ספידי סמית' הוא אחת החידות הגדולות ביותר בסגל של הפועל ירושלים. הרכז בן ה-29 (1.91 מטרים), שערך היכרות ראשונה עם הכדורסל הישראלי ב"ליגת הקורונה" במדי מכבי חיפה בסוף עונת 2019/20, חזר לישראל הקיץ מהדלת הראשית אחרי שהוביל את ריטאס וילנה לזכייה באליפות ליטא, ובינתיים הוא מראה שיש לו מה למכור הן מבחינת יכולת המסירה והן מבחינת יכולת הקליעה. אלא שנדמה שעד כה הדברים באים אחד על חשבון השני: ברבע גמר גביע ווינר מול הפועל אילת סמית' מסר 10 אסיסטים ללא שום איבוד אך קלע רק 3 נקודות, ובהפסד להפועל תל אביב בחצי הגמר הוא צלף 21 נקודות (4 מ-7 לשלוש) אך מסר 4 אסיסטים בלבד לעומת 5 איבודים. כעת, רגע לפני שירושלים תפתח את העונה האירופית שלה בליגת האלופות מול דארושפאקה הערב (שני, 21:00) בהיכל פיס ארנה, סמית' ערך ראיון מיוחד עם אתר "ספורטס רבי" שבו גם אם לא ענה על החידה המקצועית הוא לפחות ענה על החידה האישיותית – ספידי סמית' שלא הכרתם.

הירשמו לפודקאסט "התשיעית באירופה" ב-iTunes, Spotify או Google Podcasts.

ספורטס רבי – גם באפליקציה! כל העדכונים והתוכן האיכותי ביותר על הכדורסל הישראלי היישר לידיים שלכם!

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באייפון

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באנדרואיד

מה מחזיר אותך לישראל?

"זה המזל של הגורל. התברכתי בהזדמנות לחזור לישראל שיש בה אווירה נהדרת, יותר אחריות ויותר שיפוטיות, וזה טוב. אני מרגיש שפיתחתי את עצמי לכך שיהיה לי אתגר מהסוג הזה".

מה הפך את החתימה בירושלים לאטרקטיבית כל כך עבורך?

"זה ארגון מאוד היסטורי. אני אוהב את הדרך שבה הם עובדים ובפעם האחרונה שהייתי כאן אני זוכר שהם היו ממש טובים במהלך עונת הקורונה. הם היו בראש הליגה ושיחקו ממש טוב. אני יודע שהיה להם כמו שהם אמרו 'שנות הפסדים' אבל אני אוהב את האתגר והאחריות הזו של להחזיר את הקבוצה למקום שבו היא אמורה להיות".

"הליגה בקצב מהיר, אני אוהב את איך שהיא פועלת ובעיניי זה כמו סגנון המשחק של ה-NBA. אני באמת מכבד את הליגה. זה משחק מאוד אגרסיבי וחזק. אחד התחומים האהובים עליי בישראל הוא מזג האוויר. נמאס לי לשחק במזג אוויר קר אז לקבל קצת שמש זה בהחלט משהו שאני מתעניין בו".

איך אתה רואה את קדם העונה עד כה?

"אני מאמין שיש לנו את המאמן הכי טוב בליגה עם הטקטיקות שלו ואני באמת מרגיש שהוא הולך לשפר אותנו. הוא 'מאמן של שחקנים', מה שהופך אותנו לטובים יותר מייד מעצם זה שיש לנו מאמן שיכול להתייחס אלינו. יש לנו את קאדין (קרינגטון) שהולך להיות הסקורר הכי טוב בליגה ואת ליוואי (רנדולף) שיהיה איתו ממש למעלה, הם יהיו הראשים שלנו כל השנה. יש לנו שני שחקני פוסט מעולים בדמות זאק (הנקינס) ושגב, קלעים ממש גדולים בדמות עוז (בלייזר) וסים (סנדר ונה), אז אני באמת מרגיש שנהיה קבוצה דומיננטית. זה פשוט לחבר את החלקים ביחד. אנחנו כל כך לא אנוכיים, אף אחד לא מקנא אחד בשני וכולנו רוצים לראות אותנו מנצחים. אני אוהב את האווירה של הקבוצה".

מה היו כמה מההיילייטס מחוץ לפרקט?

"בילינו הרבה זמן ביחד ואנחנו לא מפחדים לאתגר אחד את השני. ליוואי מאתגר אותי לגבי לקיחת זריקות, אני מאתגר את שגב לגבי הטבעות. אנחנו מדברים על מה שצריך לעשות מחוץ לפרקט".

איך המאמן דז'יקיץ'?

"שנינו היינו בריטאס, הוא עבד ב-NBA ואני מרגיש כמו כל אמריקאי שהדחף והמוטיבציה שלך היא להגיע למקום הזה, אז אני מרגיש שאני יכול לבחון את המוח שלו ולהיפך. הוא המאמן הראשון שאמר לי שאני יכול להשתפר. בגילי אני מרגיש שאני עדיין רוצה להשתפר אז אם מישהו יגיד לי שהוא יכול לעזור לי אחרי שנה מאוד דומיננטית זה שם אותו בראש המאמנים שרציתי לשחק עבורם. אמרתי, אם אתה יכול לשפר אותי, אז השמיים הם הגבול".

איך קיבלת את הכינוי "ספידי"?

"זה בא מאמא שלי שילדה אותי במסדרון של בית חולים, זה עד כדי כך פשוט, הייתי לידה מהירה ואף פעם לא הגעתי לחדר הלידה".

איך הגעת לכדורסל? איזה עוד ענפי ספורט שיחקת בילדותך?

"למען האמת, כדורסל הוא אפילו לא הספורט שלי. הייתי שחקן פוטבול, הייתי קוורטרבק והכדורסל היה תחביב. פוטבול היה משהו שסיקרן אותי והיו לי הרבה שחקנים אהובים בדמותם של שון קינג ומייקל ויק. השחקן האהוב היחיד שהסתכלתי עליו בכדורסל היה אלן אייברסון. הלכתי לאימון כדורסל עם חבר והספורט פשוט תפס אותי. תמיד היה לי כישרון במגרש המשחקים ובתיכון קיבלתי את ההחלטה ללכת עם הכדורסל. פוטבול קל יותר כי הם יכולים לבחור שם כל כך הרבה בחורים ובכדורסל יש רק 12, אז זה הוביל אותי לאתגר לעשות את ההחלטה. המון אנשים שואלים אותי עד היום למה בחרתי בכדורסל על פני הפוטבול בגלל ההשפעה שהייתה לי בפוטבול כי הייתי ממש טוב. כמה מבני גילי משחקים ב-NFL. כולנו הלכנו לדרכים שונות, אבל קבוצת ה-NFL האהובה עליי היא הקבוצה של אמריקה, הדאלאס קאובויס. אבל בתור מי שגר בפלורידה, גם הטמפה ביי באקנירס נמצאים שם למעלה".

איך הגעת ללואיזיאנה טק?

"סיפור מטורף. הייתי שבוע או שבועיים מלהגיע לקבוצת דיוויז'ן 2 בדמות בוקה רטון, אבל המאמן ראה אותי מקלטת היילייטס שהעליתי לרשת, הגיע אליי והלכתי מייד באותו רגע לשם. זה היה רגע סוריאליסטי. ממש בניתי את השם שלי שם וזה נתן לי יותר שם אוניברסלי".

מייקל קייזר ששיחק בחולון בעונה שעברה ואלכס המילטון ששיחק בעבר בראשון לציון היו חברים לקבוצה שלך.

"אני מדבר עם החבר'ה האלה כל הזמן וניסיתי לגרום למייקל לבוא לכאן, אבל הוא אמר שבגלל שהוא שיחק בחולון הוא לא יכול לעשות את זה כשיש את היריבות ושהוא לא יעבור את זה. אלכס בדיוק חזר מניתוח ירך והוא חזר להיות עצמו, להטביע על אנשים. היינו ממש טובים. השחקן הטוב ביותר שלנו חזר הביתה ואף אחד לא באמת יכיר אותו, ראחים אפלביי, הוא היה מוכשר בקטע שלא מהעולם הזה".

אני שונא לשאול, אבל למה לא הצלחתם להתגבר על המעידות בטורנירי הקונפרנס כדי להיכנס לריקוד הגדול של ה-NCAA?

"נסיבות מצערות. בשנה הראשונה שלי הפסדנו את באליפות, פשוט לא היינו מנוסים. בשנה השנייה שלי הפסדנו במשחק הראשון וזה היה הערב של הקבוצה השנייה. בשנת הג'וניור שלי הפסדנו באליפות, לוח הזמנים היה מבולגן ולקבוצה השנייה הייתה יותר מנוחה מאיתנו, ובשנה האחרונה שלי היינו הולכים ומשחקים על הכביש ב-UAB, שום דבר מעולם לא היה בצד שלנו. הטורניר היה צריך להיות באתר נייטרלי אבל זה הכל על כסף ורווח בכל מקום שהם יכולים. פשוט אף פעם לא קיבלנו את היתרון".

נבחרת לשחקן השנה של 2015 שזה מרשים ובמקביל זכית בהמון פרסים בקולג'.

"כשחקן מעולם לא נאלצתי לשחק בדרכי שלי, הייתי צריך לזכות בו בשנה שלפני כן כשהייתי עם ממוצע של דאבל-דאבל. בסך הכל זה היה הדובדבן שבקצפת, לא רק בכך שזכיתי בו בשנה האחרונה שלי אלא שהמאמן שלי זכה בתואר מאמן השנה אז הזכייה הייתה מרגשת מעצם זה שעשינו זאת ביחד ולא רק לבד. הלוואי שיכולתי לשים את כל השמות של החברים לקבוצה שלי על הפרס הזה כי עשינו אימונים קשים יחד, רק רציתי שהם ישימו את החולצה שלי על התקרה כי יש לי כל כך הרבה שיאים, אבל לא להגיע לטורניר עימעם את האור הזה. הזכייה בפרס הזה באמת מדברת על הקריירה שהייתה לי".

היית החבר לקבוצה של מארקס (מייריס) ב-2015/16 בריגה. 

"הייתי ילד ואפילו לא ידעתי על קיומו של הכדורסל מעבר לים. אני מגיע לריגה שבלטביה שם חשוך רוב היום בשונה מפלורידה. אתה יכול לומר בהרבה דרכים שלא הייתי מוכן, הארגון לא בטח בי, אתה יכול לומר דברים לא אמיתיים, שמחתי לברוח משם ואנחנו מדברים על זה כל הזמן. זו סגירת מעגל מלאה, עכשיו שכעשר שנים מאוחר יותר אנחנו חוזרים להיות ביחד. אני שחקן כל כך שונה עכשיו אבל הוא שחקן כל כך חכם. ידעתי שאני יכול לסמוך עליו. לא הייתי ברמה שלו באותו שלב".

לימוז' עם רומאו טראוויס. 

"לברון לא בא לבקר אבל אני יכול להגיד לך דבר אחד והוא שהיו לו כל כך הרבה קופסאות של לברון נייקס. לעולם לא הייתי עובר את לימוז' בלי רומאו או מרקוס ג'יניארד, אלו היו כמה מהתקופות האפלות ביותר בקריירה שלי שם. שנת הקורונה הייתה מאוד לחוצה או שאני הייתי לחוץ".

מי היו חלק מהשחקנים שנהנית לשחק איתם ב-G-League עם הסאות' ביי לייקרס והגראנד ראפידס?

"שיחקתי עם מרקוס ת'ורטון שהיה ותיק ב-NBA, לנדרי ננוקו שהוא דומיננטי בפוסט, ג'אמל מוריס שהיה סקורר נהדר וגם קינן אוואנס. אתה רק צריך יותר אייקיו כדי לשחק בישראל וזה מה שמנצח משחקים. אומנם יש כישרון ואתלטיות, אבל בסוף המשחק זה האיי קיו, על זה מדובר".

האם ה-NBA עדיין בגדר חלום?

"בגלל זה באתי לשחק עבור המאמן הזה. אני מרגיש שאני בהחלט רכז שיכול לשחק שם אבל זו פוליטיקה. אתה רואה שהרבה מהחבר'ה האלה לא טובים ממני ולא עושים שום דבר שונה ממני, אבל הסוכן שלהם עשוי להיות החבר הכי טובים של בעלים וכו'… אני מכין את עצמי מכיוון שרק 1% עושים זאת. אם אני אוכל להגיע לשם זה יהיה החיים בשבילי. כמה חבר'ה חוו את החוויה הזו ואני מפתח את עצמי כדי להגיע לחוויה הזו שהיא נו בריינר. אני לא רוצה ללכת לשם ולהיחתך. אני רוצה ללכת לשם ולקבל הזדמנות אמיתית, ואני משחק עבור המאמן שיכול לתת לי את ההזדמנות הטובה ביותר".

יש לך עונה גדולה בפתח עם ירושלים, מהן המטרות האישיות שלך ושל הקבוצה?

"אני רק רוצה להיות הכי טוב שאני יכול להיות בכל ערב, כמובן שיש לי מטרות גדולות מזה והרבה בתוכי. אני רוצה להפוך את הקבוצה הזאת לבהירה ככל שאוכל לעשות אותה ולהוביל את החבר'ה האלה, אני מרגיש שזו המטרה. אנחנו רוצים לזכות בגביע אמצע העונה, התכנסנו כדי לזכות בליגת האלופות ובליגה הישראלית ואני מרגיש שיש לנו את הקבוצה לעשות את זה בגלל הנשקים שיש לנו. כשהמשחקים הגדולים האלה יגיעו, תהיו מוכנים, נהיה מוכנים ונעמיד את הקבוצה בעמדה לנצח. אני יודע איך זה מרגיש להיות אלוף, ליוואי רנדולף יודע איך זה מרגיש ואני רוצה את הטעם הזה שוב. זה אחד הגדולים שבהם אתה יכול לזכות בחו"ל".

איפה אתה רואה את החוזקות שלך?

"אני מוסר טוב מאוד וקורא את ההגנה ממש טוב. אני צריך לעבוד על לזרוק את הכדור יותר במשחק. אני יכול להיות שונה בכל משחק, אבל אני רוצה להיות גדול בכל ערב ואנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לילות נפל".

בעונה שעברה נפח הזריקות שלך ל-3 נקודות עלה והאחוז שלך נשאר כמעט זהה.

"כשדיברתי עם המאמן לפני שהגעתי לכאן הוא אמר לי שאם אני רוצה לקחת 15 זריקות ללילה יש לי את החופש לעשות זאת בדיוק כמו שאם אני רוצה אני יכול לקחת 3 זריקות ללילה. המאמן יבקש בכל משחק משהו שונה ממני בהתקפה. אני צריך לוודא שהקלעים שלי מתפקדים כקלעים ושהצלפים שלי מקבלים זריקות כי יש לי את הכדור ביד 90% מהמשחק כדי שאוכל להכתיב מה אני רוצה לעשות בכל ערב. זה פשוט היכולת להיות ורסטילי בתוך המשחק".

מה הופך אותך למנהיג כפי שאמרת שאתה רוצה להיות עם הגעתך?

"זה פשוט להיות אדם שמראה את זה, להראות איך אני מתנהל בתוך המשחק. אני יכול לדבר כמה שאני רוצה אבל אני חייב להראות את זה. המאמן הוא כתובת אחת להכל ואני הקול הבא אחריו אז אני צריך לחזור על מה שהוא אומר והחיבור בין הרכז למאמן הוא בווליום גבוה. מדברים בצורה אגרסיבית כשכולנו מסתכלים על התמונה הגדולה יותר".

אוכל מקומי:

"לא דגמתי את המטבח המקומי ואני איש של קינוחים, אני שם עם מה שזה לא יהיה".

נהיגה בישראל:

"הנהגים, מישהי כבר פגעה באוטו שלי והאישה צעקה עליי! זה היה יותר מדי בשבילי, אני ממש מפחד. אתה צריך להסתכל על הכביש ויש לי עיניים בחלק האחורי של הראש".

ישראל:

"אני רוצה לחוות את כל המדינה ואני אהיה כאן מספיק זמן כדי לעשות זאת. חלפנו על פני ים המלח אבל לא הייתה לי הזדמנות להיכנס אליו. אני אעשה זאת כשיהיה קריר יותר".

נעליים:

"משחק כדורסל עם ג'ורדן 10. אני מעריץ של ג'ורדן 1 לואו וג'ורדן 1 דאנקס. אני אוהב נעליים שחתוכות נמוך".

לסיום, אמר סמית': "הדבר הכי טוב בי הוא שאני מאוד רגוע".