"אני מרגיש שחזרנו לתחילת העונה" כתב לי חבר באמצע הרבע השלישי במשחק בין הפועל ירושלים לוונציה אמש, משחק אותו הפסידו האדומים 76:75 במה שאין דרך אחרת לתאר אותו מלבד "הפסד מתסכל". פשוט כי הוא היה כזה, מתסכל, ומכל כך הרבה בחינות. נתחיל מהמובן מאליו – להפסיד על חודה של נקודה כשבהתקפה האחרונה יש לשני השחקנים הכי טובים בקבוצה הזדמנויות לקלוע סל ניצחון – זה מתסכל, אבל האמת שזה מתחיל הרבה קודם, בדיוק באותה ההודעה שפתחתי איתה את הטור הזה.

לחצו כאן כדי להצטרף לקהילת ספורטס רבי

ספורטס רבי – גם באפליקציה! כל העדכונים והתוכן האיכותי ביותר על הכדורסל הישראלי היישר לידיים שלכם!

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באייפון

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באנדרואיד

הירשמו לפודקאסט "התשיעית באירופה" ב-iTunes, Spotify או Google Podcasts.

הפועל ירושלים של תחילת העונה שיחקה כדורסל איטי ומתסכל, אוסטין וויילי נאלץ לשחק בעיקר עם הגב לסל והכדורים הלכו שוב ושוב לבעל הבית באותה התקופה – ספידי סמית', שהקפיד על התקפות ארוכות ומשחק מחושב, שלא לומר מרוח ומסורבל. אבל וויילי נפצע, וספידי עזב והפועל ירושלים גילתה מי היא באמת – קבוצה שאוהבת לרוץ, והרבה. וזה עבד, למרות גל פציעות לא סביר סטטיסטית – הפועל ירושלים רצה – גם על הפרקט עצמו, וגם לרצף ניצחונות מרשים. אבל נדמה שמשהו בשבועיים וחצי האחרונים, דווקא אחרי הניצחון הגדול על הפועל תל אביב בליגה, השתנה, אולי זה העומס, אולי זה היריבות שלמדו את הקבוצה – אבל הפועל ירושלים הפסיקה לרוץ, וככה זה נראה.

עוד סיבה שיכולה להסביר את התסכול הגדול היא השופטים, אני יודע מה אתם חושבים עכשיו, "הנה עוד אחד שמאשים את השופטים בהפסד", אז זהו, שלא ממש. אני כן אגיד שהשיפוט בוונציה לא היה טוב ולפחות לפי דעתי תרם יותר לקבוצה הביתית, אבל זה לא הסיפור. הסיפור הוא שהשופטים ברחבי היבשת "למדו" את ג'ארד הארפר, הם למדו את הטעיות הגוף שלו, ובעיקר למדו להפסיק לשרוק לו, בין אם בצדק או שלא – זה פשוט עובדה: במשחקים האחרונים ג'ארד הארפר הולך הרבה פחות לקו. והעובדה הזאת – משנה את המשחק של הפועל ירושלים, לא רק שאין את הנקודות של הכוכב מהקו, גם הריווח נפגע, השלשות הפנויות של ג'ונסון, מורגן ושות' כבר לא ממש פנויות, והשטף ההתקפי נעצר. ייתכן שזאת הסיבה לאחוזי השלשות הנמוכים שראינו בהפסד הזה.

Photo Credit: Eurocup

אבל נדמה שהסיבה הכי גדולה לתסכול היא שזה פשוט לא היה צריך להיות ככה, העייפות, הסגל הקצר, חוסר היכולת לייצר נקודות כשהארפר תקוע, כל זה נובע מהחיזוק הלא מרשים שעשו בהפועל ירושלים אחרי מכת הפציעות בדמותו של דרק אוגביידה (למרות שזה היה ככל הנראה משחקו הטוב ביותר במדי מחזיקת הגביע) ובעיקר – בהחלפתו של ספידי סמית' בטאריק פיליפ. הרכז הבריטי אמנם מביא איתו הגנה וקשיחות, ואת הניצחון הצמוד ברבע גמר הגביע נגד הפועל באר שבע אפשר בהחלט לזקוף לזכותו, אבל ברמת היורוקאפ – זה פשוט לא מספיק. הפועל ירושלים יכולה הייתה להיכנס לשבוע הגביע בשבוע הבא כשהיא רגועה ובטוחה בעצמה, אך במקום זאת, ההחלטה של הצוות המקצועי בראשותם של יונתן אלון, גל מקל ודן שמיר שלא להביא עוד שחקן רגע לפני סגירת החלון ביורוקאפ – תגרום לשחקנים להגיע אל שבוע הגביע הביתי בלי כוח ברגלים, בלי אוויר בריאות, ובעיקר – כשמשחק קריטי נגד טורק טלקום מחכה מעבר לפינה.

בקטנה

לפני קצת פחות משבועיים, רגע לפני שנכנסתי להיכל "מנורה" למפגש בין הפועל ירושלים להפועל תל אביב, תפס אותי אחד מכתבי הכדורסל שנכחו במקום ושאל אותי לדעתי על יונתן אלון, עניתי שבעיניי, יש בו קצת מקטש וקצת מדז'יקיץ'. אני עדיין עומד מאחורי אמירה זאת, אבל צריך לזכור שגם לשני המאמנים המצליחים האלו יש חסרונות, קטש – נוהג לקפוא לפעמים, להתעכב בפסקי הזמן, ודז'יקיץ'? לא מסוגל להיות פייבוריט. נדמה לי שמאז אותו ניצחון יונתן אלון הדגים יפה את שני החסרונות האלו.

Yonatan Alon – Photo credit: Yehuda Halickman