ב21 באפריל, 20:12 שעון ניו יורק, פיד דני אבדיה בטוויטר געש. דני סובב את הקרסול וכל מי שראה את הפציעה הבין באותו רגע שמבחינה מנטלית, הגיע הזמן לסכם את עונת הרוקי של הבחירה הישראלית הגבוהה אי פעם בדראפט הNBA. דני אובחן עם שבר קטן בקרסול, פציעה שתשבית אותו לפחות לשלושה חודשים ובין אם וושינגטון תגיע לפלייאוף או לא, המשמעות הייתה שהוא סיים את העונה.
השלב הראשון בקריירה של רוב שחקני הNBA הוא הבחירה שלהם בדראפט, וכבר פה אפשר לומר שמה שקרה לא היה בדיוק מה שציפינו לו. ברוב התחזיות, דני דורג איפשהו בסוף החמישייה הראשונה או תחילת החמישייה השנייה, ובישראל אפילו הגדילו לעשות והעלו ספקולציות שגולדן סטייט תיקח אותו בבחירה השנייה. לכן, עצם העובדה שהוא הדרדר לבחירה התשיעית ונחת בוושינגטון, קבוצה שמעטים מאוד חשבו שבכלל יש התכנות שדני יגיע אליה, הפתיעה רבים וגם אכזבה את אלה שחושבים שלסדר הבחירות בדראפט ישנה משמעות אמיתית.
Deni Avdija – Photo Credit: Washington Wizards
לרוב הקבוצות שבוחרות בעשירייה הראשונה בדראפט הן קבוצות שאין להן ציפייה להגיע לפלייאוף, ולראייה רק שתיים מתוך תשע הקבוצות שבחרו ראשונות בדראפט הקודם נמצאות כרגע במקום שמבטיח להן כניסה לפלייאוף. על הנייר זה מצב אידיאלי לרוקי- להגיע לקבוצה בלי לחץ להצלחה מיידית כדי להתפתח בקצב איטי. בשני לדצמבר כבר היה ברור שהמצב בוושינגטון יהיה שונה, כשטומי שפרד, הג'נרל מנג'ר של הוויזארדס, הסכים לטרייד ענק בין יוסטון לוושינגטון ששלח את ווסטברוק לבירה ולמעשה הכריז- הוויזארדס ייאבקו על הפלייאוף העונה. לצערנו, העונה של הוויזארדס, לפני הרצף המטורף האחרון, הייתה בדיוק ההפך ממה שדמיינו אוהדיה- הגנה זוועתית, התקפה שמצליחה לצבור נקודות אך ללא שיטתיות אמיתית, ובעיקר תחושה מגעילה שליוותה את הקבוצה לאורך החצי הראשון של העונה, שתדלקה את השמועות על טרייד אפשרי של בראדלי ביל.
ובתוך הבלאגן הזה דני עשה את צעדיו הראשונים בקריירה. הציפיות בארץ מהספורטאים הישראלים שמייצגים את המדינה בחו"ל תמיד גבוהות, ובטח כשמדובר בכשרונות שמהוללים גם באזור שלא בין הים לנהר, אך אני חושב שעצם העובדה שדני לא קרס מנטלית (בצורה נראית לעין לפחות) היא ההישג הכי חשוב שלו. מבחינה מספרית אמנם דני לא שמר על יציבות לאורך העונה, אך עצם העובדה שילד בן 20 עובר למדינה אחרת בה הוא גר פחות או יותר לבד, תוך כדי משבר הקורונה וקצת אחרי גל המחאות ששטף את ארצות הברית, צריכה לעורר בכולנו הערכה עצומה למי שזכה עד לא מזמן ליחס של כוכב על וטיפול בכפפות של משי (בצדק).
Deni Avdija – Photo Credit: Washington Wizards
כשצוללים למספרים, אם כן, העונה של דני עשויה לאכזב קצת. למרות שהוא קיבל זמן משחק, ודורג במקום ה11 מבחינת דקות משחק מבין הרוקיז ששיחקו לפחות 40 משחקים, הוא דורג רק במקום ה18 בנקודות ו17 באסיסטים, נתון הרבה יותר נמוך ממה שוושינגטון שבחרה אותו ציפתה לקבל. הטיקט איתו הגיע לליגה היה טיקט של שחקן התקפה מגוון שיודע לקרוא מהלכים ולבצע אותם בצורה גבוהה. ניתן להניח שוושינגטון ציפו שדני יהיה דומיננטי מההתחלה, בגלל שהוא כבר בא עם נסיון משחק ברמות הגבוהות ביותר, בניגוד לשאר חבריו לדראפט. אחת הבעיות המרכזיות הייתה שהשימוש בו היה לא נכון. זה בא לידי ביטוי כשמסתכלים על אחוזי היוסאג' של דני, שמדורג במקום האחרון באחוזי יוסאג' מבין הרוקיז ששיחקו מעל ל40 משחקים. יש תחושה שוושינגטון רצתה ללכת על השחקן הכי מוכשר שנשאר פנוי, ובהחלא יכול להיות שדני הוא השחקן הזה, אך לפי העונה הראשונה נראה שמשתמשים בו בצורה שמאוד לא מחמיאה לסט היכולות שלו.
יש לזה אבל גם צד מעודד. בגלל שלדני היה מאוד קשה לבוא לידי ביטוי בשיטה שבה סקוט ברוקס שיחק בהתקפה, הוא הראה שהוא יכול לתרום באספקטים נוספים. הנתון הבולט ביותר הוא הריבאונדים. דני מדורג במקום השלישי מבין הרוקיז ששיחקו מעל 40 משחקים באחוזי הריבאונדים שהוא לקח, כלומר, מתוך כל הריבאונדים שהקבוצה שלו לקחה כשהוא היה על המגרש, מה היה החלק היחסי שלו. בנוסף, הוא דורג במקום השני באחוז הריבאונדים בהגנה שהוא לקח מסך הכל הריבאונדים שהקבוצה שלו לקחה, גם כשהוא לא היה על המגרש. בשני המקרים אגב, השחקנים שמקדימים אותו הם סנטרים.
מבחינת דירוג הגנתי, דני לא בולט לחיוב בצורה יוצאת דופן מבחינה מספרית (בעיקר בגלל שהקבוצה שלו היא לא קבוצת הגנה מבריקה), אך מבחן העין הראה שהוא מצליח לעמוד בצורה מעוררת הערכה לעיתים מול שחקני אחד על אחד מצוינים בליגה. הגוף הגדול, היכולת האתלטית והבנת המשחק המדהימה מאפשרים לו להיות שומר טוב בליגה כבר בשלב מוקדם בקריירה. זה מרשים במיוחד כשמשווים אותו לשחקנים אחרים בשנה הראשונה שלהם (מייקל פורטר ג'וניור מהנאגטס למשל, שחווה עונת פריצה בעונתו השנייה בליגה, היה חור הגנתי בשביל הנאגטס בעונה שעברה, למרות שעל הנייר יש לו גוף ואתלטיות בשביל לשמור על כל אחד בליגה).
אספקט נוסף, שלמרות שהוא היה מלא עליות ומורדות הוא חיובי בעיניי הוא אחוזי הקליעה לשלוש. הוא פתח את העונה בסערה, וב12 המשחקים הראשונים קלע 43% לשלוש ביותר מ3 נסיונות למשחק, נתון מרשים לכל הדעות. הבעיה הייתה שאחרי שיצא לפגרת קורונה כפויה הוא חזר חלוד מאוד, וב40 המשחקים הנותרים לא עבר 29% לשלוש למרות שמספר הקליעות נשאר פחות או יותר דומה. 43% הוא לא מספר שמישהו ציפה מדני להגיע איתו לליגה, אך ההצלחה שלו בליגה תלויה במידה רבה להיות אפקטיבי משלוש, ובתחילת העונה הוא הראה שהוא מסוגל לעשות את זה.
אז מה הלאה? בעיניי, יש הרבה מקום לאופטימיות, אך כמו כל דבר בחיים זה לא תלוי אך ורק בדני. מצד אחד, דני נפצע פציעה לא פשוטה שעלולה לעקב את גרף ההשתפרות שלו, אך ככל הנראה לא מדובר בפציעה שאמורה להשפיע באופן דרמטי על היכולת האתלטית שלו. בנוסף, דני יגיע לאזור חודש יולי לאחר הרבה זמן ללא כדורסל, והמרחק המנטלי מהמשחק יכול לגרום לו רק לרצות לעבוד קשה יותר כשהוא יחזור. לדני לא היה קיץ שבו הוא יכל לעבוד נטו על שיפור היכולת האישית כבר כמה שנים, ואפשר להיות בטוחים שהוויזארדס ישקיעו בו את מירב המשאבים שלהם כדי שהוא יחזור חד ככל הניתן לעונה הבאה.
מבחינת הקבוצה, המצב קצת פחות מעודד. בין אם וושינגטון יגיעו לפלייאוף או לא, בראדלי ביל, ראסל ווסטברוק, דאוויס ברטאנס ורוי האצ'ימורה חתומים בקבוצה לפחות עד סוף 2023. ככל הנראה, אלא אם כן טומי שפרד יחליט שהוא הולך על בנייה מחדש בכל הכוח (ישיג טרייד טוב על בראדלי ביל ויסכים לתת ביי אאוט לראסל ווסטברוק) דני יהיה האופציה השלישית בהתקפה במקרה הטוב מאוד. לשחקן עם סט היכולות של דני, לא בטוח שזה מתאים. הוא צריך להחזיק בכדור על מנת להיות אפקטיבי ככל הניתן, ולא בטוח שבסגל הנוכחי של הקבוצה זה אפשרי.
בארה"ב בדרך כלל נוטים להשוות שחקנים אירופאים חדשים לקודמיהם (את דני השוו ללוקה, את לוקה לנוביצקי וכו'). אני חושב שהשוואה הנכונה ביותר עבור דני היא איפשהו בין אוון טרנר לניקולה באטום. שחקן כנף גבוה ואתלטי שיכול לשמש כמוביל כדור משני בקבוצה מנצחת. העונות הראשונות של שני השחקנים האלו היו פחות טובות משל דני, וגם אצלם היכולת לקלוע מבחוץ בצורה אפקטיבית וההתאמה שלהם למאמן ולסגל שמסביבם היו מה שהפך אותם לשחקנים משפיעים בליגה.
לסיכום, אין צורך לקחת את המספרים המעט נמוכים (בהשוואה לציפיות) יותר מידי ברצינות. רוב השחקנים שמגיעים לליגה לא מצליחים להביא את עצמם לידי ביטוי בעונתם הראשונה, וזה בסדר גמור. דני הראה לאורך הקריירה הקצרה שלו גרף שיפור מרשים, ואני משוכנע שגם בליגה הטובה בעולם זה יקרה- בין אם בוויזארדס או בקבוצה אחרת, זה כבר פחות תלוי בו.
0 תגובות