רובן נייברגר הוא ללא ספק אחת הדמויות המשמעותיות ביותר בקריירה של בן שרף. נייברגר, שמאמן בהצלחה את שרף בן ה-16 באליצור נתניה מצמרת הליגה הלאומית, דיבר עליו לאחרונה בהרחבה בראיון לכותב שורות אלו בפודקאסט “התשיעית באירופה” מבית אתר “ספורטס רבי”. הציטוטים הבולטים נמצאים לפניכם, כשהפרק המלא זמין כאן להאזנה.

לחצו כאן כדי להצטרף לקהילת ספורטס רבי

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באייפון

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באנדרואיד

הירשמו לפודקאסט “התשיעית באירופה” ב-iTunes, Spotify או Google Podcasts.

“זו בחירה מאוד-מאוד קלה”, פתח נייברגר כשנשאל על הבחירה להחתים את שרף. “בסופו של דבר, המטרה של הפרויקט הזה והקבוצה הזאת היא לקדם שחקנים. זה לקחת שחקנים ממקום X ולהוציא אותם למקום X פלוס ככה וככה. לנסות למצות את הפוטנציאל ולעבור איתם איזשהו תהליך גופני-פיזי, תהליך מנטאלי ותהליך של כדורסל, ולהפוך אותם להיות יותר טובים. ברגע שצומח ילד כזה בכדורסל הישראלי – ראינו לנכון שהמקום הכי נכון בשבילו יהיה לבוא ולהתפתח בנתניה אחרי שהמשפחה קיבלה החלטה שהם לא ישחקו גיל נוער. פנינו למשפחה, ישבנו איתם, הפגישה הראשונה היא אחת הפגישות הארוכות שהייתי בהן עם שחקן, אולי הארוכה ביותר. הסברנו מה אנחנו עושים ואיך הדברים האלה קורים. מבחינתי זו הייתה בחירה מאוד-מאוד פשוטה.

“אני יודע שאנשים היו סקפטיים האם הוא בכלל מתאים כבר לבוגרים והאם בנתניה ייתנו לו לשחק או שמביאים אותו רק לשנה אחר כך, אנחנו מהיום הראשון הצהרנו שהוא בא להיות חלק מהדבר הזה וחלק מהקבוצה הזאת. אני אלך טיפה אחורה ואגיד משפט כזה: כששחקן רגיל חותם בקבוצה מן המניין, ברגע שהוא חתם חובת ההוכחה היא עליו, הוא צריך להביא תוצאות ומספרים, לקלוע, לשמור, להביא ניצחונות. בנתניה זה בדיוק הפוך – ברגע ששחקן חתם בקבוצה חובת ההוכחה היא עלינו. אנחנו צריכים לקדם אותו, לשפר אותו ולהפוך אותו לשחקן הכי טוב שהוא יכול להיות ולגרסה הכי טובה של עצמו. אני חושב שבן הבין את זה ומשפחתו הבינה את זה, ויצאנו למסע הזה ביחד”.

על סוגיית העמדה של שרף, הדברים שחזקים במשחק שלו והדברים שצריך לשפר, אמר נייברגר: “אין פה סוגיית עמדה. היום הכדורסל המודרני השתנה, אין יותר רכז כמו שהיו פעם מוטי ארואסטי וחן ליפין, היום הכדורסל הולך יותר לכיוון של סקורינג פוינט גארד, רכזים שיכולים לעשות נקודות. ההבדל בין 1 ל-2 היום כמעט שלא קיים, הרבה קבוצות משחקות עם שני מובילי כדור שיכולים לכדרר, ליצור, לקלוע ולסיים, ולכן לדעתי בן הוא גארד לכל דבר. 1? 2? 2-1? 1-2? 1 וחצי-רבע לשתיים? בן הוא גארד לכל דבר ורכז לכל דבר, סקורינג פוינט גארד, אני חושב שזו ההגדרה הכי טובה למה שבן.

“לגבי העונה שהוא רושם בלאומית ומה טוב אצלו ומה לא טוב אצלו – הוא צריך לשפר במשחק הכדורסל שלו הכל. הוא ילד בן 16 וחצי, מאוד-מאוד מוכשר. הוא עדיין לא שחקן שלם. כל אחד מהפרמטרים שאתה יכול לציין, גם אלה שהוא טוב בהם, הוא צריך לשפר כדי להגיע לרמות שהוא רוצה להיות בהן. זה שהיום הוא יכול להגיע לטבעת כמעט מתי שאתה רוצה בליגה הלאומית זה לא אומר שהוא חודר טוב, זה אומר שהוא חודר מספיק טוב לליגה הלאומית.

“אני רוצה לאמן את בן או כל אחד מהשחקנים כמו השחקן שהוא רוצה או צריך להיות בעוד שנתיים-שלוש, ואני מעריך שבן בעוד שנתיים-שלוש לא יהיה שחקן בליגה הלאומית. לכן, כשאנחנו מסתכלים על בן ומאפיינים אותו אנחנו מנסים לאמן אותו כמו השחקן שהוא רוצה להיות. מה שלפעמים נראה לעין מאוד נכון, מאוד יפה ומאוד בולט בליגה הלאומית זה לא בהכרח הדבר הנכון, מה שהוא צריך או מה שהוא יצטרך בעוד כמה שנים, בלי לרגע להמעיט מהיכולת שלו, מהדברים שהוא עושה, מהנקודות שהוא מספק ומהעזרה שלו לקבוצה לנצח משחקים. אנחנו מאוד-מאוד נהנים ממנו.

נייברגר המשיך: “מהם הדברים הכי חזקים שלו? האישיות שלו מבחינתי היא מעל הכל, הדבר הראשון שאני יכול להגיד עליו זה שהוא אסיר תודה, הוא יודע להעריך כל אימון, משחק, שיחה, וידאו וכל פרט. הוא אומר תודה בכל סוף אימון, כל וידאו וכל תדרוך, פשוט קשוב, קואצ’בל ברמה מטורפת, התשוקה נמצאת שם מעל ומעבר, הרצון ללמוד, היכולת ללמוד, לקבל הערה, להפנים, לעבוד על זה ולבוא מחר יותר טוב בפרמטר שדיברנו עליו היא יכולת פנומנאלית שאין להרבה שחקנים, ואני חושב שמפה זה מתחיל. מעבר לזה, יש לו כישרון בכדורסל, הוא שחקן כדורסל טוב, עם קליעה טובה, חדירה טובה, גוף מעולה ויכולת לשמור, הוא צריך טיפה לשפר את המשחק בלי הכדור, מה שבמחלקות נוער יותר קשה לפתח או שפחות מפתחים. בקבוצת בוגרים הכדורסל נהיה טיפה אחר ואת זה הוא טיפה צריך לשפר וללמוד, הוא עושה את זה, משתפר בזה ועתידו לפניו, אני מאוד-מאוד נהנה לאמן אותו בכל יום באימונים, במשחקים ובשיחות בינינו. בהחלט ילד מיוחד”.

האם הוא היה משווה את שרף לשחקן אחר: “אני לא אוהב להשוות בין אנשים כי גם אם אני אמצא רכז גבוה עם יכולות כמו של בן הרמה האישיותית תהיה שונה והרמה ההגנתית תהיה שונה. אני לא אוהב לעשות השוואות, אני משווה אותו לבן שרף. הוא מיוחד, מושקו (איתי מושקוביץ) מיוחד ופריצקי מיוחד, כל אחד מהחבר’ה האלה הוא מיוחד, אני לא עושה השוואות כאלו על שחקנים. אני יכול לראות אצל שחקן מסוים איזושהי תנועה מסוימת שיכולה מאוד להתאים לבן ולהגיד: ‘אוקיי, בוא נסתכל על זה ונלמד מזה, ומההוא ניקח את זה’. אני חושב שאפשר ללמוד מכולם, לקחת ולהתאים בסופו של דבר, ולתפור את החליפה הנכונה למידותיו של בן”.

על האם שרף “יימכר” בעונה הבאה: “אני לא מוכר, אני המאמן של הקבוצה ולא הבעלים. האם בן ישחק בליגת העל בשנה הבאה? יכול להיות שכן ויכול להיות שלא, אנחנו נסיים את השנה, נבין איפה הוא עומד בתהליך, מה הדבר הנכון בשבילו ובאיזו ליגה נתניה תשחק בשנה הבאה, ונקבל את ההחלטות הנכונות ביחד עם בן בשביל בן. לאן הוא יכול להגיע? אני חושב שהשמיים הם הגבול בשבילו, הוא שחקן עם המון-המון פוטנציאל. שואלים אותי כל הזמן: ‘מה זה אומר, עד כמה רחוק הוא יכול להגיע?’, הוא יכול להגיע הכי רחוק. בסוף זה תלוי סיטואציה, ההמשך של ההתקדמות שלו, קצת מזל וקבלת החלטות נכונה בדרך, אבל הוא באמת יכול להגיע לרמות הכי גבוהות שאפשר לתאר ולדמיין”.

לסיום, נייברגר הביא סיפור מיוחד על שרף כשקישר בינו לבין רועי פריצקי: “ציינתי על פריצקי שבמשחקו הראשון הוא היה חיוור. שיחקנו במוצקין במשחק חוץ, פריצקי עבר את החצי, קצת לחצו אותו והוא פשוט נעמד וקפא על החצי, חטפו לו את הכדור מהיד, הלכו ועשו לייאפ בצד השני. לקחתי פסק זמן באותו רגע לא בגלל שהייתה איזושהי ריצה מטורפת, פשוט ראיתי את הפנים של פריצקי והוא היה לבן כמו סיד. דיברתי איתו ואמרתי: ‘תקשיב, אני לא מוציא אותך, אתה ממשיך, הכל בסדר, לאט-לאט, תן לדברים לקרות’, וראיתי שהוא עדיין לא מתאושש, אז נתתי לו ליטוף חזק בפנים, סטירונת כזאת של ‘יאללה, תתעורר, הכל בסדר, מאמינים בך, אנחנו איתך’. במהלך המשחק הוא התאושש והיה סבבה, ומאותו יום בעצם במשך שנתיים בתחילת כל משחק פריצקי היה עולה בחמישייה לרוב, נותן כיף, מתחבקים, הייתי נותן לו מן כאפה כזאת ועולים לשחק. זה היה הריטואל הקבוע ביני לבין פריצקי.

“אחרי המשחק הראשון שלנו נגד עפולה אני ובן ראינו וידאו, והוא אמר לי: ‘תשמע, וואו, הייתי חיוור’, אז סיפרתי לו את הסיפור עם פריצקי. אמרתי לו: ‘עכשיו תבחר: אתה רוצה סטירה מוחשית כל משחק או שמספיק שסיפרתי לך את הסיפור? הוא אמר לי: ‘עזוב סטירות, הבנתי את המסר. לא צריך סטירות, אני פה’, ובאמת ככל שעובר הזמן הוא פה, מרגיש שווה בין שווים ולא מרגיש ילד, ואנחנו תמיד צוחקים על זה, כשאני רואה שטיפה לא הולך לו או שהוא מאבד כדור, הוא יורד לספסל ואני אומר לו: ‘אתה צריך את הסטירה עכשיו?’, והוא אומר ‘לא, לא, הכל בסדר’. סיפור הסטירה שלי ושל בן הוא סיפור חמוד”.