לפי ויקיפדיה, תסריט "קלאסי" של סרט מורכב מהשלבים הבאים: אקספוזיציה – השלב בו מכירים את גיבורי הסיפור. אירוע מחולל – האירוע המרכזי שמניע את העלילה, הבעיה – המטרה שהגיבור מחפש, המכשול – הגורם שמפריע לגיבור לפתור את הבעיה, סדרת הניסיונות – השלב בו הגיבור מנסה לפתור את הבעיה אך נכשל שוב ושוב, בשלב הזה בדרך כלל מגיעים רגעי השפל הכי גדולים, מסגרת הזמן – הדדליין של התסריט, האשליה – הרגע בו הגיבור חושב שהתגבר על המכשול, השיא – הרגע המשמעותי והדרמטי ביותר, זה שאליו מתנקזים כל קווי העלילה של הסיפור. התרה – "הסגירה" של הסיפור. לתסריטים של סרטים הוליוודיים אפשר להוסיף מאפיינים נוספים כמו גיבור על וחורים בעלילה.

לחצו כאן כדי להצטרף לקהילת ספורטס רבי

ספורטס רבי – גם באפליקציה! כל העדכונים והתוכן האיכותי ביותר על הכדורסל הישראלי היישר לידיים שלכם!

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באייפון

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באנדרואיד

הירשמו לפודקאסט "התשיעית באירופה" ב-iTunes, Spotify או Google Podcasts.

אוקיי, אני יודע שעד לפה הטור הזה נראה לכם מוזר, בכל זאת רציתם לקרוא על הניצחון המוחץ 67:94 שהשיגה הפועל ירושלים על בורק-אן-ברס אתמול בערב ולא ביקורת טלוויזיה חצי אפויה, אבל את האמת, שבסופו של המשחק ההוא התחלתי להרגיש קצת כמו ב"מופע של טרומן", כאילו העונה הזאת של הפועל ירושלים היא כמו לחיות בתוך תסריט גנרי של במאי הוליוודי ששיאו כבר עבר, לא מבינים על מה אני מדבר? בואו נעבור ביחד על השלבים אותם הזכרתי.

אקספוזיציה: או אם תרצו, הסיבוב הראשון של העונה האירופית, הפועל ירושלים נראית טוב, למרות מכת פציעות נוראית היא מסיימת את הסיבוב במאזן כמעט חלומי שמציב אותה בעמדה נוחה לעבר המטרה שלה: העפלה באחד משני המקומות הראשונים של הבית, מה שיקנה לה מקום מובטח ברבע הגמר.

אירוע מחולל: בשלב הזה, העלילה מתחילה להסתבך, ספידי, גיבור העל הראשי של העונות הקודמות, מבקש לעזוב, שחקנים נפצעים על ימין ועל שמאל, אבל הפועל ירושלים נשארת בשלה, קשוחה, לא מוותרת.

המכשול: הסיבוב השני מתחיל, ואיתו מתגלה המכשול, שבמקרה הזה נוצר על ידי הגיבור עצמו – התחליפים שהביאו לשחקנים הפצועים לא ממש מספקים את הסחורה, הקבוצה מתמודדת עם עומס קיצוני, שמונה שחקנים נושאים בנטל, והקבוצה מתחילה להפסיד שוב, ושוב, ושוב, כולל רגעי שפל נמוכים במיוחד בדמות 4 שחקנים שנשארו על הפרקט בהמבורג. בזמן הזה, הניצחונות בליגה על מכבי והפועל ת"א יוצרים את האשליה, התחושה שהנה, התגברנו על המכשול.

מסגרת הזמן: במקרה הזה ברורה לחלוטין, המחזור ה-18, המשחק מול טורק טלקום אליו מתנקזים כל קווי העלילה, על מנת ליצור רגע שיא בלתי נשכח, הכל מוביל לשם. עלילת המשנה של ערב המשחקים האחד לפני אחרות הייתה דרמטית אף היא, טורק טלקום, עם האקס המיתולוגי, נקלעה לפיגור דו-ספרתי, וקלוז' נאפוקה, עם זאק הנקינס ומארקס מייריס, האקסים המיתולוגים לא פחות, הובילה ביתרון גדול, במצב העניינים הזה כל ניסיוניה של הפועל ירושלים היו מיותרים, אך טורק וליטקאבליס התעלו על עצמם וניצחו בשניות האחרונות. ויחד עם ניצחון שכולו חור בעלילה בצרפת (עוד רגע נדבר על זה), הביאו אותנו לנקודת שיא: ביום רביעי הבא תפגוש הפועל ירושלים, עם גיבור העל שלה ג'ארד הארפר, את האקס המיתולוגי, הנבל המושלם, במה שיהפוך לקרב ראש בראש על המקום השני בבית. השאלה היחידה שנשאר לשאול היא איזו התרה נקבל, האם תהיה זו התרה הוליוודית קלאסית, בה "הטובים" מנצחים ו"הם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה", או שמא, כמו הטרנד שנפוץ לא מעט בשנים האחרונות, נקבל סיום מריר, הגיבור מפסיד שוב, משלים עם הטעויות שעשה והנבל מנצח.

בקטנה

כמו בכל סרט הוליוודי, גם בתסריט הזה יש חורים והמשחק אתמול הוא חתיכת חור סטטיסטי בעלילה. מבט בסטטיסטיקה היבשה שאינה כוללת נקודות תצביע על מנצחת ברורה במפגש הזה, בורק-אן-ברס. הצרפתים לקחו לא פחות מ-27 ריבאונדים בהתקפה, ובאופן כללי שלטו בקצב, הכל היה אמור ללכת לצד שלהם, אבל הכדורים? הם פשוט לא נכנסו בצד הזה. זה נבע לא מעט מהגנה טובה וטקטיקה מנצחת של יונתן אלון, אבל גם המזל, או הבמאי, שיחק פה חלק לא מבוטל.