הפודקאסט “פיני וצנצי” של פיני גרשון ונדב צנציפר מבטיח הרבה. אין דומה לו: אי אפשר למצוא שילוב של מאמן הכדורסל הגדול בתולדות מדינת ישראל לבין אחד העיתונאים המשפיעים ביותר בספורט הישראלי בשום פודקאסט אחר. מעבר לכך, גרשון ידוע בתור מי שיש לו פה גדול, דבר שגורם לרבים להתעניין במה שיש לו לומר, כשצנציפר גם יודע להביע דעה חריפה כמי שאחראי ללא מעט חשיפות בעיקר בעולם הכדורגל הישראלי. הפודקאסט מחזיק בפורמט ייחודי: בכל פעם, האורח הוא מרואיין שהיו לו ימים גדולים בעבר בספורט הישראלי.

בשבוע האחרון התפרסם פרק עם מאמן הכושר המוערך אבי קובלסקי, שזכור בעיקר מהשנים הרבות שעבד במכבי תל אביב. כל התנאים לפרק מושלם היו מוכנים: מאמן מהטופ של הכדורסל הישראלי שמשמש גם כמראיין – יש, עיתונאי שמראיין דרך קבע את הבכירים בספורט הישראלי – יש, ומרואיין מעניין בענף שלא שמענו ממנו הרבה זמן – גם יש. יותר מזה, רק הכותרת “אבי קובלסקי בראיון נדיר: ניקולה הפך את הישראלים במכבי לחוטבי עצים ושואבי מים” גורמת למאזין לרצות כבר להתחיל להקשיב ולשמוע דברים מרתקים.

ואכן, קשה להגיד שהפרק, שבנוי מפחות מ-78 דקות של הנאה מובטחת, אכזב. נתחיל דווקא עם התפקוד של גרשון. הוא יודע לשלב הומור מבלי להגזים: בין אם זה בהתחלה כשהוא עשה את עצמו כלא מאמין בזמן ששמע באופן סופי שלקובלסקי יש יותר תארים ממנו או כשאמר שלא היה מאמן טוב בתקופה שאימן את הפועל תל אביב של עונת 1985/86. כפי שנודע בתור מי שלא העביר את האימונים בימיו הגדולים כמאמן, ספק גדול אם גרשון עשה עבודת הכנה לקראת הפרק, אך הידע שלו בכל מה שנוגע לכדורסל הישראלי כאחד שגם עבד עם קובלסקי היווה עבורו יתרון עצום. בזכות הידע האינסופי, גרשון הצליח לפתח שיחה אמיתית עם קובלסקי וידע לאלתר בעת הצורך. גרשון גם הבריק כשדחף את קובלסקי לספר את הסיפור המלא מאחורי השיקום של סופוקליס שחורציאניטיס מההתמכרות לסמים בעת שעבדו יחד באולימפיאקוס.

Ron Zipper and Pini Gershon – Photo Credit: FIBA

נמשיך עם צנציפר. עוד לפני שנגיע להתנהלות שלו בפרק, היה נדמה שהסאונד הוא בעייתי (אין כאן כוונה להאשים אותו), כשדבריו אומנם נשמעו אך הייתה תחושה שמשהו לא תקין ביחס לסאונד של גרשון. צנציפר, שכידוע מתמחה יותר בכדורגל, טען שעשה עבודת הכנה דרך ראיון שנעשה עם קובלסקי ב”מקור ראשון”, אבל במספר פעמים הוא לא ידע דברים חשובים, גם אם הם פחות נגעו למאמן הכושר עצמו. דוגמאות קטנות: העובדה שארל וויליאמס שיחק בעברו בהפועל תל אביב וזה שגרשון כבר עבד בתור מאמן ראשי ולא היה עוזר ב-1985. בצד החיובי, צנציפר ניצל את היתרון שלו כמראיין מנוסה ושאל את קובלסקי שאלות טובות כמו מה זה באמת אומר להיות מכביסט ביומיום, וגם הציג כימיה מצוינת עם גרשון, כשהשניים כבר מריצים את הפודקאסט במשך חודשים.

צריך להתייחס גם למרואיין. נדמה שקובלסקי, שכאמור לא התראיין במשך תקופה, הגיע מוכן (עם דפדפת צהובה, כמו שצנציפר ציין בפתיחת הפרק) כדי לדבר על הכל. הוא ביקר את זה שעבור מכבי תל אביב של היום הגעה לפלייאוף ביורוליג זה הישג, ואמר שפעם מכבי הייתה מביאה את הישראלי הכי טוב שמתאים למערכת בכל עמדה, מה שלא קורה כעת. כפי שרואים בכותרת של הפרק, קובלסקי ביקר את ניקולה וויצ’יץ’ שמבחינתו חיסל את הישראלים במכבי, אך נתן יחס הוגן לקרואטי כשהביא ערך מוסף עם אמירה שכוכב העבר היה מאמן גבוהים מצוין ופיתח את עידן זלמנסון. קובלסקי גם ביקר בחריפות את עמי ביטון כשהוא העדיף שלא לפרט יותר מדי על מקרה לא נעים שהיה בזמן עבודתם המשותפת, וסיפק מבט מבפנים למינוי של רגב פנאן לעוזר מאמן הכושר, דבר שהוא לא היה מרוצה ממנו. קובלסקי גם דיבר מהניסיון שלו באופן מרתק על כך שעדיף לנסות כמה ענפי ספורט בגיל צעיר, כפי שעשה ג’ון מקנרו ששיחק איתו טניס. לקובלסקי היו כל כך הרבה סיפורים ואנקדוטות נוספות (כמו הפעם ששמעון מזרחי העיר לו על החגיגות שכללו שתיית קוניאק אחרי ניצחון שהגיע לפני משחק ליגה) שהפכו את הפרק למוצלח מאוד, גם עבור מי שלא זכה להכיר אותו מספיק כשעבד במכבי ת”א. גם דעתו של קובלסקי על סוגיית המאמן המנטאלי היא מרתקת, כשהוא סבור שמדובר בהמצאה ישראלית.

בסך הכל, זה היה פרק מצוין, כזה שאתה יכול להקשיב לו פעם אחר פעם מבלי להשתעמם. באופן אישי, כמי שמנחה את פודקאסט “התשיעית באירופה” על הכדורסל הישראלי יחד עם עומר אריאן באתר “ספורטס רבי”, אני יודע עד כמה זה חשוב לפנות את הבמה למרואיין ולא לקטוע את דבריו, ולזכותם של גרשון וצנציפר ייאמר שהם הקפידו שלא לקטוע יותר מדי את דבריו החכמים של קובלסקי, כשהשיחה התנהלה בצורה שכיף להאזין לה, בשילוב של בדיחות בטעם טוב כמובן. צנציפר וגרשון, שנשמע הרבה יותר רגוע ומחושב ביחס לסטיגמות שהדביקו לו במשך השנים, משלימים אחד את השני, והפודקאסט שלהם ראוי להמון קרדיט על כך שהגיע אורח בסדר הגודל של קובלסקי, כשהקשרים שהם פיתחו במשך השנים בוודאי תרמו לכך. זו כמובן לא הייתה הפעם הראשונה שהאזנתי לפודקאסט “פיני וצנצי”, ומומלץ עבור כל אוהד ספורט ישראלי להאזין לו אם הוא עוד לא עשה זאת. יש מקום לשיפור לפחות כלפי חוץ ברמת ההכנה ובאספקטים נוספים כמו האחידות של הסאונד, כשיכול להיות שצריך להיות דיבור רחב יותר על נושאים אקטואליים בספורט הישראלי, אך בסך הכל השלם בפודקאסט הזה גדול מסך חלקיו, וזה לא שהחלקים הם קטנים כבודדים. גרשון וצנציפר פשוט טובים אפילו יותר ביחד.