דרכו של קטש. האם זה היו"ר עמירם הלוי? האם זה המנכ"ל יעקב בן שושן? האם זה שניהם? האם זה מישהו אחר? חבל שאף אחד לא מספיק אחראי כדי להגיד את האמת. מי שאחראי למעשה יודע שברגע שיגלו מי זה הביקורות יגיעו בצורה ישירה. בינתיים, כל שנותר לנו הוא להאשים את אותו עסקן או את אותם עסקנים, מבלי לדעת מי הם בדיוק. על כך שאפילו להעביר משחקים מתל אביב הם לא רוצים כבר דובר רבות ולא נראה שהמצב ישתנה.

זה מוביל אותנו לנקודה הבאה, והיא הישיבה של המנהל המקצועי של הנבחרות, פיני גרשון, על הספסל. אין חולק על כך שגרשון הוא מגדולי המאמנים שהיו כאן אם לא הגדול מכולם. ואין חולק על הדרך המוצלחת שהוא התווה בנבחרות הצעירות בשנים האחרונות, וכן, זה כולל גם ישיבה על הספסל תוך שהוא נותן כמה עצות למאמנים במידת הצורך, כך לפי ההגדרה שהוא בעצמו נתן בעבר לתפקיד. אבל מה בדיוק התפקיד שלו בנבחרת הבוגרת? מה הוא עושה על הספסל? כפי שסיפר אחד מוותיקי השחקנים בנבחרת, ג'ייק כהן, בראיון לאתר "ספורטס רבי", אין לו מושג מה גרשון עושה, לכאן או לכאן. כצופה מהצד, לי זה נראה מאוד בעייתי. איך יכול להיות, ואין הכוונה להאשים כאן את כהן, ששחקן וותיק בנבחרת לא מודע לתפקיד של מי שהצטרף לצוות המקצועי בחודשים האחרונים?

אין זו הפעם הראשונה שגרשון יושב על הספסל של גודס. הרי לכולם זכורה התקופה של גרשון כעוזרו של גודס במכבי תל אביב בעונת 2014/15, שלא נגמרה בהצלחה מקצועית בלשון המעטה. גודס, לאורך כל הדרך, שמר על כבודו של גרשון בתקשורת, אף שניתן לשער שבפנים הוא אינו מרגיש בנוח עם הישיבה הזאת על הספסל, שרק הופכת את האווירה לעוד יותר מתוחה ומלחיצה. בין אם זה בדברים שאמר בעבר ובין אם בציטוט שלו במהלך האליפות עצמה, גודס טען כלפי חוץ שזו זכות לעבוד עם מוח כדורסל כמו גרשון. כשצופים במשחקים מהטלוויזיה זה נדמה שגרשון שותק ברוב הזמן, בטח בפסקי הזמן, אבל השאלה הגדולה היא מה קורה מאחורי הקלעים. ועל זה, בעקבות חוסר השקיפות של האיגוד בנושא, אין לנו תשובה. כמה אירוני שכמו בסדרת רבע גמר הפלייאוף של מכבי ת"א ב-2015 מול פנרבחצ'ה, יאן וסלי הצ'כי חגג בצבע כדי לסיים את הדרך של הקבוצה הישראלית ברמת התחרות הגבוהה ביותר באירופה. וכמה אירוני שכמו גודס וגרשון גם כהן היה חלק מהאירועים האלה.

הלאה. הגענו לעמדת המאמן, וכאן נשים בצד את עניין קטש ונתמקד רק במה שגודס יכל לעשות אחרת. התקופה של גודס בנבחרת היא כישלון, על כך אין חולק. כדורסל רע במוקדמות אליפות העולם בדרך להפסדים רבים ולכך שהנבחרת לא תגיע למונדובאסקט, וכעת גם הכישלון ביורובאסקט. יותר מהכל, האווירה בנבחרת הייתה שלילית לאורך כל התקופה האחרונה, וכאן אפשר להגיד שגודס פשוט לא הצליח לשלוט במצב. משחקי ההכנה היו מאוד מדאיגים ולא תרמו דבר. משחק מול מכללה בדמות אובורן, משחקים מול רומניה החלשה ומשחקים מצוינים בגיאורגיה אך ללא דני אבדיה שחלה, כך שהם היו חסרי משמעות אמיתית. על כך גם אחראי האיגוד, אבל גודס לא הצליח להפיק איזושהי תועלת מהמשחקים האלה. דני אבדיה לא השתלב היטב במארג הקבוצתי, והדבר בא לידי ביטוי בהפסדים במוקדמות אליפות העולם מול פינלנד ושבדיה. אותו הפסד בית לשבדיה היה סופר מביך, ובתור המשחק האחרון לקראת הטורניר היה ברור שהנבחרת מגיעה לאליפות במצב של משבר. ואפילו שני ניצחונות בפתיחת היורובאסקט, מול אותה פינלנד בתום הארכה ומול הולנד החלשה, לא עזרו לגודס להוציא את הנבחרת מהמשבר.

נתמקד קודם כל בעניין הזימונים. ההיעדרות של הקפטן גל מקל מחלק מתקופת ההכנה בעקבות מצבו הבריאותי של קרוב משפחתו ווילי סימס הקשה על הנבחרת, וכאן הייתה צריכה להתקבל החלטה, בין אם של הרכז עצמו ובין אם של גודס – האם מקל עדיין צריך לטוס לפראג? האם, למרות המאמץ שלו להפריד בין המצב הקשה לבין הכדורסל, הוא בכלל מסוגל לתפקד כמו שצריך על הפרקט, בטח כשהוא לא שיחק באופן סדיר במשך לא מעט זמן? האם זה באמת נכון להתעקש על היורובאסקט האחרון בקריירה? הנבחרת הלכה עם מקל, ולצד זריקות עונשין שנכנסו במאני טיים במשחקים הראשונים ואסיסטים אופייניים היא קיבלה ממנו סיומת לא מספיק טובה בזריקות לשתיים כולל במהלך האחרון של הזמן הרגיל במשחק הראשון באליפות מול פינלנד. אולי היה צריך לבחון את האפשרות שנועם דוברת יטוס, בטח כמי שאמור להיות העתיד של הנבחרת וצריך לחוות את היורואבסקט מקרוב בגיל צעיר, אך הוא לא שולב מספיק בהכנה על ידי גודס.

עוד לפני שניגע בעוד שחקן שאותו היה צריך, או יותר נכון, חייב לזמן, יש לגעת במשבצת המתאזרח. ג'ון דיברתולומיאו, שחקן עם מעמד בכיר בתור קפטן מכבי ת"א, היה אמור לאייש את משבצת המתאזרח. דיברתולומיאו, כשחקן שיכול לספק מהלכי מומנטום עם רגליים זריזות בהגנה ושלשות היה יכול בקלות להיות חלק מהנבחרת הזאת, גם אם לא כאחד מהשחקנים המרכזיים. ובאותה מידה, הוא בקלות היה יכול להישאר בחוץ, שכן הוא באמת לא שחקן שובר שוויון. אבל ברגע שהתקבלה ההחלטה לצרף אותו לנבחרת בהכנה אחרי שהוא עשה ויתורים אישיים היה חובה להשאיר אותו עד הסוף. אלא שדיברתולומיאו נשאר מחוץ לסגל במשחק מול שבדיה וביקש, ברעש גדול ובצדק, להשתחרר, כאשר בסופו של דבר בקשתו אושרה. זו לא הפעם הראשונה שמתייחסים למתאזרחים בנבחרת כמו להחלפת גרביים. זוכרים שמקס היידגר, שתכנן בכלל לשחק בנבחרת אוסטריה, נענה לבקשה של ישראל אך בסופו של דבר בקושי שיחק וכנראה מעולם לא ילבש שוב את המדים הלאומיים? אפשר להיות בטוחים שכהן, שנחשב להום-גרון אך היה מתאזרח בעצמו, בוודאי התבייש מההתנהלות כלפי המתאזרחים כמי שהביע את דעתו על היחס שהם מקבלים באופן כללי לא פעם בעבר.

כעת, האיגוד חייב להחליט: האם הוא נצמד רק לשחקנים ישראלים שגדלו כאן? האם הוא מזמן שחקן כמו דיברתולומיאו אבל גם באמת נותן בו אמון? האם כדאי אולי לאזרח שחקן עם זיקה כלשהי למדינה? או שהאם אפשר לנסות לעשות מעשה לורנזו בראון בנבחרת ספרד? מה שבטוח זה שמה היה עכשיו לא יכול בשום פנים ואופן לחזור על עצמו.

הגענו לשחקן שהיה חובה לזמן. מדובר בגבי צ'אצ'אשווילי. מבין כל שחקני הנבחרת ביורובאסקט, היחיד שלא קיבל דקות משמעותיות הוא עידן זלמנסון. הסנטר, שכבר יותר מעשור נמצא על הפרקט בכדורסל הישראלי, אוחז ביתרונות נפלאים בהתקפה כמו היכולת שלו לקלוע מדי פעם ממרחק ולמסור, אך גם יש לו חיסרון הגנתי, שכנראה בגללו הוא בקושי שותף באליפות הזאת. אם כן, למה לזמן מישהו במעמד שלו מלכתחילה כדי לייבש אותו על הספסל? היה עדיף בהרבה להביא שחקן צעיר בדמות צ'אצ'אשווילי שכמו דוברת צריך להיות חלק מהעתיד, והאמת היא שכבר עכשיו הוא יכול היה לתרום מבחינה מקצועית כמי שאין לו שום חיסרון אמיתי מבחינת סט היכולות. צ'אצ'אשווילי, תגלית העונה בליגת העל, שיחק בליגת הקיץ וחתם הקיץ בבאמברג מהליגה הגרמנית, אבל כנראה שלנבחרת זה לא היה מספיק. כמה חבל שביורובאסקט הבא, אם הם יהיו שם, דוברת וצ'אצ'אשווילי רק יתחילו בצבירת הניסיון ולא בהכרח יוכלו להביא את כל כישוריהם לידי ביטוי.

כעת הגענו למשחקים עצמם ולתפקוד של גודס בהם. כל פתיחות המשחקים היו רעות מאוד, והנתון הביזארי שאומר כי הנבחרת הובילה רק ב-12.9% מהזמן בטורניר מספר המון. מה שבטוח זה שהייתה דרך לשפר את פתיחות המשחקים, והיא להציב חמישייה קבועה, אלא שלא הייתה כזאת. בנבחרות הצעירות שהצליחו הקיץ תחת פיקודו של גרשון היו חמישיות די קבועות, על כל יתרונותיהן וגם חסרונותיהן, אבל הדבר איפשר סדר ברור והיררכיה ברורה. כזאת ממש לא הייתה בנבחרת הבוגרת. לא היה ברור איזה שחקנים ישחקו ומתי, כאשר חלוקת הדקות, שעל פי הסטטיסטיקה הייתה די שוויונית למעט חריגות של אבדיה (דקות רבות) וזלמנסון (דקות מעטות) אומרת הכל.

מדר בקושי שיחק במשחק הראשון שבו הוא לא היה טוב ולאחר מכן שיחק הרבה למרות התבטאויותיו, שכן לגודס לא הייתה ברירה אמיתית: בלי מדר לנבחרת לא היה סיכוי לתת פייט ולנצח. התחושה היא שרומן סורקין היה צריך לשחק יותר לאורך הטורניר כדי להביא את הפוטנציאל ההתקפי שלו לידי ביטוי, כאשר כבר במשחק הראשון הוא בקושי שותף. מבחינה הגנתית, יש לציין, הוא היה חלש. גם תומר גינת, יובל זוסמן ואפילו רפי מנקו, שתרם בדברים, הקטנים סופסלו לפרקים. בנוגע לזוסמן, לא יכול להיות ששחקן שאמור להיות השני בטיבו בכדורסל הישראלי בזכות ניסיון היורוליג שלו מספק טורניר כזה, שבו הוא פשוט לא לקח על עצמו מספיק, לא הביא ערך מוסף בהגנה וחוץ מההפסד לפולין בקושי קלע בהתקפה. אצל תמיר בלאט עניין הדקות הגיע לשיא, כשאחרי פתיחת טורניר טובה בסך הכל הוא בקושי שיחק בשני המשחקים האחרונים. גודס לא הצליח לייצר מחויבות הגנתית אצל השחקנים, וכאן שני הצדדים אשמים, כאשר גם בהתקפה ישראל לא הצליחה לייצר מספיק נקודות למרות כמות האסיסטים. וזוהי הבעיה: במקום להיות ביחד כמו שצריך להיות בנבחרת, גודס היה צד אחד ושחקני הנבחרת היו הצד השני. ניכר שמהסיפורים הרבים גם בינם לבין עצמם השחקנים לא הציגו כימיה טובה, בניגוד לציטוטים שלהם בתקשורת, וכמה אירוני שהנבחרת חוזרת לארץ כשהיא מפוצלת למספר טיסות.

ואם יש שחקן שזה הכי בלט אצלו, הרי שזה אבדיה. הכוכב, שבעצמו סופסל על ידי גודס כבר בהפסד בפינלנד במוקדמות אליפות העולם, הוביל את הנבחרת לניצחונות בשני המשחקים הראשונים עם מהלכים גדולים במאני טיים, אך גם שם הייתה תחושה שהוא נמצא במדרגה אחרת, לא רק על הפרקט אלא גם מחוצה לו. אחרי הניצחון על הולנד אמר שמבין השחקנים רק הוא רגיל לשחק יום אחרי יום, לאורך הטורניר הוא הפגין עצבים ולא צריך להיות גאון כדי לראות את היעדר הכימיה בינו לבין גודס, שלא הצליח לשלב אותו באופן המיטבי. במשחק מול פולין אבדיה קרס, אף שבסך הכל מבחינה מקצועית הוא היה טוב בטורניר, למעט הצד ההגנתי שבו הוא ממש לא הביא את היכולת שמספרים שיש לו באן.בי.איי במדי הוושינגטון וויזארדס. אבדיה, כמו רבים מחבריו לקבוצה, גם לא הלך לשוחח עם התקשורת אחרי הכישלון, כאשר ראוי לציין לחיוב בהקשר הזה את נמרוד לוי, שכן ידע להתייצב מול המצלמות, כפי שנהג לציין שליח אתר "ספורטס רבי", ג'וש הליקמן.

כאן אנחנו מגיעים לאביו של דני, זופר אבדיה. המנהל המקצועי של בני הרצליה ללא ספק מוסיף הרבה צבע ועניין לכדורסל הישראלי, כמו במקרה שהוא החליט לעזוב את הקבוצה וחזר בו, אבל הפעם, ואין שום דרך להצדיק את זה, ניתן לקבוע שהוא עבר את הגבול. למה זה טוב להתראיין בתקשורת הסרבית לפני המשחק המכריע של ישראל מול צ'כיה על ההעפלה לשמינית הגמר ולבקר את כל מה שזז בנבחרת? למה להעכיר את האווירה אפילו יותר? הרי זופי עצמו, שאותו אני דרך אגב מאוד מעריך ואף "מת עליו" (הוא באמת אדם עם לב זהב, בלי ציניות), אמר לאורך השנים שהוא לא מתערב בקריירה של בנו ולמאמנים ושהוא פחות רוצה לדבר עליו. אז למה עכשיו כן? אי אפשר להפגין צביעות. נדמה שזופי לקח לאקסטרים את העניין של התקשורת בשנים האחרונות, והפעם, כמו במשחק מספר 2 בסדרת גמר הפלייאוף של ליגת העל בין הרצליה להפועל חולון שבו הוא פשוט נדחף לפרקט במהלך ההתמודדות בהיכל טוטו, הוא שוב נכנס לעניין שהוא לא אמור להיות קשור אליו או לכל הפחות אמור להתאפק עוד קצת לגביו. תמיד היו אומרים שמבחינת ההתנהלות הוא ההפך המוחלט מיעקב בוזגלו, אביו של מאור בוזגלו, אבל עכשיו אני כבר לא כל כך בטוח בזה. ואם הוא לא רוצה שיתייחסו אליו כמו לגימיק, כדאי שהוא יוכיח שהוא לא כזה.

הגיע הזמן להסתכל קדימה אל עבר העתיד. הדור הנוכחי, שעדיין צריך להיחשב למוכשר מאוד גם אם טעו לגבי אבחון הגודל של הכישרון שלו, יכול וצריך לעשות דברים יפים מאוד בטורנירים הבאים. הציפיות של רבע גמר הפעם לא היו הכי ריאליות, ותחרותיות בשמינית גמר הייתה יותר הגיונית. גיא פניני אמור לפרוש מהנבחרת וכך גם מקל, כשהפעם באמת צריך להמשיך הלאה. גם בנוגע לכהן אין טעם שימשיך. כאמור, צ'אצ'אשווילי ודוברת חייבים להשתלב, ומוטב אם כמה שיותר מוקדם יהיה אפשר להכניס לעניינים צעירים מוכשרים אחרים כמו גלעד לוי, נועם יעקב ובן שרף. לגבי גודס, אין ברירה אלא לסיים את תפקידו בנבחרת, ולצד זה חשוב לזכור שזה שהוא נכשל כאן לא אומר שהוא אינו מאמן טוב. נכון, בעונה האחרונה הוא גם היה אחראי על הפתיחת הנוראית של מכבי ראשון לציון בדרך לירידת ליגה, אך לצד זה הוא הוציא את הפועל חולון ממעמקים והוביל אותה לאליפת ולקמפיין היסטורי בליגת האלופות, כאשר בסך הכל קריירת האימון שלו היא טובה והוא צריך לקבל יותר כבוד. בזמן שקטש נמצא במכבי ת"א וכשקשה להאמין שראשי האיגוד יורידו מהאגו בנוגע אליו, אריאל בית הלחמי צפוי לקבל את המושכות, וכאן בדיוק העניין החשוב, שאי אפשר שהדור הזה יתבזבז – בית הלחמי הוביל את נבחרת העתודה לזכייה בשתי אליפויות אירופה בזמן ששיחקו בה כמה שחקנים שהם כוכבי הנבחרת הבוגרת היום, והוא האיש הראוי כדי למצות את הפוטנציאל. ואם לא הוא, אז אולי ננו גינזבורג, אך רק בתנאי שהוא לא ימשיך בצ'כיה, דבר שלא נראה הכי ריאלי בעקבות ההצלחה. ואם כבר גינזבורג, אז בואו ניתן כבוד למאמן הישראלי ששוב הדיחה קבוצה ישראלית, אחרי שעשה זאת עם פרומיטיי מול הפועל ירושלים בשלב הפליי-אין של ליגת האלופות בעונה שעברה.