מכבי תל אביב היא ללא ספק קבוצת הכדורסל הגדולה ביותר בישראל, אם לא המועדון הגדול ביותר בספורט הישראלי כולו. בין אם זה מבחינת מספר האוהדים, ההיסטוריה, התנאים או רמת העניין סביבה, אי אפשר להשוות את מכבי תל אביב לשום מועדון אחר בכדורסל הישראלי.

למרות ההקדמה הזאת, הייתה תחושה שבמשך כעשור מכבי החלה לאבד מכוחה בזירה המקומית. ב-2007/08 איבדה הקבוצה את האליפות להפועל חולון, ב-2009/10 להפועל גלבוע/גליל, ב-2012/13 למכבי חיפה, וב-2014/15 (הפועל ירושלים), 2015/16 (מכבי ראשון לציון) ו-2016/17 (שוב ירושלים) היא אפילו לא הצליחה להעפיל לגמר. פתאום, בטח כשצץ כוח עולה בדמות ירושלים של אורי אלון, שמעון מזרחי כבר לא התרגל ל”לחם והחמאה שלו”.

לרוב, עונה שבה מכבי נכשלת בישראל היא גם עונה שבה היא תיכשל באירופה. הדברים הולכים יד ביד. אחרי שהגיעה לשיאה עם זכייה ביורוליג בעונת 2013/14, היה ברור שמשם אפשר רק לרדת. גיא גודס העפיל לפלייאוף בעונת 2014/15 אך לא הצליח להביא בשורה בליגה, והוא סיים את תפקידו לאחר תחילת עונת 2015/16. אבי אבן לקח פיקוד באופן זמני, ז’אן טבק לא הצליח להושיע, ומכבי ירדה לשפל חדש מבחינתה בדמות השתתפות ביורוקאפ. גם בליגה לא הלך לה כאמור. עונת 2016/17 הייתה חסרת תקדים, כשלא פחות מחמישה מאמנים עבדו בקבוצה: העונה החלה כידוע עם ארז אדלשטיין ונגמרה מעשית עם פיטוריו באותו ב-2:27 באותו לילה מפורסם, כשאחריו רמי הדר היה המאמן הראשי, ליאור ליובין נכנס זמנית לתפקיד, איינרס בגאצקיס רשם קדנציה סוערת ואריק שיבק סיים את העונה. אי אפשר לשכוח גם את השחרור של סוני ווימס מהמועדון.

אחרי אותה עונה מכבי עשתה ניקוי אורוות מלבד הישארותו של איתי שגב שהפך לקפטן והחזירה את נבן ספאחיה לקראת עונת 2017/18. העונה הזו סימלה את החזרה של המועדון לעידן הנורמליות, למרות הפיטורים של ספאחיה בתחילת עונת 2018/19 והגעתו של יאניס ספרופולוס במקומו. דווקא אחרי השנים שבהן היא לא נראתה מאיימת, כשהיא לא מצליחה להעפיל לפלייאוף ביורוליג (חוץ מעונת 2019/20 שנקטעה בעקבות הקורונה) ובדיעבד מעריכה את העונה הראשונה של גודס בתור המאמן הראשי, מכבי חזרה לשלוט בישראל, בטח בכל הקשור לליגה.

אחד הגורמיים המרכזיים לשליטה של מכבי ת”א בשנים האחרונות היא העזיבה של אורי אלון את הפועל ירושלים בסוף עונת 2017/18. גם אם הוא עדיין תורם לקבוצה באופן כזה או אחר, אלון כבר לא בפרונט במועדון ואין בנמצא שום אלטרנטיבה למכבי תל אביב הנוכחית. מכבי היא הישראלית היחידה שמשחקת ביורוליג, בזמן שכבר שנתיים אין לישראל נציגה ביורוקאפ. בליגת האלופות משתתפות רק הפועל ירושלים והפועל חולון.

ההבדל בין מכבי לשאר הקבוצות ניכר גם בסגל. יש לה את התקציב הדרוש כדי להחזיק ב-8-9 זרים ולרשום לפי החוקים 5 מהם לכל משחק, כשקבוצות אחרות במקרה הטוב מלבישות 5 זרים ובטח לא מחזיקות ב-8-9 בסגל המורחב. מעבר לכך, היא אוספת אליה רבים מהשחקנים הבכירים בליגה, ובכך היא מתחזקת בעצמה ומחלישה את יריבותיה: בשנים האחרונות אלה היו ג’ון דיברתולומיאו, עוז בלייזר וג’ייק כהן שהצטרפו מתוך הליגה. העונה זה תורם של קינן אוואנס, יפתח זיו ורומן סורקין. זה עוד מבלי שדיברנו על הפריבליגיה שלה לשמור על שחקן מהרמות הכי גבוהות (סקוטי ווילבקין) ולהביא שחקנים כמו דריק וויליאמס וג’יימס ננאלי (שבעברו שיחק באשדוד).

הפער בין מכבי לשאר הקבוצות בליגה רק הולך וגדל, ובעיקר מזכיר את פעם. בזמן שהציפייה ממנה היא להיות בכל מעמד גמר על תואר בישראל כשאחרת זה ייחשב להפתעה גדולה, מקבוצות כמו ירושלים וחולון מצופה להגיע לגמרים אך אף אחד לא מופתע אם הן לא שם, ולראיה גביע הווינר האחרון (הרי גם אם שמים בצד את חשיבותו, מכבי זכתה בו). נדמה שהעונה קל מאוד להמר על זה שמכבי תזכה באליפות, וזו תהיה הפתעה עצומה אם זה לא יקרה. היום, ערב פתיחת העונה, ההרגשה היא שיותר מתמיד בשנים האחרונות מכבי נמצאת בישראל בליגה אחרת, בליגה משלה.