באדיבות מנהלת הליגה

בגיל 35, אחרי 17 עונות ככדורסלן בוגרים מתוכן 12 במדי עירוני נס ציונה, הודיע היום (שלישי) טל דן על פרישה ממשחק, במסיבת עיתונאים מיוחדת שערך.

הירשמו לפודקאסט "התשיעית באירופה" ב-iTunes, Spotify או Google Podcasts.

דן נולד בוויילס, עלה עם משפחתו ארצה בגיל 3 וגדל בקבוצות הצעירות של עירוני נס ציונה, מהקטסל ועד הנערים. בכיתה י' הוא עבר למחלקת הנוער של מכבי ראשל"צ, בה גם עלה לבוגרים בעונת 2005-2006. לאחר מכן עבר למכבי אשדוד מליגת המשנה, חזר לעונה אחרונה בראשל"צ ובקיץ 2008 הגיע לראשונה לעירוני נס ציונה, ששיחקה אז בליגה הלאומית.

אחרי קדנציות באליצור אשקלון, מכבי אשדוד והפועל עפולה, הוא חזר לעירוני נס ציונה בעונת 2011-2012 ומאז שיחק בה ברציפות. ב-2013 היה שותף לעלייתה הראשונה אי פעם, הפך במדיה לראשונה לשחקן מוביל בליגת ווינר סל ונשאר לשחק בשורותיה גם כאשר ירדה בחזרה ללאומית בעונת 2015-2016. הוא סייע לה לעלות שוב בחזרה ולשיאו הגיע לפני שנה, כאשר עלה לשחק בפיינל פור היורופקאפ למרות שבר בידו והיה שותף לזכייה ההיסטורית ביורופקאפ, תואר אותו הניף כקפטן הקבוצה.

פעמיים בקריירה הוא נבחר לשחקן החודש בליגת ווינר סל ובעונת 2018-2019 נכלל בחמישיית המצטיינים השנייה של העונה. הוא פורש כשהוא מדורג ראשון בכל קטגוריה סטטיסטית אפשרית בתולדות עירוני נס ציונה, בליגת העל ובכלל: 2,035 נקודות ב-218 משחקים (5,096 דקות בסך הכל), 1,051 ריבאונדים, 706 אסיסטים ו-230 הופעות. בסך הכל, ב-11 עונותיו בליגת ווינר סל הוא קלע 2,123 נקודות, שמדרגות אותו במקום ה-157 בכל הזמנים.

הוא הופיע עם עירוני נס ציונה בארבעה פלייאופים, הגיע איתה פעמיים לחצי גמר גביע המדינה ולמעשה היה שחקן משמעותי בקבוצה בכל עונותיה בליגה הבכירה ובאירופה. מאז העפלתם של הכתומים מלב המושבה לליגת ווינר סל, הם שיחקו רק 29 משחקי עונה רגילה בלעדיו – כולם כאשר היה פצוע או מושעה.

במסיבת העיתונאים לרגל פרישתו, שבה נכחו בני משפחתו, חבריו, מאמן הקבוצה החדש אלעד חסין, היו"ר יניב מזרחי וגם ראש העיר, מר שמואל בוקסר, נשא דן דברים. "אני רוצה קודם כל להודות לכל מי שהגיע להיות כאן איתי, ברגע המיוחד הזה", החל דן את דבריו, "המסע לרגע הזה היה לא קל, רגעים רבים של פחד, שמחה ועצבות – אך בעיקר של התרגשות. הרגש היה המניע המרכזי בקריירה שלי, וממנו הכל התחיל. התחלתי לשחק בגיל 6 בחוג כדורסל בנס ציונה וישר הרגשתי משהו מיוחד. בכל פעם שדרכתי על הפרקט או החזקתי כדור ביד הרגשתי בבית, והכדורסל במהרה הפך למרכז חיי.

"הרגש הזה ליווה אותי לכל אורך החיים שלי ככדורסלן – על המגרש ומחוצה לו. התרגשתי מאוד כשזכינו בגביע אירופה, אך התרגשתי לא פחות ואפילו יותר מהזכות שניתנה לי לבקר ילדים במצבים שונים ולתת להם מעט רגעים של אושר. הייתי רוצה לחלק את הקריירה שלי לשניים, לפני ואחרי גיל 23. עד אז הסתובבתי במועדונים וקבוצות וחיפשתי מהות – חיפשתי בית. הייתי אבוד וגם התקווה נסדקה מעט, אבל עם המון אמונה שבסוף הכדורסל יחזיר לי אהבה – וזו הייתה עבורי אהבה ממבט ראשון – ידעתי שאגיע בסוף הביתה.

"בגיל 23 קיבלתי טלפון מיניב מזרחי שאמר לי 'בוא, תחזור הביתה למקום בו גדלת, יש לי מקום בשבילך…'. הקשבתי לו, ומצאתי את הבית שלי. כשעליתי למשחק הראשון שלי בכתום לא יכולתי לדעת לאן ההחלטה הזאת תיקח אותי. ואחרי מסע ארוך ומפרך עם המון עליות וירידות, קשיים פיזיים ומנטליים, ו-12 שנים שאותם אסיים עם תואר אירופאי גדול לעיר שבה גדלתי כנגד כל הסיכויים – אני יכול להגיד שהצלחתי. הצלחתי לא רק מבחינה אישית או מבחינת הקבוצה הבוגרת, הצלחתי כי עכשיו יש לנו עיר עם מחלקת נוער מפוארת, שגדלה מ-100 ל-1500 ילדים שחולמים על אותו חלום שאני חלמתי, ומנסים להגשים את עצמם בדיוק כמוני.

"ילדים שהכדורסל מלמד אותם כמו שהוא לימד אותי: על ביטחון עצמי, עבודת צוות, חברות מהי, הערכה עצמית, לשאוף למצוינות והכי חשוב – אף פעם אבל אף פעם לא לוותר. היה חשוב לי להעביר את המסר הזה, וזה מה שהניע אותי לאורך כל כך הרבה שנים. כל ילד שראיתי עם מדים של עירוני הזכיר לי את עצמי. דיברתי מקודם על הכדורסל כאהבה שלי – ובסוף כשעושים משהו באהבה מקבלים אהבה בחזרה. המועדון הזה הפך למשפחה שלי, והאנשים שעובדים בו לחברים הכי טובים שלי, ועל כך אני מכיר תודה!

"אחרי מחשבות רבות, החלטתי שהגיע הזמן להניח את הכדור בצד ולפנות מקום לדור ההמשך, ושהגיע זמני לפרוש. אני יכול להגיד בגאווה גדולה שנתתי את כל כולי לכדורסל, ושהוא נתן לי בחזרה. שעות של אימונים שהפכו לימים ולחודשים ולשנים, והתקווה שהפכה לאמונה ולמציאות. הצלחתי להגשים את עצמי בצורה שהכי מתגמלת שיכולתי לקוות לה. אבקש עכשיו להודות לאנשים שאיתם עברתי את הדרך הזו: כשירדו לי דמעות גם היא דמעה, כשכאב לי בגוף גם לה כאב, וכשחייכתי כמובן גם היא. לאורך כל המסע היינו בלתי נפרדים, הרגש שלה היה לרגש שלי ולהפך. לכן בראש ובראשונה ארצה להודות לאמא שלי – הגיבורה שלי!

"ואחרון חביב, אני רוצה להודות לעצמי… אני רוצה להודות לעצמי שהאמנתי בעצמי, אני רוצה להודות לעצמי על כל העבודה הקשה שעשיתי, אני רוצה להודות לעצמי שלא לקחתי ימי חופש, אני רוצה להודות לעצמי על כך שלא ויתרתי, אני רוצה להודות לעצמי שהגשמתי לי את החלום ואני רוצה להודות לעצמי שנשארתי אני. הדברים שקורים בחיינו אינם משנים, אלא המשמעות שניתנת להם. ועל כן, המשמעות שנתתי לכדורסל בחיי היא שהובילה אותי להיות המרוויח הגדול ביותר.

"עכשיו פניי מועדות לעבר פרק ב' בחיי, ואני מתרגש ומצפה לבאות. אני בטוח שהפרק הזה יהיה מרגש באותה המידה אם לא יותר, ולעולם אשאר כתום בלב ונס ציוני גאה! תודה לכם.

"מעטים האנשים שיכולים להעיד על עצמם שהם סמל של משהו, טל לא יעיד על עצמו כי הוא צנוע, אבל אני יכול לעשות זאת במקומו – טל דן הוא הסמל של נס ציונה, לא רק של עירוני נס ציונה, של העיר כולה", אמר יו"ר המועדון יניב מזרחי, "את טל אני מכיר עוד מימי הפועל נס ציונה, כשהיה ילד בקט סל ותמיד בלט בנוכחותו – גם מבחינת יכולת וגם מבחינת גובה. טל הוא סיפור של ילד שחלם והגשים את החלום שלו, ויחד איתו כולנו הגשמנו המון חלומות. הוא הגיע מהמקומות הכי נמוכים שיש בכדורסל הישראלי ועד להנפת גביע אירופה במדי המועדון בו גדל.

"כדורסל זה משחק שבנוי על חלומות. אם תשאלו כל ילד שמשחק כדורסל בנס ציונה מה החלום שלו – אני מניח שהרוב יגידו שהחלום שלהם הוא לשחזר את המסע שעשה טל. אם תשאלו אותי כמי שעומד בראש המערכת מה החלום שלי, אז אגיד שהחלום הוא שנצליח לגדל עוד טל דן. שנצליח לגדל עוד מישהו שהמחויבות והאהבה שלו למקום כל כך גבוהה שהוא מוכן להקריב כסף, פרסום, ואפילו את הגוף שלו לטובת המועדון.

"זו הרוח שהביא טל לנס ציונה, זה מה שאנחנו ניקח ממנו הלאה ואלו הזיכרונות שיישארו לתמיד. הוא לא היה השחקן הכי מוכשר, וגם לא קלעי עונשין מחונן – אבל בחלומותינו הוורודים ביותר אני ושאר החולמים לא האמנו שקיים מישהו שמגלם בנחישותו ובאופיו את כל מה שרצינו לשדר בכדורסל הישראלי. אני מאחל לעצמי שהנוכחות של טל ב-12 השנים שלו במועדון שלנו תוציא מהקבוצה אנשים נוספים עם מוסר עבודה שכזה, עם נאמנות וכבוד כזה למקום העבודה שלהם. אם דמותו תייצר לנו גם מחליפים לחלל העצום שהוא יוצר היום בעזיבתו, אז כולנו הרווחנו, ולא רק נס ציונה כמועדון כדורסל. לעד כשיגידו טל דן אוטומטית יחשבו על נס ציונה, ובימינו זה דבר נדיר".

רווית דן, אמא של טל: "לא תכננתי להגיד משהו לפני היום – אבל ליוויתי אותך במשך 30 שנה בקריירת הכדורסל אז זה ראוי. אני זוכרת את האימון הראשון שלך בגיל 6, ואיך ביקשת ממני שאעיר אותך ב-6 בבוקר כדי להתאמן. הוא היה כל כך מחויב לכדורסל כבר מההתחלה, ועבר את הדרך הזו וראינו כולנו מה יצא. הוא עבר דרך מדהימה והיה מאושר, וזה הדבר החשוב ביותר. מהיום אני הופכת מאמא של טל לעוד אוהדת של עירוני נס ציונה. אני אוהבת אותך, טל!".

ראש העיר, מר שמואל בוקסר: "יניב אמר שטל הוא סמל של נס ציונה, והוא לא סתם סמל. בפיינל פור היורופקאפ כששיחק חבוש בראשו הוא הזכיר לי את אריק שרון – לא רק בנראות אלא גם במנהיגות. אני לא מבין גדול בכדורסל, אבל בלעדיו לא היינו מנצחים. הוא הביא רוח קרב לקבוצה, הוא הביא רוח קרב ליציעים – הוא עורר את כולם. עברתי עם טל בכל בתי הספר היסודיים בעיר אחרי הזכייה עם הגביע – האהדה של הילדים לטל הייתה החומר לסרטים. רואים את זה בכמות הילדים בעיר שמשחקים כדורסל – הוא עבורם דמות להערצה. הוא אייקון נס ציוני שמייצג נחישות, התמדה ולסחוף את כולם אחריו. טל, אני לא יודע מה תעשה בהמשך אבל מאחל לך שתנהיג ותסחוף כמו שסחפת בכדורסל. בהצלחה!".