הטור “Omertime” (“עומרטיים” בעברית) מתפרסם מדי שבוע באתר
“מפלצתי”, “בלתי ניתן לעצירה”, “מכונה משומנת”. אלו רק מספר קטן של הכינויים שניתנו לאנטה ז’יז’יץ’ אחרי תצוגה נהדרת נגד אולימפיאקוס שכללה 23 נקודות, 33 מדד, 6 ריבאונדים, 83% מהשדה ועוד ועוד. מהרגע שהגיע למכבי תל אביב, ז’יז’יץ’ נתקל פעם אחר פעם בחשדנות מסויימת כלפיו. בין אם היא עניינית או לא, ובין אם היא קשורה לקשר שלו לאנשים שאוהדי מכבי מעט סולדים מעט כמו ניקולה וויצ’יץ’ או דראגן בנדר – נראה היה שז’יז’יץ’ מעולם לא יקבל קרדיט מחוץ ומבפנים על העבודה שלו. למרות זאת, בעונה האחרונה, חל שינוי. ברור לכל, אנטה ז’יז’יץ’ הוא מפלצת התקפית. ואלו שטוענים שלא הוא הסנטר המתאים למכבי תל אביב? משתמשים בטיעונים המאדירים את חשיבותה של ההגנה ואת החולשות ההגנתיות הידועות לכל של הקרואטי עצום המימדים. שאלת ההגנה מול ההתקפה היא בהחלט שאלה מעניינת, אך לא בה נעסוק היום. אני רוצה לגעת במשהו שנראה שנחשב לטאבו. יכולת ההתקפה של ז’יז’יץ’.
על אף מחשבותיי הרבות, לא אפרט על המקום של סנטר ללא טווח קליעה מינימלי בכדורסל המודרני, לא אפרט על היכולת של קבוצה לשלב שחקן עם אופציות סיומת לא רבות במשחק ההתקפי ולא אפרט את דעתי על משחק הפוסט-אפ ההולך ונכחד מהעולם. אבל כן, אשמח לסתור, את הסטיגמה לפיה אנטה ז’יז’יץ’ הוא לא עציר. ולא, לא מדובר פה על אריות אירופה הגדולות. מדובר על קבוצת ליגה. כאן. ממש מתחת לאף שלנו.
אז איך הפועל תל אביב הצליחה לעצור את הסנטר הלא עציר, לשים אותו בתחתית טבלת הפלוס מינוס במשחק ולנצח את המשחק? אז נכון, הרבה מזה טמון בהמון לחימה. בסופו של דבר, כמו בסיפור דוד וגוליית, רצון, לחימה והקרבה יכולים להתגבר על חסרונות פיזיים. מעבר לכל אלו, שחשובים תמיד בכל משחק כדורסל, ניצבים הרעיונות הטקטיים שמגיעה איתם קבוצה. אלו שבעזרתם מקווה מאמן להפתיע ולחדש למאמן היריבה ואולי דרכם להתגבר על פערי כישרון. לדני פרנקו ולהפועל תל אביב, היו כמה כאלה. מה הרעיונות? איך הם עבדו? בואו נצלול פנימה.
בראיון קצר לפני המשחק אמר דני פרנקו לגבי ההגנה של אנטה ז’יז’יץ’ שאם היא כשלעצמה לא מספיק מסובכת, השחקנים שמסביבו שגם כן מסכנים את הטבעת ואת הגנת הקבוצה שלו, הופכים את המטלה למורכבת וקשה הרבה יותר. ואכן, בתחילת המשחק היה נראה שהפועל תל אביב די חששה משאר שחקניה של מכבי תל אביב והיא קצת שכחה את אנטה ז’יז’יץ’. כאן לדוגמה, עידן זלמנסון יוצא גבוה בהגנת פיק&רול שמכונה Hedge על מוביל הכדור כאשר ז’יז’יץ’ ממתין בסבלנות וברגע שזלי מסתובב כדי לחזור אוואנס מוסר כדור לז’יז’יץ’ שנע בלי הפרעה לסל נהדר.
אבל חשוב להבין, הרעיון של הגנת ה-Hedge הוא העקרון שעומד להנחות את דני פרנקו החל מעכשיו והלאה במשחק, והוא רעיון טוב. החולשה של ה-Hedge ברורה – אם וכאשר יבוא סנטר מספיק מהיר ואתלטי, הוא ישבור לטבעת ויבלה זמן ארוך מידי שם בלי שום שומר. למזלו של דני פרנקו, ז’יז’יץ’ לא בדיוק עונה על ההגדרה והיכולת שלו מאוד מוגבלת בניצול פתח הזמן שניתן לו בעקבות ההגנה הזאת. יהיה לו קשה לקבל את הכדור למשל בשורט רול וליצור נקודות משם.
בנוסף, בעקבות העובדה שז’יז’יץ’ תלוי במובילי הכדור שייצרו לו את המהלכים, הגנת פיק&רול שלוחצת על מוביל הכדור ומקשה עליו ולהוציא מסירה ולקבל החלטה – הופכת את ההגנה על ז’יז’יץ’ ליעילה יותר. אבל בהחלט הבנו, שכדי שההגנה תצליח, חייב לבוא חיפוי מאחורה שיגבה את הגבוה עד לחזרתו למקום מבטחים.
אנחנו הבנו, וגם דני פרנקו הבין. וכך, כשמגיע שוב אנטה ז’יז’יץ’ לפיק&רול, ושוב עידן זלמנסון מגיב בהגנת Hedge שמטרתה לאתגר את קינן אוואנס – זה נראה אחרת. כי ברווח הזמן שז’יז’יץ’ מקדים את זלמנסון, מגיע לוטן אמסלם. תראו את לוטן אמסלם. נכנס לקו הריצה של ז’יז’יץ’, נותן לו את הבאמפ הקטן הזה עם הגוף ומכסה את כל החור שנפער בדרך לעוד התקפה שוממת חסרת פואנטה של מכבי תל אביב. עכשיו זה כבר עובד יותר טוב.
אז גם ליאניס ספרופולוס היה רעיון. אלמנט שהוא נוהג להשתמש בו רבות. ה-Ram Screen. גארד שחוסם לגבוה בלי כדור במטרה לגרום לשומר של הגבוה לאחר להגנה על הפיק&רול ולהתרשל בביצוע של הטיפול ההגנתי שתכנן. נשמע טוב, לא? אז כאן, ג’ונדי חוסם לז’יז’יץ’ בדרך לביצוע פיק&רול עם סקוטי ומייד לאחר מכן רץ לצד החלש. ומכבי מצליחה. החסימה של ג’ונדי גורמת לזלי לאחר בדרך להדג’ ולחזור מאוד מאוחר לאזור הצבע. הריצה שלו לצד החלש והאיחור של זלמנסון גורמים לעזרה מהצד החלש, לא לבוא, לקו מסירה לז’יז’יץ’, להיות פתוח ולריבאונד קל מדי של סורקין, להפוך ל-2 נקודות קלות. חבל.
באמת, מרתק לראות את דו הקרב הזה בין שני המאמנים. לא, אין פה יצירתיות טקטית יוצאת דופן. ממש לא. אבל לראות את שתי הקבוצות זורקות למגרש את האלמנטים הטקטיים המתאימים, זה בתגובה לזה, זה באמת כיף לצפייה. ממשיכים.
גם כאן, ג’ונדי חוסם לז’יז’יץ’ בלי כדור ורץ לצד החלש. שוב, המטרה היא לגרום לזלי לאחר בתגובה ההגנתית שלו לפיק&רול ולהפועל תל אביב לא להצליח להביא עזרה. אבל לא, ממש לא כך הדבר. שוב יציאה גבוה של זלי שמקשה מאוד על סקוטי ווילבקין לקבל החלטה ולהוציא מסירה בחסות הגנת ה-Hedge המוכרת והאהובה, שוב עזרה מהצד החלש והפעם זה טוקוטו שנכנס לתוך קו המסירה ומוציא את הכדור הזה מהידיים של ז’יז’יץ’. מהלך הגנתי נהדר.
כאן, מכבי תל אביב לוקחת את רעיון ה-Ram Screen לאקסטרים שהיא משלבת אותו עם מהלך נפוץ שלה בשם shallow cut (ואריאציה על הפיק&רול הספרדי). ווילבקין עם ה-Ram Screen על זלמנסון שנועדה לעכב את זלי בטיפול שלו ומיד לאחר מכן יציאה החוצה כדי למנוע מעזרה של הפועל תל אביב להגיע. גם בזה, הפועל תל אביב עומדת.
קולשוב מצליח גם לתפוס את סקוטי ווילבקין בזמן וגם לתת באמפ קטן לז’יז’יץ’ בדרך לטבעת (מה שמכונה Tag) וגם טוקוטו תורם את החלק שלו בהגעה לעזרה ממש מתחת לטבעת וביחד עם המטרייה האווירית החדשה בשם זלי, מוריד את ז’יז’יץ’ לקרקע, תרתי משמע.
גם דרכים אחרות ניסה יאניס ספרופולוס כדי להפעיל את אנטה ז’יז’יץ’ בדרבי. מרגע שכדורסל תנועתי שכולל פיק&רול לא עבד בחסות הגנת ה-Hedge של הצד האדום של תל אביב, הוא עבר לאופציה מועדפת הרבה פחות – משחק פוסט-אפ. האיכויות הפיזיות של ז’יז’יץ’ אמורות להספיק להצליח לייצר נקודות בצורה יעילה. וגם כאן, כמו במשחק הפיק&רול, מכבי תל אביב רוצה להתחיל את מהלך הפוסט-אפ בצורה המיטבית ביותר שהיא יכולה. לכן, היא תתחיל כל מהלך פוסט-אפ שתבצע בחסימת כניסה במסגרתה גארד/פורוורד יחסום על קו הבסיס לאנטה ז’יז’יץ’ שינסה ליצור יתרון בתפיסת עמדת הפוסט-אפ שלו.
לדוגמה כאן, סקוטי ווילבקין עם חסימת כניסה לאנטה ז’יז’יץ’ שמטרתה לגרום לז’יז’יץ’ לקבל את השנייה העודפת שהוא צריך כדי ליצור יתרון בדרך לסל. אבל הפועל תל אביב, מפתיעה את מכבי עם הגנה אזורית 3-2 מבית היוצר של דני פרנקו. ז’יז’יץ’ לא יודע אפילו את מי הוא אמור לנעול ועל חשבון מי הוא אמור לתפוס עמדה. עוזרים, מכווצים, מגיעים עוד שחקנים ומתפרשים כדי למנוע מאנטה לקבל את הכדור. וזוכרים שפרנקו “התלונן” בראיון שמסביב לז’יז’יץ’ יש עוד שחקנים כישרוניים שמסכנים את הטבעת ואי אפשר לעזוב אותם? גם הוא, לא התכוון לקלויארו, אותו הפועל עזבה בכיף כדי לעצור את ז’יז’יץ’.
או כאן, כשהפעם קלויארו הוא זה שנותן את חסימת הכניסה לז’יז’יץ’ ואנחנו רואים עבודה טובה של הפועל תל אביב. ראשית שימו לב ליאנג ששנייה לפני שחוזר לקלויארו דואג לעכב את הכנסת הכדור פנימה בעוד חצי שנייה. לאחר מכן, נכנס ומזנק טוב וחד על ז’יז’יץ’ ומכריח אותו למסור מסירה קשה. ביחד איתו פורץ רז אדם מהפינה כדי לעצור את החיתוך ומשלימים מהלך של הגנה מתואמת, לוחמת ובעיקר – יוזמת.
כן, לטור הזה היו הרבה מטרות. בין אם זה להראות שהטייטל לא עציר לאנטה ז’יז’יץ’ הוא מוגזם לגמרי, גם בליגה. בין אם זה לתת מילה טובה לא רק לרוח הלחימה של הפועל תל אביב אלא גם לרעיונות הטקטיים שלה. ובין אם זה לקבל עוד הצצה, במשחק שתמיד מהווה במה מאוד פופולארית, לקרב מוחות בין שני מאמנים שזורקים קלפים בדמות מצ’אפים, תרגילים ורעיונות חדשים למגרש – הכל במטרה לנצח. זה די נחמד כדורסל, לא?
מרתק תודה!