לא יודעת לקחת

הפועל ירושלים בכדורסל היא הפועל באר שבע של הכדורגל. נקודות הדמיון הן רבות: שתי הקבוצות הן אדומות; שתיהן סבלו משנות יובש רבות עד שהגיעו אליהן בעלים שאפתניים שהביאו אליפויות היסטוריות במהלך העשור הקודם (אורי אלון בירושלים ואלונה ברקת בב”ש); שתיהן החליפו במהלך העונה הנוכחית מאמן עם שיטה הגנתית שלא הצליח להתחבר לקהל (אורן עמיאל בירושלים ורוני לוי בב”ש), ומינו במקומו את המנהל המקצועי שנחשב לאגדה במועדון בזכות המהפכה שעשה בענף שלו בימיו כשחקן (יותם הלפרין בירושלים ואליניב ברדה בב”ש); ומעל הכל, שתיהן פשוט מסרבות לנצל הזדמנויות כדי לזכות העונה באליפות. זאת עונה לא טובה של ירושלים עד כה, עם הדחות מוקדמות מאירופה ומהגביע תוך שהכדורסל לא נוצץ מבחינה התקפית, אך היא סיימה במקום הראשון בעונה הסדירה בליגת העל והחזיקה במאזן הבית הטוב ביותר בליגה (1:13). הבעיה היא שכמו שבכדורגל ב”ש לא ניצלה מספיק מעידות של מכבי חיפה, כך בכדורסל ירושלים לא מנצלת מספיק את העונה המבולגנת של מכבי תל אביב.

אמש (חמישי), כמו מול פרומיטיי במשחק מספר 3 בסדרת הפליי-אין של ליגת האלופות, ירושלים פשוט קרסה במשחק בית קריטי בהיכל פיס ארנה כשהיא הפסידה 88:85 להפועל גלבוע/גליל מהמקום השמיני במשחק מספר 1 בסדרת רבע גמר הפלייאוף בליגה. אל תיתנו להפרש להטעות אתכם: גלבוע הייתה בשליטה במשך רוב ההתמודדות (הובילה ביותר מ-28 דקות לעומת מעט יותר מ-8 של ירושלים) והגיע לה לנצח, כשהיא שיחקה עם שלושה זרים בלבד בזמן שטיוס באטל וסשה קיליה-ג’ונס פצועים. ירושלים פשוט הובסה בריבאונד והשאירה המון נקודות על קו העונשין, תוך שהיא נתנה ללונדון פראנטס ודרק קוק לעשות ככל העולה על רוחם. לפני המשחק הראשון זאת נראתה כמו הסדרה שהכי ברור מי תנצח אותה וחלק מהאנשים אף חשבו שיש פוטנציאל גדול לסוויפ של ירושלים, אך כבר קיבלנו הוכחה אחרת. כעת, לא ברור אם ירושלים תעלה אפילו לשלב הבא, ולפני מחשבות על אליפות היא תצטרך למצוא דרך לעבור את רבע הגמר אחרי שהיא איבדה את יתרון הביתיות שבו היא בעצם הייתה אמורה להחזיק לאורך כל סדרות הפלייאוף לפי התכנון, בגלל ההפסד של מכבי תל אביב להפעל חיפה לאחר שהקבוצה מהבירה גברה על בני הרצליה.

Derek Cooke – Photo Credit: Basket.co.il

מצטיין הליגה של מכבי ת”א

הכי קל לשים דגש על סקוטי ווילבקין אחרי הניצחון הראשון העונה של מכבי תל אביב על הפועל תל אביב בדרבי התל אביב, 88:100 בבית בהיכל מנורה מבטחים במשחק מספר 1 בסדרת רבע גמר הפלייאוף. ואפשר להבין למה: הרי הכוכב הגדול הוכיח שוב שהוא פשוט חי בשביל משחקים כאלה כשהוא הצטיין עם 31 נקודות. אבל אני רוצה לשים דגש דווקא על חברו לקו האחורי, קינן אוואנס. זה היה משחק פשוט מצוין של הרכז: הוא לא נפל מג’ייקובן בראון כשהוא סיפק תצוגה אדירה של 18 נקודות (5 מ-6 לשתיים, 2 מ-4 לשלוש), 7 אסיסטים ו-3 חטיפות בדרך למדד 27 ב-33 דקות. אוואנס, ששוב הציג את היכולות הנפלאות שלו כשהוא חדר היטב, קלע מחוץ לקשת, סידר את משחק ההתקפה של קבוצתו ושמר בהגנה, היה הגורם המרכזי לבריחה של קבוצתו במהלך הרבע הרביעי בדרך לניצחון.

אוואנס בן ה-25 הוא סיפור מעניין. אחרי שהצטיין במדי הפועל חיפה בעונה שעברה, הרכז חתם במכבי ת”א, כאשר מן הסתם המספרים שלו הם פחות גבוהים העונה במסגרת הליגה בעקבות הרוטציה הרחבה של אלופת ישראל, אך הוא עדיין עושה עבודה טובה ברוב המשחקים. ביורוליג הייתה לו עונת התאקלמות עם עליות ומורדות, כאשר לצערו זוכרים לו עכשיו בעיקר את הסוף עם הסדרה הרעה מאוד מול ריאל מדריד. לכן, יש רחשים מסביב שלא בטוח בכלל שאוואנס יישאר בקבוצה בעונה הבאה. לי יש תשובה ברורה לשאלה הזאת: למרות היכולת החלשה באותה סדרה, מכבי צריכה להשאיר את אוואנס, ולא רק בגלל שהיא תצטער אם הוא יפרח במועדון אחר כמו שקרה לכריס ג’ונס שאותו הוא בעצם החליף בקבוצה. לדעתי, לאוואנס מגיע להישאר, כי מעבר לסיכוי הגבוה שהוא ימשיך להשתפר מדובר בדמות חיובית, כזאת שלא שמענו לגביה על בעיות משמעת, דבר לא מובן מאליו כשמסתכלים על הדברים שעברה הקבוצה במהלך העונה. צריך לזכור שלמעט בודדים כולם אכזבו, מי יותר ומי פחות, בסדרה מול ריאל, ואוואנס הוכיח את עצמו כשחקן המצטיין של מכבי עד כה בליגה. אם הוא יוביל את הקבוצה לאליפות, התשובה אמורה לקבל חותמת סופית.

Keenan Evans – Photo Credit: Basket.co.il

זה בידיים שלה

אם יש מגיע בספורט בכלל ובכדורסל בפרט, ואם צריך לסמן קבוצה אחת שמגיע לה לזכות באליפות, אז אין ספק שמדובר בבני הרצליה. מחזיקת גביע המדינה מראה לנו לאורך העונה שהתואר שבו היא זכתה הוא ממש לא מקרי, כאשר בליגה היא רשמה מאזן 10:17 בעונה הסדירה כולל מאזן החוץ היחיד שהוא לא שלילי (7:7) בדרך למקום השלישי בטבלה. הרצליה, שמציגה העונה יציבות ביחס לשאר הקבוצות ומשחקת כדורסל מצוין בשני צידי הפרקט, הספיקה לנצח את המועדונים הגדולים בדמות מכבי ת”א וירושלים, על אף שהיא בסך הכל מחזיקה במאזן שלילי מול הקבוצות האלו. המאמן אורן אהרוני, עליו כבר דיברנו רבות, משייט ובצדק לתואר מאמן העונה, שכן הוא לקח לצמרת מועדון שלא הרבה אנשים ספרו אותו לפני פתיחת העונה.

גם משחק הבית הראשון בסדרת רבע הגמר מול הפועל חיפה הוכיח את כוחה של הרצליה מבחינה מקצועית. אחרי שפיגרה בסיום המחצית הראשונה באולם היובל בגלל עבודת הגנה לא מספיק טובה, הקבוצה לקחה פיקוד על הפרקט במחצית השנייה בדרך לתוצאה ששווה תבוסה מבחינת חיפה. כל השחקנים שקיבלו דקות משחק משמעותיות תרמו את חלקם: די ג’יי קופר המשיך לבצע קסמים עם הכדור; כריס באב שהאריך חוזה לשנתיים נוספות בקבוצה הצליח להגיע לנקודות שלו למרות ערב קליעה פחות טוב מחוץ לקשת; סנדי כהן שוב הביא ערך מוסף בהגנה; אנדי ואן וליט סיפק משחק מעולה בשני צידי הפרקט אחרי תקופה לא מספיק טובה; צ’ינאנו אונואקו סיפק עוד משחק טוב שלא היה מרשים ביחס לסטנדרטים שלו, מה שמראה עד כמה הוא טוב; שון דאוסון ויאיר קרביץ הביאו כוח אש נפלא מהספסל; ומעל כולם היה מוריס קמפ, שעלה גם הוא מהספסל וסיפק תצוגת שיא של 28 נקודות (13 מ-15 לשתיים) ב-25 דקות, מה שהראה בפעם המי יודע כמה שמכבי ראשון לציון לא ידעה איזה שחקן היה לה ביד. בשורה התחתונה, הקבוצה בצלמו של המנהל המקצועי זופר אבדיה תמיד תהיה בשיח האליפות, בניגוד לקבוצו האחרות שסובלות משינויים קיצוניים במצבי הרוח, ואולי בזכות כך היא תזכה בדאבל מוצדק.

Bnei Herzliya – Photo Credit: Basket.co.il