קרדיט לתמונה הראשית: דף הפייסבוק של אלה אמיר שרף

בן שרף כובש את הכדורסל הישראלי. ה-MVP ומלך הסלים של אליפות אירופה לנוער כבר נערך לאתגר הבא, כשלאחרונה הוא עבר לגרמניה והחל להתאמן עם קבוצתו החדשה, אולם, בזמן שברקע השם שלו נכנס לסיבוב הראשון במוק דראפטים השונים. כעת, בחרנו באתר "ספורטס רבי" להביא בכתב את הדברים שאמרו רמון וולפסון וגולן יבלונובסקי על שרף בפרק ספיישל של פודקאסט "התשיעית באירופה" של כותב שורות אלו, שכן השניים מכירים את הכוכב מקרוב. וולפסון אימן את שרף במשך שנים במחלקת הנוער של הפועל עמק חפר, ויבלונבסקי היה עוזר מאמן נבחרת הקדטים כשהכישרון הצעיר היה מלך הסלים של אליפות אירופה לקדטים ב-2022 ונבחר לחמישיית הטורניר. הפרק המלא עם הדיון המרתק כמובן מצורף להאזנה.

לחצו כאן כדי להצטרף לקהילת ספורטס רבי

ספורטס רבי – גם באפליקציה! כל העדכונים והתוכן האיכותי ביותר על הכדורסל הישראלי היישר לידיים שלכם!

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באייפון

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באנדרואיד

הירשמו לפודקאסט "התשיעית באירופה" ב-iTunes, Spotify או Google Podcasts.

"בן הוא הוא כמו בן שלי כי בעצם גדלנו בית ליד בית", פתח וולפסון. "לפני שהם עברו לגן יאשיה בן גר 5 או 6 שנים צמוד אליי במושב אומץ בעמק חפר. ההיכרות היא הרבה יותר לעומק כי גם אני חבר מעולה של ההורים, אמא של בן שיחקה אצלי כדורסל. ההיכרות הראשונה שלי היא על הבלטות בסל מחוץ לבית כשבן כל היום, דופק על הכדור ולא עוזב אותו".

יבלונובסקי סיפר: "את בן אני זוכר בתור ילד בכיתות ז'-ח', כשהייתי בנבחרות אני זוכר שיואב שנקמן שהוא חבר טוב הוא הראשון שדיבר איתי עליו. אחר כך כשאימנתי את הנוער בעמק יזרעאל, אז בן שחקן בכיתה י', היה לי את העונג המפוקפק לשחק מולו. ההיכרות האמיתית היא באותו קיץ של נבחרת הקדטים כששגם לאורך העונה ובטח בקמפיין עצמו בקיץ התוודעתי לבן בצורה יותר משמעותית".

על הרגע שבו הם הבינו ששרף מיוחד

יבלונובסקי: "אני קיבלתי הצצה הצצה בתור מישהו מבחוץ שלא מכיר אותו כילד ויודע מה הוא ומי הוא. אני חושב שלאורך העונה הזאת שאימנתי את הנוער והוא היה בכיתה י' היה ברור שמדובר בילד מיוחד, אבל בקיץ כשהגענו ואתה רואה הלכה למעשה מה קורה באליפות אירופה מול ההכי טובים בשכבת גיל הזאת ואיך הוא מתמודד אז אתה מבין באמת שמדובר פה במשהו אחר".

וולפסון: "קודם כל בן הוא אישיות, אנשים צריכים להבין את זה. בן בכיתה ד' היה צריך להחליט מה הוא עושה, ג'ודו או כדורסל, אז הילד פשוט שם ג'ינס, הלך למורה לג'ודו, לחץ לה את היד ואמר לה תודה ושהוא נשאר רק בכדורסל. זה בן בכיתה ד' לבד, לא אמא מתקשרת, לא וואטסאפ, בן הלך לבד אליה. הרגע הכי מיוחד מבחינתי היה כשהיינו בנערים ב' לאומית ובן היה בכיתה ח', שנה מתחת, כמובן רכז ראשון. אז אני זוכר שהוא בא אליי באמצע משחק, כשהיו זריקות עונשין הוא עומד לידי ואומר לי 'רמון, אנחנו לא בחמישייה טובה, אתה חייב להכניס עכשיו איזשהו קלעי, אין מי שיעשה סל. זה הרגע שהבנתי שהילד מדבר גם כדורסל ולא לא רק עושה".

סיפורים מיוחדים 

יבלונובסקי: "הסיפור שלי הוא סיפור שבסוף היה נגדי. אנחנו משחקים בנהלל משחק ממש טוב מול עמק חפר, הם קבוצה נהדרת. אנחנו מובילים בנקודה, הם צמצמו. היה משהו כמו 20 שניות לסוף והם לוקחים פסק זמן, הכדור שלהם. אני מתלבט מה לעשות, והחלטתי לקחת החלטה אמיצה שהיא קשורה למורי ורבי פיני גרשון, של מה עושים בזמן הזה, איזו החלטה אתה מקבל, ואמרתי 'אנחנו רוצים כדור אחרון, אנחנו הולכים לעשות פאול'. אנחנו מנסים לחשוב על מי לשים את הפאול, ואמרנו שלא בטוח שתהיה לנו את האופציה אבל אנחנו בוחרים שחקן כזה או שחקן אחר. בסופו של דבר בן מקבל את הכדור, ואנחנו עושים עליו את הפאול. בן ילד בכיתה י', כל הלחץ, אולם בנהלל, לא פשוט, משחק בין שתי קבוצות צמרת. אני רוצה שהוא ייתן לי אחת, אנחנו בפלוס נקודה. בן כמו גדול שם את השתיים האלו, אנחנו בפסק הזמן האחרון מסדרים תרגיל ולא עושים סל, והם מנצחים את המשחק. זה מה שנשאר לי בראש גם בתור מאמן, רגע קבלת ההחלטה וגם הסיפור הזה של ילד בכיתה י' שבא ובכלל בלי להסתכל דופק את שתיהן".

וולפסון: "אצל בן הכל מתחיל עוד לפני הכדורסל. אני אומר פה את זה לכל הדור הצעיר, אם הוא שומע אותנו עכשיו, כל ההורים כל הזמן אומרים 'הבן שלי כל היום במגרש, הבן שלי כל היום עובד'. חבר'ה, בן לא היה הולך לישון יותר מאוחר מעשר וחצי. אני מדבר על כל יום בשבוע, הוא לא היה הולך לישון יותר מאוחר מעשר וחצי. עוד משהו מצחיק זה שלבן יש אח קטן, ברי. כשברי היה בן 5 או 4 הוא ובן הלכו מכות בשעה תשע בערב וברי בכה, אז אבא של בן אמר לברי 'אל תדאג, בן תיכף הולך לישון'. אצל בן הכל מתחיל עוד לפני, בתזונה ובמקצועיות. בן בתחרות עם עצמו ולא עם אף אחד, הוא לא יכול ושונא להפסיד, זה משהו שמושרש עוד מההורים ששניהם היו כדורסלנים. זה בית של ספורטאים ושל כדורסלנים. בן כל הזמן מתקן את עצמו עוד ועוד, זה יכול להיות בשליטה בכדור או בקליעות, הוא בתחרות עם עצמו. מעבר להכל גם כשקשה וגם כשחם זה כל הזמן עבודה, אני יודע על כל השנים האלו שבן משחק עם פציעות וכאבים, אם זה בגב ובברכיים והכל, והוא לא מתפשר בכלום".

האישיות של שרף

יבלונובסקי: "אני מתחבר למה שרמון אומר גם מבחינת מוסר העבודה וגם מבחינת הגישה, כמובן היכולות, אבל אני חושב שמה שבאמת מאוד-מאוד מיוחד אצלו מעבר לדברים האלה זה גם איזשהו משהו שאני לא בטוח שאפשר להגדיר אותו עד הסוף. יש כאלה שיגידו 'ווינר', 'קילר אינסטינקט', אני בחיים שלי מנסה להימנע מסיסמאות, אבל לבן יש את הדבר הזה שבתור מאמן, אתה יודע שהוא יהיה שם לקחת את ההחלטה הנכונה ולקחת על עצמו גם אם זה לטעות, אבל להיות מישהו שמאוד-מאוד אפשר לסמוך עליו, והוא עושה את זה, הוא כל פעם שובר תקרת זכוכית בקטע הזה. הוא עושה את זה כל פעם ברמה הבאה, אתה אומר 'בסדר, ילד בכיתה י' בנוער', ואז 'ילד בכיתה י"א בליגה הלאומית', 'ילד בכיתה י"ב בליגת העל' ו'באליפויות אירופה מול סרבי, איטלקי וספרדי'".

וולפסון: "קודם כל, אנשים מסתכלים רק כדורסל, אבל בן הוא הילד הכי טוב לב שיש. אני יודע את זה כי הבן הבכור שלי איתי הוא החבר אולי הכי טוב שלו, ובן הוא טוב לב ברמה אחרת שזו תכונה מעולה אצלו כי יש משהו בגיל הזה שתמיד חושבים על עצמם, ובן הוא דבר ראשון מפרגן מאוד-מאוד גדול ואני חושב שאפשר לראות את זה גם בדברים שהוא אומר, אם זה בנבחרת עכשיו עם עומר מאייר שהיה חשוב לו להדגיש שהם עובדים בשיתוף פעולה. אני חושב שכולכם יודעים כבר שהוא שחקן שחמט מעולה, אבל מה שלא יודעים זה שבן בגיל צעיר היה שוער כדורגל, ואני אומר שאם הוא היה הולך להיות שוער כדורגל זה היה לא פחות מוצלח מכדורסל. הוא היה שוער-שוער".

יבלונובסקי על שיתוף הפעולה בין שרף לעומר מאייר: "לכו אחורה בהיסטוריה גם של נבחרות ישראל הצעירות, ותבדקו מה קרה כשהיו שני חבר'ה מאוד דומיננטיים. רמון דיבר על השחמט, אז אני זוכר אותנו עוברים במסדרונות במלונות ורואים את הנבחרת מקיפה שולחן של שח כשמצד אחד עומר מאייר ומצד שני בן שרף ויש משחקים בכל המחנות והטיולים שלנו בחו"ל – היכולת של בן לבוא לחבק כוכב נוסף ולדעת להיות איתו בסינרגיה גם על המגרש וגם מחוץ למגרש זה משהו שאני חושב שהוא מיוחד".

איך הם חוו את ההצלחה של נבחרת הנוער

יבלונובסקי: "זו נבחרת שאני הייתי איתה בקדטים והרבה מהם היו גם איתנו בנוער, בן נפצע ולא טס איתנו לנבחרת הנוער שנה שעברה, רק אתם יכולים לדמיין איזה הישג אולי היה יכול להיות איתו בשנה שעברה, וצוות שאני מכיר את כולם, אז הייתה לי ממש מערבולת רגשית, התחלנו פחות טוב את הקמפיין, הסתכלתי ורציתי שזה יהיה קצת יותר טוב. אני טסתי עם המשפחה שלי ליוון ולא היה לי אינטרנט טוב, והיה לי מאוד-מאוד קשה. כל פעם ששיחקנו אני הייתי אאוט לגמרי, רק הייתי מרפרש כל פעם לראות מה קורה, מה זה ואיך זה הולך. זאת הייתה התרגשות עצומה וגאווה עצומה לראות אותם, וגם תחושת החמצה קטנה על זה שבאמת היינו לדעתי כחוט הסערה מלהיות אלופי אירופה".

וולפסון: "בשבילי זה קצת אחרת, זה גם יכול להיות קצת סיוט. מעבר לזה שאני מאוד שמח, אני מאוד אוהב את הנבחרות ואת כל השחקנים, אני מכיר כי אני גם מאמן נבחרות של 14 ו-15 וכולם עברו אצלי וכדומה, אבל הראייה של המשחק היא קצת אחרת כי אתה מסתכל עליה כמו אבא, ואני מסתכל על כל פעולה של בן ואתה במתח נוראי. מעבר להצלחת הנבחרת, זה ממש כמו שהבן שלך משחק וכל זריקה שלו אתה עוצר את הנשימה, וזה סל ושמחה כפולה כי זו גם הנבחרת וזה גם בן, ואני חייב להגיד שזה לא פשוט אבל נהניתי מכל רגע. אני יכול להגיד שאחרי שזה נגמר הייתה ממש הרגשה של ריקנות, אני חיכיתי למשחקים האלה ופיניתי לי בלו"ז פה, ישבתי ברחובות מול הפלזמה בשקט ושלא יפריעו לי. זה היה היה מדהים לראות איך לאט-לאט הם פתאום התחברו, כי הם התחילו לא טוב. גם רני בלגה ואריאל סלע מעמק חפר עברו אצלי, וזה הכל ביחד רגשות מעורבים בתוך המשחק. הרצון שלך שהם יצליחו היא פי 10 מנבחרת רגילה כשאתה מסתכל עליה".

יבלונובסקי: "בקדטים אנחנו הפסדנו בהארכה לצרפתים, זה היה שיברון לב. זה היה בשלב הבתים אחרי שניצחנו את ההולנדים במשחק הראשון. זה קצת כמו ההפסד לאיטלקים, ואז ובאנו חטפנו חבילה מהליטאים, זה קצת כמו החבילה שחטפנו מהסרבים, ואני פה בארץ. אני כאילו חוזר לאותם חוויות ושולח לצוות הודעות 'אנחנו עשינו את זה, אנחנו כבר היינו במצב הזה והצלחנו לבוא ומול הסרבים אז לעלות, למשחק 4 קיבלת ספרדים? אפשר לעשות את זה'. אני ביוון עם המשפחה שלי ובטלפון עם סרביה, ואני כמעט לא נרדם אחרי אותו משחק, זה אדרנלין. אתה ממש חי את זה כי זה באמת שחקנים שעבדת איתם הרבה בנבחרות, אתה ממש יודע איפה היתרונות של כל אחד, איפה קשה לו, איפה חיבקת אותו ואיפה נתת לו בראש, אתה מאוד רוצה בהצלחתם".

קבלת ההחלטות של שרף בקריירה

וולפסון: "ההתייעצויות של בן הן בראש ובראשונה עם ההורים שלו. ידיד, אבא של בן, ואלה, אמא שלו, שאנחנו בקשר יומיומי וחברים מאוד טובים, אנחנו מתייעצים הרבה, וכשעידן אבשלום בא וישב איתם היו קולות מסביב שאמרו שזו טעות גדולה לבן, יציאה מוקדמת מדי לנתניה, והוא צריך להישאר עוד עונה בעמק חפר ולשחק בבוגרים בארצית. הם ישבו עם עידן אבשלום, וידיד סיפר לי את כל מה שעידן אמר שהולך לקרות עם בן, ואני אמרתי שגם אם חצי מהדברים יקרו זה מושלם. אני רוצה לפרגן לעידן ולצוות שלו, לרובן (נייברגר) ולכולם – קרה אחד לאחד בנתניה מה שהם הבטיחו, גם מבחינת העבודה והטיפוח של בן, כל ההתנהלות מולו ודקות המשחק, כל מה שעידן אמר זה היה בינגו, וזו הייתה לדעתי עונה מדהימה. אני חושב שבדיעבד כולם חכמים, אבל הצעד היה מעולה. צעד שצריך הרבה אומץ בשבילו, אבל הוא הלך על הצעד הזה. התכונה הכי חזקה של בן היא שהוא עושה התאמות לא הכי טוב בארץ אלא הכי טוב בעולם, ייקח לו חודש, חודש וחצי או חודשיים – הוא יעשה התאמות בכל מקום שהוא יהיה וזה מתקשר בדיוק עכשיו גם לקריית אתא, שוב אמרו אולי מוקדם מדי, בן הגיע לקרית אתא, ועוד עשה מספרים, היה פקטור משמעותי מאוד בעונה הזאת עם שרון אברהמי וגם עכשיו שהוא עבר לאולם. זה הכל התאמות, ובן עושה התאמות הכי טוב שיש. בינתיים, אם כל דבר הולך בינגו, אז זה סימן שבן בעצמו הוא בינגו. הוא עושה שהדברים יקרו, כי בסוף איפה אנחנו נכשלים? הולכים לקבוצה מסוימת ולא מצליחים, ואז כולם מתחילים להגיד 'זה לא התאים', 'זה עוד לא שם'. בן עושה את ההתאמה וגורם להכל להיראות בינגו".

יבלונובסקי: "היום, בפרספקטיבה של זמן, אני חושב שלכולם ברור שהוא עשה צעדים נכונים שהתאימו לו וכמו שרמון אמר הוא בעיקר ידע להתאים להם, הוא ידע לעשות את ההתאמות בשביל שזה יהיה טוב ואיכותי. אבל ישמעו את הפודקאסט הזה הרבה מאוד אנשים, שחקנים, אולי מאמנים והורים, ואני חושב שאנחנו צריכים להיזהר. בן הוא יוצא דופן, ואסור לנו לחשוב שהיוצא דופן הוא המודל שאנחנו יכולים לבוא ולעשות קופי פייסט בשביל שככה תיראה הקריירה של כל שחקן ושחקן. בן שרף, דני אבדיה, ים מדר ועומרי כספי – כל החבר'ה האלה הם יוצאי דופן, כמובן בכמות הכישרון, בנתונים המולדים ובמה שהם הצליחו לעשות בהתאמות בקריירה שלהם כדי לעשות את מה שהם עושים, ואני חושב שאנחנו צריכים לראות שאנחנו לא הופכים את זה כי בעצם הרבה מאוד ילדים אומרים 'אני הולך להיות בן שרף', אבל הם עלולים לחטוף מכה חזקה בדרך. צריך לראות שכל אחד עושה את זה בהתאם ליכולות שלו ולמקום שאליו הוא מגיע. אני חושב שהיתרון הגדול של בן זה היכולת של הצוות של המקומות שהוא בחר, כולל אולם עכשיו, להיות מאוד מתאימים לפיתוח שחקן כמוהו, וזה שהוא עשה את ההתאמות למקום הזה.

"בן הוא ילד בן 18, ואני מאחל לו להגיע לנקודה שבה הוא 'ייכשל'. הוא עוד לא היה שם, וכל דבר שהוא נוגע הופך לזהב, אבל כולנו יודעים שהחיים הם לא כאלה, ומתישהו הוא יגיע לאיזשהו מקום שיהיה בו קושי אמיתי. הוא כן עבר הרבה קשיים,
זה לא שהוא לא התמודד עם קשיים ולא חצה אתגרים, והוא ידע להתאושש, אבל אני חושב שעוד אין עונה או קמפיין שאפשר להכתיר ככישלון. אבל לדוגמא, בן חזר מפציעה הוא פספס קמפיין בשנה שעברה וחזר לעונה. אתם יודעים מה זה לשחקן לפספס קמפיין? תראו מה זה עשה לו השנה. אני חושב שההתגברות הזאת על קשיים היא דבר משמעותי בהיבט של ההמשכיות של ההתפתחות שלו בקריירה".

הקשיים ששרף חווה עם וולפסון: "זה ככה כי הוא לא נפגש איתי רק בכדורסל, הסיפור הוא בגלל החברות שיש ביני לבין ההורים, אז צריך לדעת לעשות את ההפרדה הזאת. בתור המבוגר ידעתי מתי להוריד. אני זוכר שאחרי משחק אלה, אמא שלו, אומרת לי ככה 'בן, בן, בן, בן, די, תעזוב אותו', ברמה כזאת. בגישה שלי, בשביל להוציא שחקן או להיות חלק מהתהליך ששחקן עובר הוא צריך לקבל באימון את מלוא תשומת הלב שלך בתור מאמן, אבל כשהיו רגעים שהרגשתי שזה טו מאץ' וזה לוחץ ידעתי ללכת טיפה אחורה ולשחרר אותו".

המעבר לאולם

וולפסון: "כל צעד שהוא עושה זה עם המון-המון מחשבה, גם שלו וגם של ההורים. בזמנו זה היה בסטלה אזורה שרצו אותו והוא החליט שלא, ואז היה בספרד שרצו אותו והוא החליט שלא, הם באמת מקפידים לעשות את הבחירה הכי נכונה בשבילם, כמו שהזכרתי קודם זה יכל להיות אולם או קבוצה גדולה אחרת. הוא הגיע לשם כמובן, מחבקים אותו ומחכים לו, גם האליפות הזאת הרימה אותו פי כמה וכמה למה שהוא היה לפני זה, וזה לא שהוא לא היה, אבל מה לעשות, זה עשה את העבודה, הוא נתן גם מספרים וגם תוצאות. הוא מגיע למקום שמאוד רוצים אותו, מאוד מחכים לו. אתה יודע איזה כיף זה? גולן בטח יכול להגיד לך גם בתור מאמן שרואים שרוצים אותך במקום מסוים או בתור מנהל מקצועי, זה כיף. גם בנתניה וגם בקריית אתא רצו אותו, זה ברור, אבל פה זה בהיקפים ובגדלים אחרים, וכשמחכים לך ככה ונותנים לך את התנאים, אם זה דירה, איך הוא אמר לי בסמסים 'יש לנו דירה מטורפת פה'. אלה והילדים איתו שם להתאקלמות, האבא בארץ. ימים יגידו, אבל אני חושב שהבחירה היא מצוינת, עצם העובדה שכל כך רוצים אותו".

יבלונובסקי: "אני חושב שזה סופר מיוחד מכמה בחינות. בתור עוזר מאמן בגלבוע השנה ראיתי הרבה מאוד זרים מכל מיני מקומות וראיתי לא מעט כדורסל גרמני, מה גם שאורן עמיאל שהוא חבר ומנטור שם אז יצא לי טיפה לעקוב. זאת ליגה מעניינת ומאוד פיזית, הכדורסל הגרמני בעלייה, ואפשר לראות את זה גם באליפויות אירופה הצעירות ובנבחרת הגרמנית. אולם זה מקום עם מסורת של לקחת חבר'ה צעירים, לעבוד איתם ולפתח איתם, ומשפחת שרף היא משפחה שכנראה יודעת לקבל את ההחלטות ולעשות את הבדיקות הנכונות כי נראה לי שהוא הגיע למקום טוב. מעבר לזה, בסוף צריך לזכור שיש פה שחקן כדורסל אבל מאחורי כל שחקן כדורסל עומד גם בן אדם. בן אדם שצובר חוויות לחיים, שמכיר עוד תרבות. לבוא, לצאת מאזור הנוחות פעם אחרי פעם ועכשיו למקום חדש, לשפה חדשה ולתרבות אחרת. לפני כמה שנים החלטתי שאני עושה 'קאט' בחיים שלי ונושא שנה לקולג'ים האמריקאים ללמוד ולהתפתח, הייתי שנה בעיקר בצפון קרולנה ובעוד מקומות. פתאום אתה מקבל עוד פרספקטיבות פעם אחת למקצועי ופעם שנייה לדברים שמסביב לכדורסל, ופעם שלישית גם לך כבן אדם ולפרספקטיבה יותר רחבה של חיים, ואני חושב שזה סופר מעניין לילד בן 18 לעשות את זה".

הכניסה למוק דראפטים

וולפסון: "קודם כל, אני לא מעכל את זה, אמיתי, כי כשאני מסתכל שנתיים, 3 או 4 אחורה זה הילד ששיחק פה באולם ברופין בעמק חפר וסימן תרגיל אחד, אז קשה לעכל את זה כי הכל קורה ממש-ממש מהר. הוא עובר לאולם, סבבה, פתאום המוק דראפטים ואני לא מעכל. אני אהיה כן, אני אף פעם לא דיברתי עם עצמי או עם אנשים במושגים של האן.בי.איי, אבל כשזה מגיע אז נפתח התיאבון. זה חריג מאוד מה שקורה פה, זה משהו מטאורי. אני לא יודע אפילו איך להגיב על זה ולענות לך, אני עדיין לא מעכל את זה שבן יכול למצוא את עצמו במקום הזה. אני לא יודע אפילו כמה בן העיז לחלום על זה, הכל קרה ממש מהר".

יבלונובסקי: "ברמה האישית, כשיוצא לך לעבוד עם שחקן והוא מגיע לגבהים האלה אז זה מרגש, אבל אני אנסה לדבר כגולן המאמן ולא כגולן המאמן שיצא לו לחוות את בן. אני חושב שהעולם יותר ויותר נפתח לכל מה שהוא לא ארצות הברית, ויש יותר חשיפה והכרה, תארי ה-MVP הולכים לשחקנים שהם לא אמריקאים. ראינו עכשיו נבחרות מאתגרות את נבחרת ארצות הברית, הרבה שחקנים זרים מגיעים לאן.בי.איי. העולם משתנה. אני אף פעם לא הייתי פריק של כל מה שקשור למיקומים בדראפט והדברים האלה, אבל אני חושב שברור לנו שלשחק בנתניה או בקריית אתא זו במה פחות גדולה משחקנים אחרים שמתחרים איתו על אותו מקום בדראפט ואולי הם יותר חשופים לפנקסים של קבוצות האן.בי.איי. אליפות אירופה כזאת, מעבר לאולם ופתאום הייפ שנוצר והכרה מעלים אותו אוטומטית בדראפט. בואו לא נשכח שיש שחקנים שהיו במקומות מאוד גבוהים בדראפט והקריירה שלהם הייתה מאוד בינונית, ושיש ג'ינובילים שנבחרים ב-50 ומשהו והופכים להיות אולסטארים ושחקנים בהיכל התהילה, אז אני חושב שזה עוד צעד בדרך, אבל הסיפור האמיתי הוא אחרי שההייפ עובר להיות שם, לשחק שם, לעשות קריירה טובה ולעשות התאמות, וזה מה שאני מאחל לו".

האם אנשים מחו"ל נמצאים בקשר איתם לגבי שרף

יבלונובסקי: "מאז הקדטים מדברים איתי אנשים מחו"ל, אתה בקשר עם כל מיני עוזרים ודברים כאלה. לאורך השנתיים האחרונות הגיעו כל מיני טלפונים והודעות עליו ועל עוד כמה שחקנים, מה הם, מי הסוכן, קולג'ים או אירופה, אז אלה דברים שקורים לאורך הדרך".

וולפסון: "יש אנשים שעבדתי איתם כמו איתי לוי שעושה בספרד עבודה מעולה, אז אנחנו בקשר ומדברים על זה קצת, או מישהו בוולנסיה שהייתי שם עם האנדר 15 ודיברנו קצת, אבל אני חווה את הכל יותר דרך העיניים של אבא של בן ובן עצמו".

הדברים ששרף צריך לשפר בעונה הקרובה

וולפסון: "היתרון של בן מבחינתי לפני הכל זה הבנת המשחק שלו. בן קורא סיטואציות ומבין אותן, הרבה אנשים גם אומרים לי 'ראית, בן קלע ככה וככה'. חבר'ה, בן, כשהיה משחק עם נערים א' לאומית בכיתה ט', היה מסיים משחקים עם 10-12 אסיסטים. הוא שחקן קבוצתי לכל דבר. זה נכון שהעולם הולך יותר לקומבו-גארד, אבל בן עושה את את ההתאמות האלה. אני חושב שהוא צריך לשפר שני פרמטרים עיקריים. בגלל שהוא הולך עכשיו לחוות גבהים ומפלצות יותר גדולות, כל הנושא של פלואוטרים, פול-אפים וקליעה מכדרור לשלוש הוא חייב לשפר. הוא עושה את זה טוב, והוא צריך לעשות את זה ברמה יותר גבוהה. שחרור הכדור שלו בקאץ' אנד שוט צריך להיות יותר מהיר, והוא יודע לעשות את ההתאמות האלה. בהגנה בן שומר טוב והוא מאוד משימתי, אבל יש לו לפעמים רגעים קטנים שהוא חולם. הוא יצטרך לשפר את זה כי לא יהיה לו זמן לחלומות. הוא יצטרך להיות 24:7 גם הגנה וגם התקפה, ואני סמוך ובטוח שהוא הולך שם לעונה טובה. ההתחלה לא תהיה קלה, אבל הוא יעשה את ההתאמות כמו שאני מזכיר ואז אנחנו נראה את בן".

יבלונובסקי: "אני חושב שבסוף בן צריך שהקליעה שלו תהיה מאוד יציבה. בסופו של דבר גארד כמוהו צריך קליעה מאוד יציבה. לבן יש תכונה מדהימה שהוא יכול להיות באחוזים לא כל כך טובים אבל כשמגיע המאני טיים הוא דופק אותה. זה יתרון אדיר, אבל הייתי רוצה שהקליעה שלו תהיה יותר יציבה, קאץ' אנד שוטים ואוף דה דריבל. שחקן בגודל שלו צריך להיות מסוגל להיות ממש שחקן הגנה טוב, ואני גם חושב שככל שהרמה עולה ויש עוד שחקנים מאוד איכותיים שגם הם גו טו גאי, בן הוא מייצר מדהים גם בשביל עצמו וגם בשביל אחרים, אבל אתה מגיע לעוד קבוצות שאתה לא תמיד הבחירה הראשונה, אתה יכול להיות פתאום השני, השלישי והרביעי. היכולת שלך להיות שחקן הגנה טוב מאוד משמעותית, ואני חושב שהוא יעשה לעצמו שירות גדול אם הוא יצליח לשחק ביד ימין כמו שהוא טוב ביד שמאל, והאתגר הגדול שלו יהיה באמת הפיזיות והגודל שיש בכדורסל הגרמני, אני חושב שהוא יעשה את ההתאמה לזה וזה ישרת אותו מאוד. בן מקבל החלטות מדהים, הוא יצטרך לקבל הרבה החלטות מול שואו או הדג' שהרבה קבוצות בגרמניה משחקות, צריך ללטש את זה ואת הטיימינג של מתי כל דבר קורה. אני חושב שזה בדיוק המקום של הרמה הבאה כי השואו וההדג' שפוגשים באליפות אירופה או בליגת העל הוא לא השואו וההדג' שפוגשים בגרמניה. ברגע שהוא יצליח כמו שהוא תמיד עושה לעשות את העוד 15-20 אחוזים של הדיוק זה ישרת אותו הלאה".

המספרים ששרף יצטרך לעשות כדי להיבחר מאוד גבוה בדראפט, וסוגיית העמדה שלו באן.בי.איי

וולפסון: "הייתי רוצה לראות את בן סביב ה-12-13 נקודות, להגיע לסדר גודל של 6-7 אסיסטים, וגם בריבאונד סדר גודל של 5-6-7 ריבאונדים, ויש לו את היכולת לעשות את זה, זה הכל אצלו בראש. כשבן מרוכז, בזון והוא בהחלטה טובה הוא עושה את הדברים האלה. כשבן מקבל החלטה הוא עושה אותה, אם הוא מקבל החלטה עכשיו שהריבאונד יהיה שלו אז הריבאונד יהיה שלו.

"כל השנים אמרו לי 'תלמד את בן לשחק גם 2, לא רק 1, שילמד לרוץ ליד הכדור'. בן לא יכול להיות 2 בשום מקרה, הוא 1 ואין לו מה לעשות ב-2. אפשר לנסות ללמד אותו כל יום להיות 2, הוא 1 נטו, זו דעתי, וכמו שגולן אמר 'אם בן יצליח לשפר את יד ימין', זה בערך משפט שאני וליאור קפלינסקי בעמק חפר שומעים מכיתה ד', שילך ימינה וילך ימינה, ומי לא אמר? ובן הולך שמאלה, אבל הוא הולך שמאלה כל כך טוב, שזה מספיק טוב. מאנו ג'ינובילי הלך רק שמאלה ולא הלך פעם אחת ימינה, אז הוא הולך לפעמים ימינה ופחות טוב, אבל השמאל שלו כל כך טובה שאני אפילו לא יודע כמה הוא יוכל להשתפר בימין בסוף".

יבלונובסקי: "אני לא כל כך יודע להגיד על מספרים, אני גם לא בטוח שהמספרים יהיו הדבר המשמעותי לגבי הדראפט. כשקבוצות אן.בי.איי ובכלל רוצות להסתכל, הן רוצות להסתכל על פוטנציאל, וזה הרבה פעמים מתחיל במספרים אבל מגיע למקומות אחרים לגמרי בנוגע למה הוא יכול בסוף להיות באן.בי.איי. אני חושב שהפרמטרים המשמעותיים יהיו האחוזים שלו, אם הוא יצליח לשפר את האחוזים ולהיות יציב לאורך העונה, ואני הייתי רוצה לראות אותו מתקרב לאורך הקריירה שלו ל-37-38-40 אחוז לשלוש. יחס האסיסטים/איבודים זה משהו שסקאוטים יסתכלו עליו אז הייתי רוצה שהוא יהיה טוב בפרמטר הזה. העמדה שלו באן.בי.איי לדעתי תצטרך להיות רכז, ואני חושב הוא יעשה לעצמו טוב אם הוא יוכל גם להיות מוביל הכדור המשני, ואני חושב שהוא יכול כי בסופו של יום בן הוא מייצר מדים ואם הוא יהיה ליד רכז מאוד-מאוד דומיננטי בתחילת הדרך שלו הוא יצטרך גם לשחק אוף דה בול. פה אני אדבר על שתי נקודות שאני חושב שאולי יש פה שחקנים צעירים ששומעים, אז שווה שנתייחס.

"כל הזמן לימדו אותנו שצריך לעבוד על חולשות ולשפר אותן, ככה גדלנו. אבל רמון אמר דבר מעניין שבסוף אני מסכים איתו: אנחנו צריכים לשפר את החולשות לרמה שהם יעברו את הסף הנדרש. אם כל היום נעבוד רק על לשפר את החולשות, אז אנחנו נהיה ממוצעים. אם יש לי משהו שאני מאוד חזק בו, אולי אני יכול להיות הכי טוב. לשפר את החולשות יביא אותך למקום שאתה לא מגיע אחרון, אבל אם אתה תיקח את החוזקה שלך ותהיה פנומן בה, אתה יכול להגיע ראשון. אני כן חושב שאם הוא רוצה להיות באן.בי.איי הוא צריך לשפר את יד ימין שתגיע לסף הנדרש. אני ממש לא חושב שאם אני הייתי מאמן את בן היום כל מה שהייתי עובד איתו זה על יד ימין.

"הדבר השני זה שדיברנו על הסיפור של איזו עמדה ורמון אמר רכז. לא נותר לי אלא להסכים, רק מה? בסופו של יום, מתישהו אתה מגיע לאיזשהו לאיזושהי שאתה כבר לא הכי טוב בה. אני חושב שבן עוד לא הגיע אליה כי הוא היה הכי טוב גם כשהיה הצעיר עם השנתונים מעליו בעמק חפר, ואז הוא הגיע לליגה הלאומית והוא שוב היה מוביל. הוא הגיע לליגת העל ושוב מספרים וכמות דקות של מוביל, מאמן שמאמין בו, ואליפויות אירופה מול שחקנים שמעליו בדראפט, והוא שם. אבל באיזשהו שלב אתה מגיע, לשחקן אחד זה קורה במעבר בין נערים לנוער, בין נוער לבוגרים, בנבחרת ישראל. אני חושב שהיכולת שלך לבוא לעשות את ההתאמות ולהגיד 'אוקיי, נכון, אני רכז, זה מה שאני אהיה, אבל בגיל 20 באן.בי.איי עכשיו יש רכז על המגרש ואני צריך לעשות את ההתאמה כדי שיהיה לי את העוד 6 דקות על המגרש ולשחק לידו'. אני חושב ששם באמת שחקנים נמדדים, לדוגמא אני שיחקתי נגד עומרי כספי בנוער, הוא דפק עלינו 40 נקודות במכבי והיה לגמרי גו טו גאי, אבל בשביל לעשות את הקריירה שלו באן.בי.איי הוא הפך להיות שחקן עם רול מאוד ברור. אני לא חושב שבן צריך להיות רול פלייר, אבל כן לעשות את ההתאמות בשביל שתהיה לו הקריירה שהוא רוצה שתהיה לו, לשבור עוד תקרות זכוכית ובסוף להגיע להיות הגו טו גאי גם במקומות האלה". וולפסון הגיב: "זה יהיה מעניין לראות כי מתישהו אולי הוא יצטרך גם לעשות דברים טיפ-טיפה אחרים. אני בטוח שבהתאמות שלו הוא יצליח".

האם שרף יכול לעשות קריירת אן.בי.איי שתהיה אפילו טובה יותר מזו של דני אבדיה

וולפסון: "צריך הר של מזל, כי כשאתה מגיע למקום זה תלוי במאמן שאיתך, בצוות ובשחקנים שלידך. יש את הנושא הזה של הפציעות שאני לא מאחל לאף אחד ואני מאחל לבן רק בריאות ושלא ייפצע לעולם, אבל יש פציעות שגמרו קריירות לשחקנים, אז צריך לעבור גם את זה. גולן נגע קודם בנושא הזה של האחוזים של השלשות, להגיע לכיוון ה-37-38 אחוז, ובשביל להגיע ולעשות באמת משהו גדול כי בסוף הוא לא אתלט כמו דני, הוא יצטרך להגיע לרמת קליעה גבוהה מאוד. אני חושב שתהיה לו את האפשרות הזאת, הוא הארד וורקר וכל הזמן שובר את תקרות הזכוכית של עצמו. אבל אני חושב שבעיקר זה שיאמינו בו ולהיות במקום הנכון ובזמן הנכון, זה חלק מהעניין פה.

"זו שאלה מאוד קשה ומאוד מכשילה. אנחנו מדברים על גבר בן 18, ואני לא יודע לענות לך על זה. תמיד חלמתי על היורוליג בשבילו, ולשם אני יודע שהוא יגיע. אני לא יודע להגיד על האן.בי.איי, אני מאמין שהוא יצליח להגיע לשם ולעשות דברים, אני לא יודע להגיד עד איפה. זה מוקדם לי עדיין".

יבלונובסקי: "אני חושב שהמפתח הוא הסתגלות והתאמות. בן יגיע לכל מיני סיטואציות והוא יצטרך להסתגל ולעשות התאמות, זה יכול להיות מקצועיות, לרול בקבוצה או לשיטת המשחק. במקום שבו הוא יצליח אני חושב שהוא ישבור עוד תקרת זכוכית. קשה לי לשים את האצבע על דבר מסוים, דיברנו קצת מקצועית אבל אני חושב שבסוף זה זה. רמון דיבר על מזל ואני מאוד מסכים, אבל אני כל הזמן אומר לשחקנים שלי שמזל זה הזדמנות שפוגשת מוכנות, זאת אומרת שאני בסוף לא אזכה בלוטו בלי לקנות כרטיס, אז אני חושב שהיכולת של בן להיות מוכן וכשתגיע הזדמנות לקחת אותה תהיה מפתח מאוד גדול בלאן הוא בסוף יכול להגיע".

מה שרף צריך לעשות בקיץ הבא

וולפסון: "הזכרת את זה שאנחנו רחוקים כי באמת אנחנו רואים שהכל נזיל ובקצב ההתקדמות של בן באמת אנחנו יכולים לחלום על איזשהו קיץ שיהיה מטאורי. בן מוקף באנשים מאוד-מאוד טובים שעוזרים לו, אני אתן לך דוגמא מאוד פשוטה: אני מאוד רציתי שבן יבוא אליי למכבי רחובות לאחד הימים של המחנה פה, כי כל ילד היום רוצה להיות בן שרף, וכמובן דיברתי עם אלה אמא שלו. היא אמרה לי 'רמון, זה לא אפשרי, אין לו זמן', ואז היא רשמה לי בסוף 'התפקיד שלי זה לשמור עליו'. אני חושב שצריך ללכת עכשיו צעד צעד, אני לא יודע להגיד לך בקיץ איפה ומה נכון, זה רחוק מאוד".

יבלונובסקי: "זאת שאלה פילוסופית, כי בסופו של יום החיים האלה קצרים והקריירות קצרות. מצד אחד, יש פה שחקן שיכול להיות שאנחנו עוד מעט מדברים עליו כשחקן אן.בי.איי או שחקן יורוליג, ואנחנו לא יודעים לאן זה יכול להגיע. מצד שני, אני לא חושב שיש הרבה הזדמנויות להיות באליפות עולם, להיות באליפות העולם זה משהו שאם זה היה אחי הצעיר הייתי רוצה שהוא יחווה את זה. יש לי חלום להיות באליפות עולם ולהיות באולימפיאדה, זה דברים שלפעמים לא תמיד מדברים לאוהד הממוצע, אבל בן אדם יכול להיות באליפות עולם. זה לא ילד רגיל, זה ילד שגם יכול להיות באן.בי.איי אז יש פה שאלה נורא גדולה וזה עוד מוקדם, צריך לראות איך העונה הזאת תתפתח ואז לקבל את ההחלטות. אני לא בטוח שיש החלטה נכונה אוניברסלית, תצטרך להיות החלטה נקודתית ספציפית בהתאם לסיטואציה".

מסר לסיום 

וולפסון: "הרבה אנשים לוקחים קרדיטים על בן, וזה בסדר, כולם נגעו בו. זה אימן אותו, זה אימן אותו בקליעה, עידן (אבשלום), שרון (אברהמי), רמון, ליאור קפלינסקי בקטסל, יהוא אורלנד ועמית בן דוד – בסוף, בן עשה את עצמו בהרבה עבודה קשה. הולך לישון מוקדם, אוכל את הקלוריות שרקפת (אריאלי) התזונאית נותנת לו, ואין פשרות. חשוב לדעת שבן עשה את עצמו, אנחנו פה בשביל לעזור והכל, אבל הקרדיט הוא קודם כל לבן.

"אבל המסר שלי הוא דווקא למאמנים: בסוף, בשביל להוציא שחקן – יש לזה מחיר, אי אפשר היה להתייחס לבן כמו לכולם. אחד ההורים עשה לי הודעה מאוד קשה על העדפה שלי כלפי בן על פני ילדים אחרים, כי בסוף אמרתי שאתה צריך לתת לו באימון משהו כמו 70 אחוז מההערות, במשחק החבל שלו צריך להיות יותר ארוך והכדור האחרון צריך ללכת אליו גם אם הוא לא הצליח, ועוד פעם, עוד פעם ועוד פעם. לא מזמן יהוא אורלנד, שהיה בזמנו מנהל מקצועי בעמק חפר, הקפיץ לי את ההודעה הזאת ושאל אותי האם היה שווה. וחד וחלק כן שווה כשאתה מסתכל לאן בן שרף הגיע. שווה, גם אם היו רגעים פחות טובים באגודה בגלל שהעדפת אותו, וכשאתה רואה באותה נשימה את רני בלגה, אריאל סלע ואורי יאיר שלא יצא,
זה שווה, וזו גאווה כשאתה פותח את הטלוויזיה ורואה שחקנים שעברו אצלך, ושוב אני אומר לא אתה עשית אותם, הם עשו את עצמם אבל שידעו כל המאמנים ואני גם שלחתי פה למאמנים במכבי רחובות – יש מחיר לזה אבל זה שווה את זה".

יבלונובסקי: "אני לא מאלה שיש להם קרדיט על בן, אני רק מודה על הזכות להיות חלק קטן בסיפור שלו ושהוא חלק קטן בסיפור שלי, ואני חושב שזה הסיפור בסוף בין מאמנים לבין שחקנים. אתה פותח טלוויזיה ופתאום אתה רואה שחקנים שיצא לך להשפיע עליהם ושהם יעברו אצלך, נתת להם הערה קטנה שהם לקחו להמשך הדרך, משהו קטן שנשאר איתם, ואתה יודע שיש לך פסיק קטן. אתה יודע שזה גם הפוך, שגם בן שרף השפיע עליך בתור איש מקצוע להמשך הדרך שלך. זה נכון לגבי בן שרף, וזה נכון גם עבור ילדים שאולי לא הפכו להיות בן שרף אבל משחקים בליגה הארצית או הלאומית או שהם מפקדים בצבא ועכשיו שומרים עלינו כל מה שקורה בשביעי באוקטובר, והם הופכים להיות אנשים משמעותיים בחברה, ולא עשית אותם אנשים משמעותיים בחברה כמו שלא עשית את בן שרף, אבל היית חלק קטן בסיפור שלהם והם בשלך, ואני רק מאחל לבן שהסיפור שלו ילך ויגדל, כי מגיע לו".