‏

קרדיט לתמונה הראשית: נועם זקן (מכבי מעלה אדומים)

בקיץ 2001, בזמן שנבחרת הקדטים של ישראל התכוננה לאליפות אירופה בלטביה, המאמן הראשי רוני בוסאני ועוזרו דן שמיר פנו לאיתי קרביוב, שנחשב לשחקן הפיזי בנבחרת.

"שומע, אתה רואה את זה? עליו תצטרך לשמור", הם אמרו לו על אחד בשם סופוקליס שחורציאניטיס, בעת שצפו מקרוב במשחק של יוון.

"סופו", שבבוא היום ייחשב לאחד הסנטרים הגדולים בכל הזמנים ביוון, ביורוליג וכמובן במכבי תל אביב איתה זכה באליפות אירופה ב-2014, בדיוק תפס ריבאונד ואומנם החטיא הטבעה עוצמתית, אבל עבור קרביוב זו הייתה הפעם הראשונה שפחד משחקן. ואכן, באליפות עצמה קרביוב זכה לשמור על סופו.

ב-2020 סופו סיים קריירה מפוארת בגיל הגיוני לגמרי, 35.

וקרביוב? עדיין כאן.

בגיל 41, הגבוה הישראלי (1.98 מטרים), יליד 1985, מספק עונת שיא בליגה הלאומית במדי מכבי מעלה אדומים, עם ממוצעים מרשימים של 12.8 נקודות (47.2% לשתיים, 1.6 שלשות ב-34.2% ו-74.7% מקו העונשין), 6.4 ריבאונדים ו-2.3 אסיסטים לעומת 2.1 איבודים בדרך ל-13.2 במדד היעילות ב-28.8 דקות. הוא סיפק 4 משחקים בהם חצה את רף 20 הנקודות (ולמעשה קלע לפחות 22 בכל אחד מהם); 23 נקודות, 11 ריבאונדים ו-28 במדד היעילות בקאמבק ההיסטורי מפיגור 29 בבית מול מכבי אשדוד; שיא מעודכן של 24 נקודות עם 7 ריבאונדים ו-28 במדד היעילות בהפסד הבית לעירוני נהריה; ושני משחקי שיא רצופים טריים – 24 נקודות, 7 ריבאונדים ו-27 במדד היעילות בניצחון החוץ על מ.ס צפת, ו-22 נקודות, 10 ריבאונדים ו-29 במדד היעילות בהפסד הבית הצמוד לא.ס עירוני אשקלון.

כעת, כשהוא מככב בלאומית שכבר חזרה לפרקט במהלך המלחמה עם איראן, קרביוב, ששב לליגה השנייה אחרי עשור בליגה הארצית, ערך ראיון מיוחד עם אתר "ספורטס רבי", בו הוא דיבר על הכל. יצוין כי השיחה נערכה ביום שלישי, לפני ההכרזה על הפסקת האש.

"אני בסדר, מצב מורכב כמו לכולם", פותח קרביוב את הראיון כשהוא נשאל על ההרגשה שלו בנוגע לחזרה לפרקט במהלך המלחמה. "איך אני מרגיש? זה מורכב מאוד. אני מצד אחד שמח שהליגה חזרה, כי זה מה שאנחנו אוהבים לעשות ורוצים לסיים את העונה בצורה ספורטיבית, ומצד שני יש כל מיני מורכביות קצת פחות ספורטיביות, קצת דברים שיכלו לעשות אחרת. אבל בגדול – אני תמיד שמח לשחק. אני חושב שהיה אפשר לעשות את הדברים קצת אחרת, עם טיפה יותר מחשבה לעומק, להתחשב בכל הקבוצות, שתהיה באמת איזושהי קונסטלציה שמתאימה יותר לכולם כי יש הרבה בעייתיות עם זה. זה פחות או יותר המצב".

קרביוב נשאל האם הוא חווה מקרים של אזעקות עם הקבוצה. "מאז שחזרנו היה לנו משחק חוץ באילת שבאמת הייתה נסיעה מאוד מורכבת, באותו יום היו גם שיטפונות, והמצב לא היה מזהיר מבחינה ביטחונית. היה לנו גם את המשחק בצפת, אז כן היו לנו גם אזעקות, נתפסנו בדרך. באותו משחק החלטתי לבוא עם רכב פרטי ולא עם ההסעה עם כולם, נסע איתי עוד חבר לקבוצה, עדי (כהן סבן). איך שיצאנו חזרה, נתפסנו בדרך, היינו צריכים לעצור בצד ולבצע את כל הנהלים, וגם הבנו שבערך חצי שעה אחרי שעזבנו את צפת, הייתה שם גם איזושהי נפילה של רסיס או משהו כזה".

קרביוב גר בהר אדר, ומגיע משם למשחקים ("אני נוסע עם הקבוצה כמובן, או לפעמים ברכב, תלוי איפה המשחק"). הוא נשוי ואב לשתי בנות ("לני הגדולה עוד מעט בת שמונה וניב הקטנה בת ארבע וחצי"), ומתייחס להתמודדות המשפחתית עם התקופה, כשמעבר לכדורסל הוא גם עובד במשרה מלאה בחברה פיננסית של ייעוץ מס, ביטוחים ופרישות. "כמו שאמרתי, זה מצב מורכב שהיינו צריכים להסתגל אליו, גם מבחינת מסגרות לילדות, וחוץ מהכדורסל אני עובד במשרה מלאה וגם אשתי במשרה מלאה. זה משהו שהיינו צריכים להתרגל עם עזרה וכל מיני דברים כאלה, המצב לא פשוט בכלל, כמו לכולם. אבל אין ברירה, במצבים האלה אתה חייב להסתגל לזה".

בעקבות המצב, הזרים של מעלה אדומים לא חזרו לארץ. בינתיים הגיעו חיזוקים בדמותם של ניק הורוביץ וסימון גרמן, ומאז שנערך הראיון גם ג'ארד בילאפס. קרביוב מספר על ההתאקלמות של השחקנים החדשים. "היו לנו את הזרים שעזבו, לפני שהתחילה המלחמה הצטרף אלינו ניק (הורוביץ) שהוא מתאזרח, הוא עזב איך שהתחילה המלחמה וחזר, וממש לפני כמה ימים הגיע זר חדש. איך הם התאקלמו? מנסים לעזור להם, להסביר להם את המצב. האמת שמעלה אדומים יחסית לא בקו הקשוח מבחינת המלחמה, אז אני מאמין שהם בסדר. אנחנו מנסים לעזור להם כמה שאפשר, גם השחקנים וגם הקבוצה, ובסך הכל נראה לי שהם מבינים את הסיטואציה ואת המצב".

 

הצגת פוסט זה באינסטגרם

 

‏‎פוסט משותף על ידי ‏‎מכבי מעלה אדומים | Maccabi Maale Adumim‎‏ (@‏‎maccabi_maaleadumim‎‏)‎‏

קרביוב נשאל כמה הוא מרגיש באופן כללי כמבוגר האחראי של הקבוצה, והאם השחקנים הצעירים מסתכלים עליו. "אני רוצה להאמין שכן, שהם מסתכלים ומבינים. אני מבין את הסיטואציה שלי בתור 'המבוגר האחראי', זה עם הניסיון, ומנסה לעזור לצעירים כמה שאפשר וכמה שאני יודע, ולתת להם באמת מהידע ומהניסיון שצברתי במהלך הקריירה. אני עוזר להם במה שאני יכול בכל סיטואציה, גם אם זה על המגרש או מחוץ למגרש. אני יודע שהם מסתכלים ומנסים ללמוד, ומנסה לתת להם את הידע הכי טוב שאני יכול מבחינת הניסיון והידע שיש לי".

קרביוב משחק מן הסתם עם שחקנים הרבה יותר צעירים, כאלה שמהם הוא מבוגר ביותר מ-20 שנה. הוא נשאל האם זה מרגיש מוזר או דווקא טבעי: "לא מרגיש מוזר. ברגע שעולים על המגרש כולם משחקים כדורסל ובאותו משחק, אז אני לא מרגיש מוזר עם זה. אני גם לא מרגיש מבוגר, לא באופי, לא באופן המשחק ולא בגוף, אז זה מרגיש די טבעי, בסך הכל אני בא לשחק את המשחק שאני אוהב".

קרביוב, כאמור, חזר העונה ללאומית אחרי עשור בליגה הארצית, כשהעונה האחרונה שלו בליגה השנייה הייתה 2014/15 במדי מכבי הוד השרון. עם עזיבת הזרים, הוא מוביל את קלעי קבוצתו, ואף נבחר פעם אחת העונה לשחקן המחזור. הוא נשאל האם האמין שיעשה עונה כזאת: "בגדול כן, בלי להשתחצן חס וחלילה. הרבה שנים הייתי עכשיו בארצית, קודם הייתי בלאומית. הליגה הארצית בשנים האחרונות נהייתה ליגה באמת מאוד-מאוד טובה שלדעתי צריכה להפוך להיות מקצוענית. היא במה להמון שחקנים צעירים, ומעבר לזה הרבה שחקנים טובים, שראינו את זה בשנים האחרונות, מליגת העל ומהליגה הלאומית – אפשר להגיד שבאים לסיים קריירה או יותר ליהנות, והליגה היא מאוד-מאוד חזקה, אז אני חושב שההבדלים למעט הזרים הם לא כאלה גדולים.

 

הצגת פוסט זה באינסטגרם

 

‏‎פוסט משותף על ידי ‏‎ליגה לאומית Winner בכדורסל‎‏ (@‏‎leumit_league‎‏)‎‏

"כמובן שכן יש הבדלים, אבל הארצית מאוד השתוותה יחסית בשנים האחרונות לליגה הלאומית. לפחות איפה שאני שיחקתי בשנים האחרונות אתה יכול למצוא את כל הקבוצות שתמיד רצו לעלות ליגה ושאפו לקחת אליפות, אז תמיד היו שחקנים בכירים. הקבוצות שהייתי בהן, תמיד מבחינת התנהלות וכל מה שקורה מסביב, היו ברמה מאוד גבוהה ובאמת ברמה שחלקן אפילו יותר טובות מהלאומית, חלקן ברמה של הלאומית מהבחינה הזאת, קבוצות כאלו ממש מבינות שהן צריכות להיות ברמה הזאת בשביל לעלות ליגה או לקחת אליפות, אז כן, האמנתי, אני עדיין מאמין וחושב שאני עדיין שם מבחינת יכולות, שוב פעם כמובן בלי להיות שחצן. אם לא הייתי מאמין אז לא הייתי מתחיל את העונה".

איך קרביוב מצליח לעשות את זה בגיל הזה, והאם הוא שואב השראה משחקנים כמו לברון ג'יימס או מרסליניו הוארטס? "אין לי יותר מדי השראה, אני פשוט מאמין בעצמי ומרגיש טוב עם עצמי. שאלו אותי גם בראיון לפני משהו כמו חמש, שש או שבע שנים אם אני חושב על פרישה, ואמרתי שלא, זה לא דברים שעוברים לי בראש, כי כל עוד הגוף נותן, אני נהנה, מספיק תחרותי ויכול לעשות את הדברים בצורה שלא פוגעת בקבוצה או בעצמי, אז אני באמת מאמין שאני יכול להמשיך לשחק".

מעלה אדומים עברה חילופי מאמנים במהלך העונה, כשאוהד גל מונה למאמן במקום איתן בן אליעזר. "מאוד-מאוד אהבתי את איתן, אני חושב שהוא גם מאמן מצוין. מעבר לכדורסל הוא באמת בן אדם טוב שמחובר מאוד לשחקנים. הוא נקלע לסיטואציה לא פשוטה שלמעשה כנראה שלא הייתה ברירה מבחינת המעמד שלו, מבחינת המצב היו צריכים לעשות איזשהו זעזוע כי נכנסנו לאיזושהי תקופה מאוד לא טובה, וכנראה שבגלל זה זה קרה. אני חושב שבסך הכל אם מסתכלים על התוצאות שלו הן היו בסדר ביחס לכל איך שנבנינו, ברגע האחרון ודברים כאלה, אז באמת אני חושב שהוא הוציא דברים טובים מהקבוצה. את אוהד לא הכרתי עדיין, גם הוא לא הכיר אותנו, ומנסים לאט-לאט להסתגל אחד לשני, למצב, להכיר ולהבין".

מעלה אדומים מחזיקה כרגע במאזן 19:6, השני מהסוף בליגה, כש-3 קבוצות אמורות לרדת לליגה הארצית. הוא מאמין שהקבוצה תישאר בליגה: "תמיד מאמין. אם לא הייתי מאמין, לא היה לי טעם לשחק".

בסיבוב הקודם בלאומית, קרביוב שיתף פעולה עם עדי כהן סבן. כהן סבן, שהיה מנהל הקבוצה של הפועל ירושלים ובמהלך עונת 2023/24 חזר לרגע מפרישה במדי הקבוצה מעיר הבירה כדי למלא מקום בעקבות פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", חזר לשחק העונה באופן מקצועני במעלה אדומים. קרביוב נשאל איך זה לשחק שוב עם הרכז הבכיר. "האמת שמעולה. עדי, מעבר ליכולות על המגרש שכולם מכירים, קודם כל הוא אחלה בן אדם, חבר טוב, וגם בגיל שלי ועם הניסיון שלי זה מישהו שאני עדיין לומד ממנו. הוא באמת מנהיג על המגרש, יש לו באמת הרבה שכל, שחקן מאוד חכם, הרבה פעמים מכוון אותנו לדברים נכונים, ככה שאני באמת לומד ומאוד נהנה איתו. יש לנו חיבור טוב מחוץ למגרש, אבל גם על המגרש החיבור מצוין, אז אני מאוד מאוד נהנה".

מי שמשחק במעלה אדומים במסגרת הכרטיס הכפול הוא יובל בן עטר, שגם רושם עונת בכורה בהפועל ירושלים. במשחק האחרון של מעלה אדומים, מול אשקלון, הגארד הצעיר להט עם משחק שיא שכלל 22 נקודות במחצית הראשונה. "יובל, מהיום הראשון שהוא התחיל לשחק איתנו ולהתאמן איתנו – אני זוכר שאמרתי לאיתן שהוא אחלה שחקן", אומר קרביוב. "אתה רואה מייד את הכישרון שלו, כמובן שיש לו עוד המון מה ללמוד ולצבור בדרך. מה שהוא עשה אתמול היה מדהים, אני חושב שאת כל מה שהוא עשה הוא ב-15 דקות. כולנו היינו פעורי פה, זה באמת היה מדהים. חבל שזה לא הספיק לנו בשביל לנצח, אבל הוא באמת עזר לנו להיות במשחק אתמול. הוא שחקן מאוד כישרוני שיכול להגיע רחוק, הוא רק צריך קצת לכוון את עצמו בראש, מנטאליות ודברים כאלה, כי כדורסל יש לו. אבל אני מאמין שהוא מקבל את זה מכל הכיוונים, הוא מתאמן איתנו עם חבר'ה בוגרים בלאומית וגם עם הפועל ירושלים, ומזה הוא רק יצמח ויהיה באמת לדעתי שחקן מצוין שיכול להיות דומיננטי בליגה הלאומית".

קרביוב היה אמור לפתוח עונה נוספת בליגה הארצית. הוא חתם במעלה אדומים שהייתה אמורה לשחק בליגה השלישית, אלא שבסופו של דבר הוחלט כי הקבוצה תשחק בלאומית (וכתוצאה מכך פתחה את העונה באיחור), כדי שיהיה מספר דו ספרתי של קבוצות. קרביוב בחר להישאר, והוא נשאל האם הוא שמח על ההחלטה. "זה מורכב. קודם כל לא כיוונתי ללאומית, כשחתמתי במעלה האדומים זה היה בכוונה לשחק בליגה הארצית, לקחת עוד קבוצה, לעלות איתה ליגה ולעשות את המסע הזה כמו בשנים האחרונות. למען האמת כשהתחיל כל העניין הזה של הדיבורים על להיות בלאומית, לא הייתי כזה מבסוט מזה, כי זה לא משהו שכיוונתי אליו מההתחלה. החיים שלי הם קצת שונים משחקנים אחרים, אני איש משפחה ועובד בעוד עבודה, אז לא ידעתי איך אני אצליח לשלב את זה. אבל גם הייתה לי פינה שכן שמחה, כי בעצם זה כן לחזור, להוכיח יותר לעצמי מאשר לאחרים שעדיין כן אפשר לעשות את זה ולשחק ברמה כביכול יותר גבוהה ולהצליח. זה גם כן וגם לא, אבל בסופו של דבר בשורה התחתונה היום אני שמח, נכון שהייתי יותר שמח אם היינו עושים עונה קצת יותר טובה".

קרביוב מגיע במקור מנתניה. "אני נולדתי וגדלתי בנתניה, נתנייתי בנשמה. אני היום לא גר בנתניה, אני גר בהר אדר, משהו שיצא תוך כדי נישואים, המשפחה ועבודות, אז היה את המעבר הזה, אבל אם שואלים אותי אני נתנייתי".

קרביוב חוזר לתחילת הדרך בעולם הכדורסל. "התחלתי לשחק בגיל מאוד-מאוד צעיר, בערך בגיל חמש-שש, בבית ספר לכדורסל בנתניה. זה בא בגדול בעקבות המשפחה, אח שלי הגדול (שי קרביוב) היה שחקן כדורסל, הוא היה סוג של מודל בשבילי, גם אבא שלי מאוד-מאוד אהב את המשחק, וגם דוד שלי שהוא אח של אבא שלי מאוד אהב את המשחק ותמיד היינו משחקים כולם. אומנם אבא שלי ואח שלו לא שיחקו באופן מקצועי, אבל הם תמיד היו משחקים כדורסל. זה איזשהו חיידק שקיים אצלנו במשפחה, ומשם זה הגיע והתאהבתי במשחק, וככה זה המשיך לאורך השנים".

כשקרביוב נשאל מי היה עבורו מודל לחיקוי, הוא בוחר באחיו שי, ששיחק בליגת העל. "אני יכול להגיד שבגדול הוא, הרבה שנים אני הסתכלתי עליו. היה לו מוסר עבודה מאוד גבוה, בהתחלה למען האמת הוא לא כל כך אהב את המשחק, בגלל שהוא היה מאוד גבוה נורא ציפו ממנו שהוא יהיה שחקן כדורסל, והוא היה באמת מאוד-מאוד כישרוני, אם לא הייתה לו איזושהי טרגדיה במהלך הקריירה שהייתה תאונה קשה אני חושב שהוא היה אחד השחקנים הגבוהים הכי טובים בארץ, אז הוא היה סוג של השראה בשבילי", הוא מגלה.

באליפות אירופה עם הקדטים, סופו רשם במשחק המדובר מול ישראל 17 נקודות (6-7 לשתיים), 5 ריבאונדים ו-20 במדד היעילות ב-15 דקות בדרך לניצחון חד צדדי של 75:106, כשמנגד קרביוב סיפק 2 נקודות ב-7 דקות. ביוון שיחקו גם יורגוס פרינטזיס, בדיעבד אגדת אולימפיאקוס, ותאודורוס ינאקופולוס, כיום עוזר מאמן הפועל ירושלים. קרביוב חוזר לזיכרונות משם: "האמת שהזיכרון הכי גדול שלי מהאליפות הזאת זה באמת בקשר לסופו. איך שהגענו לטורניר הלכנו לראות משחק של יוון, אני לא זוכר בדיוק נגד מי זה היה, ולקחו אותי אז המאמנים דן שמיר ורוני בוסאני. אני הייתי השחקן אולי הכי פיזי בנבחרת, ואיך שאנחנו נכנסים לאולם, הוא (שמיר) אומר לי, 'שומע, אתה רואה את זה? עליו תצטרך לשמור', ובדיוק הוא תפס ריבאונד ונתן הטבעה בעוצמה כזאת. אומנם הוא החטיא את ההטבעה, אבל אני זוכר שזו הייתה אולי הפעם הראשונה שפחדתי משחקן, ואחרי זה הייתה התמודדות מאוד קשה. זה בעצם הזיכרון הכי מובהק שלי מהאליפות הזאת".

קרביוב נשאל האם הוא אכן שמר על סופו: "כן, שיחקתי נגדו, וכמו שאמרתי התמודדות לא פשוטה, הוא באמת היה בממדים מאוד גדולים, וזה שחקן שכולם מכירים, לעצור אותו זה לא משימה קלה. לא זוכר שהצלחתי, אני גם זוכר שבסוף האליפות החלפנו ביגוד איתו שנשאר לי אחרי זה כמה שנים, כי הוא באמת היה כמה מידות מעליי".

קרביוב זכה באליפות ליגת התיכונים של עונת 2001/02 עם אורט יד ליבוביץ' של רביב לימונד. "הייתי שלוש פעמים בגמר, פעם אחת זכינו, פעם אחת זכינו גם בטורניר ISF שזה היה טורניר של י'-י"א זכינו לקחנו גם את המקום הראשון, ואז נסענו לאליפות העולם בטורקיה שם זכינו במקום השני במשחק שהפסדנו ממש צמוד לסלובניה עם לורבק (אראזם לורבק, שלימים כיכב ביורוליג במדי צסק"א מוסקבה וברצלונה)", הוא משחזר.

קרביוב מרחיב על החוויות בתיכונים: "זה מדהים. קודם כל, אני חושב שכדורסל בתי הספר זה משהו שלדעתי הוא מאוד חשוב. מעבר לכדורסל עצמו נבנה בבית הספר משהו מאוד מיוחד. חלק מבתי ספר מביאים שחקנים מבחוץ, כמו שאצלנו היה שהביאו בזמנו את גוני יזרעאלי וכל מיני שחקנים, וזו חוויה מאוד מגבשת, זה בית הספר שצופה ותומך בך, ויש המון עזרה גם מבית הספר למען האמת גם מבחינת לימודים וגם מבחינת כדורסל. זו עוד מסגרת שאתה לומד ממנה המון ומשתפר. בגיל הזה להיחשף – בזמנו היו שידורים בטלוויזיה שבשביל ילדים צעירים זה מאוד נחמד ואיזושהי חוויה שיכולה להרגיל אותך לטלוויזיה, קהל, צופים ודברים כאלה. אני מאוד נהניתי, אני זוכר את התקופה הזאת מאוד לחיוב, כמובן שגם היה לנו המון הצלחות והיינו קבוצה באמת מעולה ושחקנים מעולים, אז מאוד-מאוד נהניתי".

במהלך עונת 2011/12 קרביוב שוחרר מהפועל אילת ששיחקה בליגה הארצית, במה שהיה לסאגה מתוקשרת. אילת טענה לעבירות משמעת, קרביוב ערער ו-ועדת הערר באיגוד הכדורסל החליטה כי על הקבוצה להחזיר אותו, כשבסופו של דבר זה נגמר בהסדר. "הייתה שם סיטואציה, הם עשו שם כמה דברים לא קשורים ולא יפים, זה היה כתוב גם בעיתון במעריב ספורט, אז בזמנו כמובן תבעתי אותם, וזהו, אין יותר מדי מה להרחיב בקשר לזה", אומר קרביוב.

קרביוב רשם לא מעט עליות ליגה מהארצית: הוא זכה ב-3 אליפויות (יבנה, רמה"ש ורעננה) ובעונה שעברה גם עלה עם קריית גת שהדיחה בחצי הגמר את מעלה אדומים. מעבר לכך, שמו הופיע דרך קבע בנבחרי העונה של אתר "ספסל": הוא נבחר 3 פעמים למצטיין דרום ו-3 פעמים נוספות למצטיין צפון (!), נבחר פעם אחת למצטיין פלייאוף צפון, ובסך הכל נכלל 5 פעמים בחמישיית העונה בצפון (4 הפעמים שהיה המצטיין ופעם נוספת) ו-4 פעמים בדרום (3 הפעמים שהיה מצטיין ופעם נוספת). הוא נשאל מה סוד ההצלחה: "אני לא יודע כל כך איך להסביר את זה. עבודה קשה, יצא לי מזל שהייתי בקבוצות שבאמת נבנו למטרה הזאת עם עזרה משחקנים מאוד טובים. באמת היה הרבה רצון להצליח, ואני שמח שזה קרה".

במהלך הקריירה, קרביוב לא שיחק בליגת העל. הוא נשאל למה זה לא קרה, והאם לשחק בליגה הבכירה זה משהו שהוא עדיין רוצה. "לא נראה לי שמתאים כבר בגילי", הוא צוחק, "אבל כמובן שרציתי, אני חושב שכל שחקן שמשחק רוצה לשחק ברמות הכי גבוהות. היו פה ושם במהלך הקריירה הצעות, אבל העדפתי בזמנו להיות במקומות שאני באמת אשחק מאשר להיות איזשהו חלק מסגל בשביל להגיד שאני בליגה העל. פחות עניינה אותי הכותרת, יותר עניין אותי לשחק".

כשקרביוב נשאל באיזו עמדה הוא הכי אוהב לשחק, הוא עונה "4", ולאחר מכן מתייחס לשאלה על היתרונות שלו והדברים שאפשר לשפר גם בגילו: "היתרונות זה היכולת לשחק גם מבחוץ וגם מבפנים, שאני יכול לשחק גם בתור ארבע וגם בתור חמש, זה אולי היתרונות הכי בולטים אצלי מעבר לניסיון שזה כבר הגיע במהלך השנים. תמיד אפשר לשפר כל אספקט במשחק, אם זה קליעה, כל דבר אפשר לשפר. היום אני יותר בעניין של לעבוד על שליטה בקצב של המשחק ושל עצמי, בעזרה לשחקנים הצעירים יותר, שליטה במשחק עצמו, בהבנה, באמת לעזור לחבר'ה הצעירים לעשות את הדברים הנכונים על המגרש".

קרביוב נשאל האם אפשר להתפרנס ממשחק בליגות הנמוכות. "אפשר, אתה צריך להיות באמת מאוד מיוחד. זה לא מספיק, בטח לא עם איך שאנחנו חיים היום במדינה שלנו, לכן אתה תראה היום המון שחקנים שיש להם עבודה מעבר. אפשר, אבל לא לכל החיים".

האם קרביוב צופה בכדורסל בזמן הפנוי? "האמת שלא, את הזמן הפנוי שיש לי אני מנסה להקדיש לדברים אחרים. כשיש משחקים חשובים ומעניינים, אירופה, מדי פעם אני מתעדכן, אבל פחות צופה במשחקים שלמים. מנסה להקדיש את עצמי יותר לזמן בבית, משפחה, אשתי, ילדים. כרגע זה משהו שיותר מעניין אותי".

מי השחקן הכי טוב שאיתו שיחק קרביוב בקריירה? "זה קשה. שיחקתי עם כל כך הרבה, אני לא יודע אם עכשיו הכל עולה לראש, אבל אני חושב שאם זה ישראלי אז רביב לימונד באמת תופעה. בזרים בזמנו שיחקתי בלב השרון עם אדריאן יוטר שהוא היה באמת זר מפלצת. שיחקתי עם עוד כל מיני שחקנים במהלך השנים, אם זה אלעד הופמן ששיחק איתי ביבנה שנבחר לשחקן העשור בליגה הלאומית. לא חסרים שחקנים, היו הרבה".

מי השחקן הכי טוב שמולו שיחק קרביוב? "יכול להיות שסופו".

קרביוב גם נשאל מי המאמן הכי טוב שהיה לו בקריירה: "היה לי מאמן בשנים בנערים נוער, ילדים – משה לוי, שאני לא יודע אם הוא היה הכי טוב, אבל הוא ללא ספק הכי השפיע עליי בכל מיני דברים. אני חושב שעד היום אני זוכר ועושה דברים כתוצאה מדברים שהוא לימד והחדיר בנו. היום בבוגרים אני חושב שגיא קנטור, באמת מאמן מדהים בכל האספקטים, איש כדורסל ברמה גבוהה".

מה הרגע הכי גדול בקריירה של קרביוב? "אני לא חושב שיש רגע ספציפי אחד, כי קשה להגדיר אחד. היו הרבה רגעים, אם זה על אליפויות בתיכונים, בנוער, גביעי מדינה ודברים כאלה, ואם זה כמובן עליות ליגה שהיו כמה וכמה בארצית, כל אחת בדרך המיוחדת שלה. להגדיר אחד יהיה נורא קשה. זה רגעים שבאמת אני זוכר".

קרביוב משתף את דעתו על הכדורסל הישראלי כיום. "הכדורסל השתפר מאוד במהלך השנים, אני עברתי כמה וכמה דורות כאילו בשביל לדעת. אם תסתכל על אתלטיות וכישרון אז אני חושב שבשנים האחרונות זה באמת התעלה על עצמו ועלה בכמה רמות, אבל יש דברים שקצת הלכו אחורה, אם זה קשיחות של שחקנים שפעם היה הרבה יותר עם שחקנים כמו עדי פרג, אילן ברקוביץ' וכאלה, אז היה משחק קצת שונה יותר קשוח. אני חושב בדיוק כמו שקורה היום בערך ב-NBA שהמשחק הוא יותר אינדיבידואלי, פחות קצת הגנות וקצת יותר עדין מאשר מה שהיה פעם. לכל אחד הצדדים הטובים והפחות טובים. מה שכן, אני הייתי באמת שמח שכמויות הזרים ירדו, אני יודע שבמובן מסוים רמת הליגה אולי קצת תרד, אבל אני חושב שחשוב לפתח פה את השחקנים הישראלים כי יש פה באמת שחקנים מוכשרים ואנחנו רואים את זה היום, שחקנים שמגיעים ל-NBA, לשחק באירופה, מכללות, וצריך לתת להם את הבמה בשביל שבאמת הכדורסל הישראלי יצמח, נגיע לרמות גבוהות ונעשה הישגים, אז חייב לתת לשחקן הישראלי הרבה יותר".

קרביוב נשאל עד איזה גיל הוא ימשיך לשחק, והאם הוא רואה את עצמו כמאמן ביום שאחרי. "עד איזה גיל? כמו שאמרתי קודם, עד שהגוף יחליט שאי אפשר או שאני אהיה פשוט כבר לא רלוונטי מבחינת הכדורסל. כל עוד אני נהנה, הגוף נותן ואני רלוונטי אז הגיל הוא לא פקטור מבחינתי, זה סתם משהו שרשום בתעודת הזהות, מעבר לזה זה לא באמת משנה, ככה אני רואה את זה לפחות. לגבי אימון, אני יכול להגיד לך שאני לא בדיוק אולי הטייפ קאסט להיות מאמן, אני לא יודע כמה אני מתאים לזה, גם עם עבודה אחרת אני בטוח אשאר איפשהו בתחום הכדורסל, אולי משהו יותר ניהולי, אבל בוא נראה. אני לא יותר מדי חושב על זה כי אני מעדיף בינתיים לשחק מאשר לעשות תפקידים אחרים בכדורסל".

מה החלום הכי גדול של קרביוב? "באמת, כמה שזה יישמע קלישאתי, להיות בריא, מאושר ושהמשפחה שלי תהיה בריאה ומאושרת, הבנות ואשתי, כמובן גם המשפחה המורחבת. מבחינתי, היום כשאתה רואה איך דברים קורים בשנייה ומשתנים במדינה שלנו ואיזה אסונות יכולים לקרות – אז באמת אני חושב שהדבר הכי חשוב זה להיות בריא ומאושר, וכל השאר זה בונוס והרבה פחות חשוב ורלוונטי".

לקראת סיום, קרביוב מוסיף: "בסך הכל אני רוצה לקוות שנעשה את העבודה ונישאר בליגה. אני חושב שאנחנו יכולים לעשות את זה ושגם מגיע לנו, אנחנו עוברים עונה לא פשוטה ומנסים לעשות את ההכי טוב שאפשר. אני מקווה שבאמת נעשה את זה".

בסיום השיחה אני מספר לקרביוב, גילוי נאות, שחברו לקבוצה במעלה אדומים, עמיעד ינאי, למד איתי בבית הספר היסודי, (אפרתה). מאז החזרה, הפורוורד, שבעבר שיחק מספר משחקים בהפועל ירושלים, מקבל הזדמנות ולוקח אותה בשתי ידיים, כשקרביוב מחמיא: "עמיעד אחד הילדים שאני הכי אוהב, באמת. הוא בחור מדהים, קשוח, מרביץ לי הרבה באימונים, גם אחלה שחקן. בחור ממש-ממש טוב, אני ממש שמח שהוא איתנו בקבוצה, אחלה של בחור. באמת איש ממש טוב. הוא היה מצוין אתמול, לאט-לאט מיום ליום הוא משתפר ועם קצת יותר ביטחון גם כמו שיש לו באימונים הוא יכול לעשות דברים מדהימים".

מחר (שישי, 13:15) תארח מעלה אדומים את אליצור יבנה.