קרדיט לתמונות בכתבה: מיכל בן גיגי, הפועל ״מידטאון״ ירושלים
אם הייתי צריך לסכם את הניצחון של הפועל ירושלים על נפטונאס אתמול בשתי מילים, כנראה הייתי מסתפק במילים "איזה מוזר". אבל אני צריך לכתוב קצת יותר מזה, אז נפרט. כי ראיתי בחיי הרבה משחקי כדורסל, חלקם מותחים, חלקם משעממים, הרוב הגדול הם די רגילים. אבל משחקים מוזרים? הם לא טובים או רעים, הם פשוט מוזרים, לא רגילים, שונים.
איזה מוזר. הפועל ירושלים בגרסה החדשה שלה משחקת מהר, מאוד. ידענו את זה עוד בקיץ, אבל לא ידענו עד כמה. לפני פתיחת המשחק אמש היא עמדה עם ממוצע של 92 נקודות למשחק. גם נפטונאס משחקת מהר, הממוצע שלה עמד עד אתמול על 91 נקודות למשחק. מהרגע הראשון היה ברור שגם המשחק הזה ייראה דומה, תוך פחות מ-20 שניות שתי הקבוצות כבר עלו על הלוח. אבל שום דבר לא הכין אותנו למחצית שנגמרה בתוצאה 56:54, תוצאה שבימים של אלכסנדר דג'יקיץ׳ הייתה מספיקה לשני משחקים שלמים. הסקור הזה הגיע משילוב של אחוזים טובים לשתי הקבוצות מכל הטווחים, חוסר מוחלט בהגנה וקצב (מנורמל ל-40 דקות) של 79 פוזשנים למשחק בצד האדום ו-85 בצד הלבן. המגמה השכונתית למדי מצד שתי הקבוצות המשיכה גם ברבע השלישי. אבל אז משהו השתנה. פתאום הפועל ירושלים החליטה שבא לה לשמור והגבילה את הליטאים ל-10 נקודות בלבד ברבע האחרון. וואלה, מוזר.
איזה מוזר. נפטונאס הגיע למשחק הזה בשן ועין, ארנס וליצ'קה, מלך האסיסטים במפעל עד כה, נפצע. ג'ורדן טאקר – עבר לשאלון. והצליחה לצאת ממנו עם רצועה צולבת אחת פחות, ועדיין, לאורך רוב המשחק, הם נראו טובים יותר. אבל אז, שחקן נמוך מהפועל ירושלים החליט שנמאס לו, הוא הלך שוב ושוב אל הסל, משאיר לליטאים שלוש ברירות, או סל, או עבירה, או גם וגם. הוא זרק 24 זריקות בסך הכל. 8 מעבר לקשת השלוש (קלע 5), 8 בתוך הקשת (קלע 7) ו-8 מהקו (קלע 6) את הערב הוא סיים עם 35 נקודות ב-22 דקות מהספסל. וואלה, מוזר, אבל החלק הכי מוזר? השם שלו זה קשיוס ווינסטון ולא ג'ארד הארפר (שסיים משחק "סולידי" של 21 נקודות ו-8 אסיסטים). שניהם, יחד עם קאדין קרינגטון, יובל זוסמן ורועי הובר, יוצרים קו אחורי איכותי ומגוון שספק אם היה כמוהו בהפועל ירושלים.
איזה מוזר. מדד ה+- הוא מדד שאנשי כדורסל לא אוהבים, עד שהוא מסתדר עם התיאוריה הנוכחית שלהם, גם אני כזה. אבל בכל זאת, איזה מוזר זה לראות שאנתוני לאמב הוא השחקן עם ה+- הכי גבוה בהפועל ירושלים? (+24). עד השבוע לאמב גרם בעיקר נזק, הוא לא קלע, לא שמר ואפילו לא מסר. במחצית השנייה של גמר גביע ווינר היה אפשר לראות ניצוצות כשהוא הצליח לחבר 2-3 מהלכים טובים ברצף. מול נפטונאס זה כבר היה נראה אחרת לגמרי. אמנם היו כמה טעויות מסמרות שיער, אבל 17 נקודות באחוזים טובים שהצטרפו ל-8 כדורים חוזרים, 2 חסימות ו-2 אסיסטים זה משהו שבהפועל ירושלים מאוד ישמחו לקבל ממנו כל משחק. אבל בעצם? יובל זוסמן, שפתח את העונה מזעזע, יצא מהמשבר ונמצא בכושר הטוב בקריירה. אוסטין וויילי, שרבים, כולל אני, כבר התייאשו ממנו, נראה במשחקים האחרונים בטוח יותר בעצמו ונותן שקט ויציבות בעמדת הסנטר. וקשיוס ווינסטון? טוב תחזרו פסקה אחת אחורה. אז אולי זה לא כזה מוזר?
איזה מוזר. איזה מוזר זה שכבר עונה שלישית ברצף הקבוצות הישראליות משחקות באולמות נידחים ומוזרים, בסופיה, בסמוקוב, בבלגרד, באופאבה, בפונוביץ', בסרייבו, במינכן, בסומבטהיי ובבאניה לוקה. איזה מוזר זה יהיה להיכנס עוד שלושה שבועות לרכב בשכונת ארנונה בירושלים, להתבאס מהשיפוצים בכבישים, לחנות באמצע כביש בגין להיכנס לארנה ולראות את הסמל של היורוקאפ על הפרקט. וואלה מוזר, אבל מוזר טוב כזה.
כתבה נהדרת. וקצת מוזרה.