גל מקל פרש מכדורסל בתום קריירה מפוארת: כל הציטוטים בפנים

אוק 26, 2022 | כדורסל, נבחרת

על ידי Moshe Halickman

באדיבות איגוד הכדורסל

קפטן נבחרת ישראל ואחד מהשחקנים הישראלים הגדולים בדור האחרון ובכלל, גל מקל, תלה היום את הגופיה ופרש מכדורסל בגיל 34. מקל ששימש כקפטן הנבחרת מ-2017 סיים את הקריירה עם 119 הופעות בנבחרת ישראל כשהוא במקום ה-17 בכל הזמנים. הוא שותף ב-5 אליפויות אירופה אחרי שהיה שותף בכל הנבחרות הצעירות של ישראל.

ספורטס רבי – גם באפליקציה! כל העדכונים והתוכן האיכותי ביותר על הכדורסל הישראלי היישר לידיים שלכם!

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באייפון

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באנדרואיד

הירשמו לפודקאסט “התשיעית באירופה” ב-iTunes, Spotify או Google Podcasts.

“תודה לכולם שבאתם, זה יום מרגש בשבילי ובשביל המשפחה” פתח גל מקל את נאום הפרישה שלו. “יש ביום הזה הרבה שמחה, התרגשות, סיפוק והכרת תודה על תקופה מדהימה וגם יש בו נגיעות של עצב. החלטתי להיפרד ולסיים פרק שהוא אהבת חיי, לשחק כדורסל. מאז שאבא שם לי את הכדור ביד מגיל 3 אני איתו ולא נפרדנו לרגע, עם הכדור הזה חלמתי והגשמתי, שמחתי, התאכזבתי, ניצחתי, הפסדתי, למדתי והתפתחתי”.

“הכדור הזה הביא לי רגעי אושר ותהילה, עצב ותסכול, הוא הכיר לי תרבויות, פרנסה והכיר לי אנשים שהיום הם משפחה. היום אני יכול להגיד שאני מעריך כל רגע ורגע, כל תואר, ניצחון, סל, אסיסט, כל הפסד, כל הישג, כל אימון, כל עונה ואפילו כל פציעה”.

“כל הרגעים האלה יצרו את המסע המדהים הזה שזכיתי לעשות, הגשמתי כל מה שאי פעם חלמתי עליו, מה שעשה אותי כל מה שאני היום. כדורסל יקר, אני נפרד ממך היום בצורה מקצוענית ופעילה אבל תהיה בטוח שאני אמשיך להנות ממך באולם ליד הבית, בטלויזיה ואולי אפילו בעבודה עם שחקנים שרוצים לעשות את אותה דרך מדהימה שאני זכיתי לעשות איתך”.

“תמיד נתתי לך את כל מה שהיה לי, עם תשוקה, הקרבה, אהבה בגוף ובנפש ולמרות זאת תמיד הרגשתי שצריך ואפשר לתת יותר. שתי העונות האחרונות היו מאתגרות וכרגע אני מרגיש שאני לא יכול לתת לך את מה שמגיע לך – את כל כולי. לכן אני יודע שזה הרגע הנכון להפסיק ולהגיד תודה”.

“לאורך הקריירה בניתי לעצמי כוורת של אנשי מקצוע בתחומים שונים ובזכותם אני נמצא כאן היום. הרשימה ארוכה אז דאגתי לעשות את זה באופן אישי. הייתי בהמון מקומות תרבויות וסגנונות, דאגתי לקחת משהו מכל מקום, מכל מאמן ומכל חבר לקבוצה ולכם אני אומר תודה. תודה לאוהדים על האהבה, התמיכה והדרייב שהם נתנו לי, זה תמיד ריגש אותי. תודה לאיגוד הכדורסל ולנבחרת שהיא בית בשבילי מגיל 15, בשנתיים האחרונות רוב הזמן הייתי במרדף מתיש של להיות בכושר ביכולת הרגילה שלי והדרייב הגדול ביותר היה הנבחרת. הרבה פעמי הרגשתי שאני קודם כל שחקן נבחרת ואח”כ של מועדון. עברתי עם הגופיה הזו רגעים קסומים וגם אכזבות אבל הדבר המרגש ביותר הוא לדעת שאני מסיים כקפטן נבחרת ישראל”.

“תודה לחברים הקרובים שהם כמו משפחה שמלווים אותי כל הדרך, תודה למשפחה המדהימה שיש לי. לדודה שלי, לאחים ואחיות שגדלו במקביל לקריירה ולשגעונות שלי ועכשיו אוכל להיות נוכח ולהנות עם כולם בטיולים ובחופשות המשפחתיות. תודה לילדים שלי שמלמדים אותי מחדש מה זאת אהבה ומה זה פרופורציה, תודה לאשתי שהיא גיבורת על, אנחנו שותפים לכל צד ובונים ביחד חיים ומשפחה, תודה על ההקרבה והויתורים למעני, האהבה והתמיכה האין סופית. לאמא שלי שביחד אנחנו עוברים ביחד הרבה אתגרים ומצליחים לצלוח את כולם. תודה לאבא שבלעדיו זה לא היה קורה, מהרגע הראשון ששמת לי את הכדור ביד אנחנו ביחד. תודה שזרעת לי את ההרגלים של המצוינות, ההשקעה, האמונה בדרך והרצון להגיע הכי רחוק שאפשר. זיהית את הפוטנציאל וידעת שצריך ללכת על זה בכל הכוח. תודה על האמונה, זה הצליח לנו”.

למה בעצם אתה פורש, ראינו ביורובאסקט שאתה עדיין ברמה שאתה יכול לשחק

“לפני היורובאסקט היו מהמורות בדרך שבשיניים נלחמתי כדי להיות שם, גם ברמה הגופנית וגם במשפחתית. אני מרגיש בסטנדרטים שאני הרגלתי את עצמי לאורך הקריירה, היכולת להישאר ברמה הזו היא מתישה ומרגיש לי שזה לא יהיה פשוט. יכול להיות שעוד כמה חודשים ארגיש מצוין ואז נשבור את הראש אבל לא נראה לי, מרגיש לי שזה הזמן. דמיינתי איך היום הזה מגיע בשנים האחרונות ובאמת שאני ב-90 אחוז שמח ומאושר, גאה, מכיר תודה על המסע הזה והכי שלם עם עצמי בעולם כי אני מתרגש מהדברים שיבואו. אבל אני גם עצוב, כי זו אהבת חיי”.

חששת שהיום הזה יגיע?

“לא חששתי מהיום, אבל זה משהו שבחודשים האחרונים ישב לי בבטן עוד לפני אליפות אירופה. היו לי אופציות טובות פה בארץ אבל הרגשתי שאם אני מסתכל על העונה הקרובה ואומר לעצמי שיהיו לי כמה רגעים שמחים, אז מספר הרגעים שאני אשאל את עצמי למה זה טוב הוא יהיה גדול יותר. אני רוצה להשאר קרוב למשחק, זכיתי להיות בכל הרמות, לא יודע אם בארץ מישהו חווה את הכל כמוני, יש לי המון רעיונות וסגנונות וזו החובה שלי לתרום לענף שלנו כמה שיותר”.

האם אתה יכול לסמן מה היו הרגעים הגדולים בקריירה שלך?

“הרגעים הגדולים שלי היו התארים, שתי האליפויות, חתימה ומשחק בNBA, בספרד היו לי רגעים מרגשים, רגעים עם הנבחרת שקשה לתאר איך מדינה שלמה מאחוריך ובאמת היו רגעים וקשה לבחור”.

אתה מרגיש אכזבה שדווקא במכבי ת”א לא הצלחת להגיע להשגים?

“אני לא מרגיש אכזבה שלא הגעתי להשגים עם מכבי, אני שופט את עצמי לפי מה שבידיים שלי והאם עשיתי את הכל טוב שאני יכול. לפעמים יש השגים ולפעמים לא ובסיטואציה שהייתי שם זו אחת התקופות שאני הכי גאה בהן, אני חושב שלא היינו קבוצה טובה וזה העיב על כל הדברים אבל מבחינתי מתי שניתנה לי ההזדמנות עשיתי אחלה ובגלל שאני שופט את עצמי לפי הסיטואציה ומה הבאתי לשולחן אני גאה בתקופה הזו”.

איזה דברים אתה יכול להביא לכדורסל הישראלי אחרי הפרישה?

“אחד מהדברים שסימנתי לעצמי לתקופה הקרובה זה לנסוע למקומות שמאוד התרשמתי מהם ואני רוצה ללמוד את הפרטים הקטנים, אקדמיות באירופה או קבוצות, אנחנו קצת חרדתיים, קצת פחות מסתכלים על תהליכים ויותר על ניצחון או הפסד, יש פה קפיצה ענקית מהשנים שאני הייתי צעיר. אני מאוד רוצה ובטוח שאני אוכל לתרום ממה שעברתי בצורה כזו או אחרת”.

אתה מרגיש שאולי הייתי יכול לעשות יותר בקריירה? מה לא הספקת?

“תמיד אפשר לעשות יותר, אם יש משהו שסימנתי ולא יצא לי זה לקחת תואר אירופי. אי אפשר הכל, סימנו V על 90 אחוז מהדברים, זה בסדר שיש גם חלק שלא יצא להשיג”.

אם היית יכול לתת טיפ לגל מקל בן ה-13, מה היית אומר לו?

“תהנה מהדרך, יש במקצוע הזה הרבה רגעים שלא כיף. כשאתה במשברים, בביקורת, בסיטואציות ברמות הגבוהות שאי אפשר כל משחק להיות המצטיין, בטח כשאתה דורש מעצמך את הכי טוב שיש אז יש הרבה רגעים שאתה מלקה את עצמך סתם. בראיה לאחור אני חושב שהיכולת לשחרר ולהנות מהדרך ומהרגע זה אחד הדברים הכי חשובים”.

בתור מי שאהד את הפועל ת”א בילדות, לא רצית לעשות שם פרק ולשחק שם?

“במקומות שהייתי תמיד נתתי את כל כולי מכל הלב והיו עוד מקומות שדיגדג לי להיות אבל זה לא יצא, הייתי בהרבה מקומות שאני נתתי להם והם נתנו לי המון”.

למה אמרת שהנבחרת זה החלק הכי משמעותי בקריירה שלך?

“הנבחרת הכי משמעותית כי זה נבחרת, זה של כולנו וזו גאווה. זה חבר’ה שגדלתי איתם, אנחנו חברים וגם בשנים האחרונות יצרנו איזו גישה קסומה שהיה כיף להגיע. אולי גם בגלל שלא שיחקתי הרבה בארץ אז להגיע לנבחרת ולשחק עם החברים והמשפחה ולקבל את החום זה משהו שתמיד חיכיתי לו”.

מי האיש מקצוע שהשפיע עליך הכי הרבה?

“היו הרבה, בשנים הראשונות התמזל מזלי להיות עם עודד קטש וליאור ליובין שעיצבו אותי, וגם הרבה שחקנים מסביב שיכלתי ללמוד מהם. אני רוצה המון שחקנים מצוינים שנופלים בין הכסאות ופתאום אתה מתעורר והם בני 24 ולא עשו את הפריצה, לי היה את המזל להגיע לידיים הנכונות שראו את החומר גלם ונתנו לי את ההכוונה. היו עוד הרבה מאמנים, ארז, צביקה, הייתי עם מאמנים גדולים, ריק קרלייל, מונטי וויליאמס, איבון נבארו, ג’ואן פלאזה, קאסמירו, דיאן ראדוניץ’. הייתי עם גדולים ולמדתי מכולם וזו זכות”.

האם אתה חושב שהיית יכול להמשיך עוד בNBA?

“ברור שאתה רוצה להמשיך ולהישאר בפיסגה, כמו בכל הקריירה יש פציעות ונסיבות וכך יצא. טעמתי את זה, ראיתי שההר לא נורא כ”כ ונהנתי, זו היתה תקופה מופלאה של כמעט שנתיים וזה עוד פרק שאני לוקח איתי”.

0 תגובות

כתבות שיעניינו אותך

Subscribe To Our Newsletter

Join our mailing list to receive the latest news and updates. 

You have Successfully Subscribed!