קרדיט לתמונה הראשית: מנהלת הליגה

אריק שיבק הוא ללא ספק אחד המאמנים הישראלים המצליחים בכל הזמנים. כידוע, שיבק בן ה-67, שכיום משמש כמאמן נבחרת הולנד, הוביל את מכבי ראשון לציון לזכייה היסטורית באליפות ב-2016, כשבנוסף לכך הוא בין השאר אימן את נבחרת ישראל וזכה בתארים רבים בהולנד ובבלגיה. כעת, שיבק ערך ראיון מיוחד עם כותב שורות אלו במסגרת פודקאסט "התשיעית באירופה" מבית אתר "ספורטס רבי", כאשר הוא דיבר על הכל. חלק מהציטוטים הבולטים נמצאים לפניכם, כשהפרק המלא כמובן מצורף להאזנה.

לחצו כאן כדי להצטרף לקהילת ספורטס רבי

ספורטס רבי – גם באפליקציה! כל העדכונים והתוכן האיכותי ביותר על הכדורסל הישראלי היישר לידיים שלכם!

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באייפון

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באנדרואיד

הירשמו לפודקאסט "התשיעית באירופה" ב-iTunes, Spotify או Google Podcasts.

על תחילת הדרך כמורה, אמר שיבק: "בשנת 82' השתחררתי מהצבא כי חתמתי קבע. עשיתי קורס מאמנים, וחיפשתי עבודה כדי שאני אוכל גם לאמן וגם להתפרנס כי מאימון אי אפשר היה להתפרנס בשלב הזה. לימדתי אלקטרוניקה בעמל חדרה במשך 8 שנים ובשלב מסוים אפילו לימדתי באקדמיה באותו בית ספר. זה היה ניסיון נהדר בשבילי כי יש איזושהי קורלציה בין אימון והוראה, בשלב מסוים נהייתי מחנך של כיתה והייתי בחור מאוד צעיר בשביל חינוך בתיכון. כשאני פוגש את התלמידים שלי היום והם ניגשים אליי אז הם תמיד אומרים לי 'ב-10 הדקות הראשונות היינו מגרים אותך לדבר על כדורסל, זה היה נמשך רבע שעה, ואחרי זה היינו הולכים לאלקטרוניקה'. ברוך ה' הם כולם עשו בגרויות, המשיכו ונהיו הנדסאים ומהנדסים, כך שהם הצליחו, שזה הכי חשוב. לי היה כיף, עד היום אני מאוד-מאוד אוהב את תחום ההרצאות, ההוראה והלימוד".

על השנים בנבחרת הנשים: "קודם כל היסטוריה. יום אחד בא אליי אפי (בירנבוים) ואומר לי 'תשמע, רלף (קליין) רוצה לדבר איתנו'. הולכים לדבר עם רלף, הוא היה אז מנהל מקצועי באיגוד, והוא אומר 'תשמעו, אני רוצה מאמני גברים לנשים, מספיק, אני רוצה משהו אחר'. אני אומר לאפי 'איפה אני בעניין?', והוא אומר לי 'אני רוצה שתהיה העוזר שלי'. אני אימנתי אז את אילת ואפי אימן את מכבי רמת גן. אני אומר לו 'אפי, אני חייב להגיד לך משהו. מימיי לא ראיתי משחק נשים, אני לא מכיר שחקנית אחת בישראל'. הוא שאל אותי 'את דרייגור אתה מכיר?', ואמרתי לו 'כן, בשם. זהו'. אני זוכר שבאתי לאימון הראשון בנבחרת ישראל נשים כעוזר מאמן, נכנסתי לאולם, ואתה מבין שסביבי היו גרוסמן, אלומה (גורן), לימור (מזרחי), השחקניות הכי טובות בישראל, ולא ידעתי מי הן, לא היה אז אינטרנט וכו'.

"עשינו הישג אדיר, עלינו לאליפות אירופה כשאליפות אירופה הייתה אז של 8 נבחרות. אני זוכר שגם ניצחנו במשחק הראשון את צ'כוסלובקיה שהייתה טופ 2-3 באירופה, ולא ניצחנו אף משחק אחרי זה. אני חושב שמאז נבחרת ישראל לא ניצחה אף משחק באליפות אירופה. מנקין, שהיה יושב הראש ועדת הנשים, שאל אותי אם אני רוצה לאמן את נבחרת ישראל נשים. אמרתי לו 'תשמע, מאוד נהניתי בתקופה שהייתי עוזר המאמן', ובאמת הלכתי ונהייתי מאמן נבחרת ישראל נשים'. שאף אחד מהגברים לא ייעלב, נהניתי מאוד-מאוד, ויש שחקניות כמו לימור, גרוסמן וקסטן שאני בקשר רציף איתן עד היום. אני יכול לומר לך שאם מאמנים צעירים רוצים ללמוד דברים טקטיים בנושא של כדורסל – שייסעו לאליפות אירופה לנשים בגלל העניין הפיזיולוגי שאתה לא רואה בנשים את האתלטיות שאתה רואה בגברים, אז הן פשוט מחפות על זה בחוכמת משחק והרבה מאוד דברים חכמים וטקטיים שהן עושות הן בהגנה והן בהתקפה. אפשר ללמוד הרבה מאוד מהמשחק של הנשים".

על התקופה שאימן את נבחרת הגברים של ישראל: "אני מאוד גאה להגיד את המשפט הבא: כאחד שהתחיל את הקריירה על הגג של מכבי צעיר בנתניה – להגיע עד לאימון נבחרת ישראל – אני מאוד-מאוד שמח וגאה במשפט הזה. אני יודע שאנשים אולי יגידו 'לא, זה לא נכון, יש לו, אין לו', אני אומר לך: מימיי לא היו לי עיתונאים ותקשורת שתומכת ודוחפת מאחוריי או עסקנים שדוחפים ועוזרים מהאגודות. לא גדלתי במכבי תל אביב, בירושלים, בחולון או בחיפה. נולדתי במועדון קטנצ'יק שלא קיים בכלל, מכבי נתניה, ואני גם בא מבית וממשפחה מאוד ציונית וישראלית, יש לי אח ששירת כל חייו את מדינת ישראל בתפקידים הכי בכירים במשרד ראש הממשלה, וזה הבית שלנו היום. בשבילי, לאמן את נבחרת ישראל היה הרבה מעבר ויותר מכדורסל. עברתי את זה, אז אני כל כך מבין את אלה שאומרים שלעמוד על המגרש, לשיר את ההמנון של מדינת ישראל ולראות את הדגל של מדינת ישראל זה משהו שלא קונים בכסף.

"בקיץ האחרון היה לי משהו שלא היה לי מימיי, ואני בן 67. עמדתי בצד אחד עם חולצה כתומה ובצד השני עמדו הכחול- לבן, שיחקנו אחד נגד השני, אומנם משחק אימון, אבל שמים המנונים ואת ההמנון של ישראל, ואתה עומד בצד של היריבה ושר את ההמנון של נבחרת ישראל. זה משהו שקשה לתאר, אני חושב שאני דברן טוב, יודע לדבר ואוצר המילים שלי הוא גדול, אבל קשה לתאר במילים את התחושה, ההרגשה, מה שנכנס לך בתוך הלב ובתוך החזה ואת הגאווה שיש לך בלעמוד ולשיר את ההמנון, בטח כמאמן נבחרת ישראל. עכשיו אמרתי לך שנכנסתי לדירה חדשה, ופתאום מצאתי דיסק של נבחרת ישראל נגד נבחרת איטליה, שזה המשחק הראשון שלי כמאמן נבחרת ישראל באיטליה. פיאניג'אני, שאימן את הפועל ירושלים, היה מאמן נבחרת איטליה, ואני זוכר את עצמי עומד שם, הם באים עם החליפות של ארמאני ואנחנו עם הג'ינסים, הפולו ונעלי הספורט בצד השני, ואנחנו מנצחים אותם. אני זוכר שבאחד הראיונות אמרו לי 'זה ניצחון ראשון של נבחרת ישראל באיטליה'. זה לא חשוב.

"הרבה-הרבה יותר חשוב זה ההמנון והגאווה הזו להיקרא מאמן נבחרת ישראל. עד היום, כשאני שולח המלצות לכל מיני אנשים שרוצים ללכת לקולג'ים או וואטאבר ואתה בסוף כותב 'Former National Team Coach of Israel' – העיר לי אחד האמריקאים 'קואץ', אין 'מאמן נבחרת לשעבר'. מאמן נבחרת זה מאמן נבחרת לכל החיים. זה כמו שאין נשיא לשעבר בארצות הברית, לא אומרים נשיא לשעבר. אומרים נשיא ארצות הברית, גם אם הוא לא מכהן עכשיו'. לכן, זה שאתה נקרא מאמן נבחרת ישראל מלווה אותך כל החיים, ואני מאוד גאה על כך".

על הדימיון בין הביקורות שספג על הכישלון עם הנבחרת ביורובאסקט 2013 ובין הכישלון של גיא גודס עם הנבחרת ב-2022: "מי שלא יודע להתמודד עם ביקורת – שלא יתעסק במקצוע הזה. אני לא רוצה להגיד על המקצוע הזה שהוא אכזר או שהוא רע, כי הוא מתנה מאלוהים – זה ההובי שלך והמקצוע שלך, ויש ביקורות, חלקן מוצדקות, חלקן פחות מוצדקות, וחלקן באות על בסיס אישי. להגיד לך שזה קל? לא, זה ממש-ממש לא קל, אבל צריך לדעת להתמודד עם זה, וכשאתה יוצא מזה – אם אתה יוצא מזה – אתה יוצא מחוזק והופך להיות מאמן עוד יותר טוב. היה לי ראיון בערוץ 5 אחרי האליפות ב-22', נסעתי לראות את המשחק בפראג בין ישראל להולנד. דיברו איתי, ואמרתי שב-10-15 השנים האחרונות אנחנו לא מצליחים לעלות שלבים, זו עובדה, ואי אפשר להתווכח עם עובדות. אנחנו כל כך מצליחים בעתודה, ואני אומר את זה בכל פורום שאני נמצא – אסור לנו לשלוף ולתת איזושהי תרופת קסם או 10 משפטים להגיד 'אם נעשה את זה אז נצליח'.

"אני חושב שצריכים לשבת אנשי המקצוע הטובים ביותר שיש בישראל, ויש, מכל התחומים: תחום הכדורסל, התחום הפיזיולוגי, תחום הכושר הגופני והתחום המנטאלי, ולבדוק מה קורה לשחקן הישראלי מגיל 20 ואילך, כי קורה משהו. יכול להיות שנגיע למסקנה שאנחנו עושים הכל בסדר, רק מכל נבחרת עד גיל 20 בנבחרות האחרות הכוכב שיש הוא ברמה כל כך גבוהה שבאיזשהו שלב אחרי 3-4-5-6 שנים יש להם כוכבים ברמה כל כך גבוהה שהם מנצחים אותנו, כי אם אנחנו מדברים על שנתון אנחנו טובים אבל לאורך זמן יכול להיות שהנבחרות שלנו, שכל כך מצליחות – היחידים, שאחרי זה צריכים ללכת לנבחרת הלאומית, הם לא ברמה מספיק טובה. ביחד, באותו שנתון, הם היו טובים. בגדול, צריך להקים ועדה רצינית מאוד של משרד הספורט ואיגוד הכדורסל, כי אני חושב שאנחנו די סובלים. היום, תודה לאל ואני אוהד כדורגל שרוף, מצליחים לראות יותר הצלחות גם בבוגרים ואני מאוד-מאוד אוהב לראות את נבחרת ישראל משחקת בשנה-שנתיים האחרונות. אני חושב שצריכים להקים ועדה מרכזית בשני ענפי הספורט המובילים האלה ולהסיק מסקנות. יש היום כספים, אנשים וידע כדי לעשות את הדבר הזה ולהסיק את המסקנות הנכונות איך אנחנו מגיעים לשלב הבא. אם פינלנד יכולים, גם ישראל יכולה".

על החוויה לאמן את עומרי כספי: "אני בקשר טוב מאוד עם עומרי עד היום. עומרי הוא דוגמא ל'Hardworking Attitude'. עומרי מוכשר מאוד, אתלט גדול וסייז נהדר, ידע מה הוא יודע לעשות ומה הוא לא צריך לעשות. תמיד היה ראשון והלך אחרון. אני מאוד אהבתי לאמן את עומרי כספי, אני יודע שהיו דיבורים כאלה ואחרים כמו שיש היום על דני, 'אף למעלה, אן.בי.איי' וכו', אבל אני באופן אישי כמאמן אף פעם לא הרגשתי את זה. הוא בא, תרם ועשה. מדי פעם הוא גם היה זורק לי טיפים ואומר 'תשמע, באן.בי.איי עושים כך וכך', וכשאתה הולך לחדר אתה אומר 'אתה יודע מה? בוא ננסה גם את זה', כך שאני יכול להגיד גם שלמדתי ממנו קצת".

על תמונה ויראלית שעשה עם מאמנים איראנים בתקופתו בנבחרת: "אני מרצה בכיר בפיב"א, ובאחת ההרצאות, נדמה לי שזה היה בפראג, באתי להרצאה ובהרצאות שם היו ז'ליקו אוברדוביץ', ז'אן טבק ואני. העברתי נושא של תרגילי אימון לפיתוח גארדים במשחק מהיר, והראיתי כל מיני תרגילים. ז'ליקו בא אליי אחרי זה וחיבק אותי, וניגשים אלינו ארבעה אנשים שאתה בטוח שהם ניגשים לז'ליקו אוברדוביץ', אני יודע את מקומי. אתה עומד עם ז'ליקו וניגשים ארבעה אנשים, למי הם ניגשו? לז'ליקו, נכון? והם ניגשים אליי ואומרים לי 'תשמע, מאוד נהנינו מההרצאה שלך, אפשר לעשות תמונה?'. אני לא יודע מאיפה הם, ואני אומר להם 'כן, בוודאי'. עומדים, מתחבקים ומצטלמים, זאת הייתה בדיוק אליפות העולם עד גיל 21, והם אומרים לי 'תשמע, אנחנו המאמנים של נבחרת איראן', אז אני אומר להם 'Nice to meet you, I hope you are not going to have problems with this picture'. הם אומרים לי 'לא, לא'.

"אני מבין את גודל האירוע ושולח מייד, מה שאני בדרך כלל לא עושה, לחגי סגל, שהוא עד היום דובר האיגוד. אני אומר לו 'חגי, תשמע, זו תמונה מיוחדת כי אני פה מצטלם עם איראני מחובק'. אתה מכיר את המדיה היום הרבה יותר טוב ממני, דקה וחצי וזה בכל הרשתות החברתיות. שעה לאחר מכן הם מצלצלים אליי ואומרים לי 'קואץ', אני מקווה שלא שלחת את התמונה לאף אחד'. אמרתי להם 'כן, שלחתי', ואז הוא אומר לי 'טוב, אני מקווה שלא תהיה לנו בעיה'. אני מקווה שהמאמנים האלה בחיים עדיין".

על הקאמבק המפורסם עם הפועל אילת בסדרת חצי גמר הפלייאוף מול מכבי תל אביב ב-2015: "הגענו לפיינל פור, שבשביל אילת של אז זו מטרה. מי שאימן את אילת ולא הגיע לפיינל פור או טופ 6, זאת המטרה של הפועל אילת, היא בסך הכל קבוצה צנועה בתקציבה ועיר קטנה, ואם תבדוק את כמות הפיינל פורים והגמרים של הקבוצה והמועדון הקטן והמדהים הזה שאני מאוד אוהב אותו כי הוא עשה לי רק טוב ואני עשיתי טוב, אז תראה שזה מועדון שעומד יפה מאוד למעלה מול מועדונים גדולים ומכובדים. באנו ליד אליהו והפסדנו ב-9, באנו לאילת ואני זוכר שאם גיא גודס ופיני (גרשון) לא בחורים טובים זה נגמר 40, והפסדנו ב-20 ומשהו הפרש. אני זוכר את עצמי עולה הביתה, אז גרתי במלון באילת, ואני נכנס לחדר ואומר לאשתי 'מיכל, אני מרגיש שאני יכול לנצח אותם'. היא תמיד תומכת, עוזרת ולא מתערבת, והיא אומרת לי 'תשמע, אריק, אני מכירה אותך ואני יודעת כמה אתה תחרותי, אבל בכל זאת זו מכבי'. ב-12 בלילה צלצתי לעידן לנקרי, עוזר המאמן שלי שהיה מאמן בהרצליה, הבן של ראש העיר היום, ואני אומר לו 'עידן, בוא אליי למלון'. אני זוכר שאנחנו יושבים בלובי ואנחנו משרטטים את כל השטויות של מאמנים על הלוח.

"למחרת נתתי יום חופש, ואני מזכיר את זה כי אחרי שניצחנו את המשחק השלישי שאלו אותי 'מה שינית בין המשחק השני לשלישי?', והתשובה המיידית שלי הייתה 'נתתי יום חופש'. הם אמרו לי 'לא, ברצינות', ואמרתי להם 'כן, ברצינות'. יום החופש הזה שנתתי בין המשחקים עזר לנו גם למשחק 4 ו-5 כי הגעתי למסקנה שעוד אימון לא יועיל לנו הרבה ועוד מנוחה ורגליים טריות יועילו לנו מאוד, אז אולי אפשר לעשות סשנים של וידאו וכו' אבל לא צריך לעלות למגרש. הבנו והגענו למסקנה שלשחק ב-5 על 5 ישיר מול מכבי בהרכב שיש לנו וההרכב שיש למכבי – הסיכויים שלנו לנצח משחק הם 1 או 2 ל-10. לעומת זאת, ניסינו למצוא כל מיני נקודות תורפה במשחק של מכבי ונקודות שאם נצליח לשתק אז נעשה למכבי בעיות. בוא נניח, אנחנו מעלים את האחוזים שלנו לשלוש ל-4 מ-10.

"באנו למשחקים האלה והתחלנו לעשות כל מיני טריקים טקטיים כמו בוקס אנד וואן על פארגו, 3-2 שעובר לבוקס אנד וואן וכל מיני דברים טקטיים שמאמנים שרוצים להסתכל על הסדרה הזאת יכולים ללמוד הרבה מאוד מהתפתחות של סדרה, איך סדרה מתפתחת ואיך אתה עושה פיין טיונינג ממשחק למשחק ומנצח את הסדרה, ובאמת באנו למשחק השלישי בתל אביב וניצחנו אחרי הארכה כשהיה שוויון ושמחון מקבל את הכדור, בכלל הוא נתן פלייאוף אדיר ואני חושב שזו איזושהי עונת פריצה שלו. בסוף ניצחנו אחרי הארכה, ואז מכבי באה לאילת וניצחנו ב-13 הפרש.

"באנו למשחק האחרון, ואני זוכר שיש לי חבר שעבד אז בבורסת היהלומים, ויש שם הרבה אוהד מכבי. הוא אומר לי 'אריק, אתה לא מבין, הם שלחו הודעה לכל האוהדים בוואטסאפ – להגיע למשחק החמישי כמו למשחק מכריע בגביע אירופה'. אתה נכנס לאולם ביד אליהו ורואה 9 אלף צהובים, כמו גביע אירופה. יש 500-600 אוהדי הפועל אילת בתכלת מאחורי הספסל שלנו. המשחק התחיל בסדר, מכבי הובילה, התחלנו לקחת את ההובלה וזה משהו שכל מאמן ישראלי שמאמן הרבה שנים בליגה, את זה למדתי בזמנו מאפי, 'תגמור את המחצית 2-3-4 למכבי, שיהיו רגועים במחצית, ותגמור את הרבע השלישי בשיוויון. ברבע הרביעי הם יהיו בלחץ לנצח', וזה בדיוק מה שקרה. עשינו כל מיני דברים בין משחק למשחק ברמה הטקטית, זה הצליח, וכמעט בכל מחזור החניכים ב-FECC, שזה קורס המאמנים הבכיר של פיב"א, מבקשים ממני לספר על האסטרטגיה של הכדורסל בסדרה ברמה הטקטית בין משחק למשחק, כי זו כנראה סדרה שמעניינת".

על הזכייה ההיסטורית של מכבי ראשל"צ באליפות ב-2016, שהגיעה אחרי שקבוצתו כמעט שמטה יתרון 0:2 בסדרת רבע הגמר מול מכבי חיפה: "חלק מהאנשים, אני לא אנקוב בשמם כי אני מכבד ומעריך את כולם, קצת הרימו ידיים בראשון. הסתכלתי עליהם בחדר המאמנים ואמרתי 'תגיד לי, השתגעת? אנחנו נוסעים למלון, מנצחים את המשחק ועולים לפיינל פור'. נסענו לחיפה ביום שישי, ניצחנו ועלינו לפיינל פור, ואז באנו שוב עם אותו מאמן אבל עם קבוצה אחרת מול מכבי תל אביב, אז זו הייתה סדרה ועכשיו משחק אחד, ואני זוכר את ניב רסקין יחד עם פיני מפרשנים ומשדרים את המשחק, כששניהם קצת בהלם מהניצחון שלנו. אני זוכר את פיני רץ ומחבק אותי, והגענו למשחק נגד הפועל ירושלים.

"אנחנו מתחילים את המשחק ב-17:4, והיום אני אספר את הכל עליו כי גם לא אהבתי לראות את התמונה שלו – אני לוקח פסק זמן וצורח על ליונס, זה שהשבוע התפרסמה התמונה שלו עם דגל פלסטין, ואני אומר לו 'עכשיו אני מבין למה הקבוצה הזאת הפסידה כמעט 15 משחקים רצוף, כי אם אתה תמשיך לשחק כמו שאתה משחק עכשיו ולא תחזור לשחק כמו שאני שאתה תשחק וכמו ששיחקת עד עכשיו אז אנחנו לא יכולים לקחת אליפות'. אחד השחקנים הבכירים, לא חשוב מי, אומר לי 'קואץ, הוא הביא אותנו לפה'. אני אומר לו 'תסתום את הפה שלך, אתה תעשה את העבודה שלך ואני אעשה את העבודה שלי'. הכנסתי את אבי בן שימול והתחלנו לחזור, במחצית 2 להם. אני זוכר את עצמי הולך לחדר ההלבשה ולידי הולך פרי, ואני אומר לו בעברית 'פרי, אני הולך לעשות עכשיו הצגה פה בדרך ובחדר ההלבשה, תשתף איתי פעולה', והוא אומר לי 'אין בעיה'. אני אומר באנגלית 'לא יכול להיות שנשחק בצורה הזאת, אנחנו יותר טובים מהם ואם הוא ימשיך לשחק כמו שהוא שיחק הוא לא ישחק דקה'. אני משחק את ההצגה ופרי אומר לי באנגלית 'אריק, תירגע, הכל בסדר, חזרנו', ואמרתי לו 'לא, לא הכל בסדר, כי אם נתחיל את החצי השני כמו החצי הראשון זה לא יהיה טוב'. אבי בן שימול קם, מחבק אותי ואומר לי 'אריק, יהיה בסדר, אנחנו ננצח', ואני עושה את כל ההצגה, כולל עם אבי בן שימול.

"אנחנו מתחילים את החצי השני ושון דאוסון נותן סדרה של קליעות מדהימות, כל הקבוצה מתרוממת, אתה מבין תוך כדי המשחק שאתה הולך לעשות משהו גדול, ומתחילות להיות לך רעידות וצמרמורות לחיוב, ואתה צריך לשחק את הפאסון ולהראות לכולם שאתה 'קול'. כל כך נכנסתי לעניין הזה של ה'קול' שאני יכול להגיד לך שאחרי המשחק שניצחנו את מכבי בחצי הגמר דמעתי ואפילו בכיתי. אם תסתכל בווידאו כשזכינו אתה ראה ששמחתי אבל לא בכיתי, שמרתי על פאסון וכיבדתי את דני (פרנקו) ואת חרוש שהיו המאמנים של ירושלים ושניהם ידידים טובים שלי. כולנו הבנו שעשינו משהו גדול ושעשינו פה היסטוריה, וזה שזה היה בירושלים לעיני הקהל הירושלמי – יש משהו שאני לא אשכח אותו, יש דברים שאתה נושא איתך כל חייך. אני זוכר את עצמי אחרי הראיונות, ערוץ 5, רשת ב', הקהל וזלמנסון מרים אותי שאני אחתוך את הרשת, השחקנים יורדים לחדר ההלבשה לשמפניה וכו' ואני עוד על המגרש ומתחיל לצעוד לכיוון המנהרה שם לרדת לחדר ההלבשה, והקהל של הפועל ירושלים, 3,000-4,000 איש באדום, עומד, מריע לי ומוחא כפיים, ואני עושה להם 'תודה רבה', ואז אחד אומר לי 'אם זה לא אנחנו אז אני שמח שזה אתם'. אני הבנתי למה הוא מתכוון, רק שזה לא יהיה מכבי מבחינתם, אבל זה שהקהל עמד ומחא לי כפיים – שאפו גדול, וזה משהו שאני לוקח איתי".

על העמידה בהבטחה של צביעת השיער לשחור אחרי הזכייה באליפות: "אני איש של מילה. הלכתי לספר ואמרתי לו 'שימי, תקשיב, הבטחתי שאני אעשה את מה שאני אעשה, אבל מהמספרה פה אני יוצא עם השיער שלי'. הוא אמר לי 'אין בעיה'. צבעתי את השיער, דאגתי שתהיה תמונה, שלחתי לגלעד זיו, המנכ"ל של הקבוצה, תמונה שלי עם שיער שחור, זה לא נראה כל כך טוב כי מי שמכיר אותי – מגיל 20 או 19 אני כבר עם לבן מבצבץ, אפור ולבן, כך שאנשים לא מכירים אותי עם שיער שחור וגם אני לא מכיר את עצמי עם שיער שחור. מייד אחרי שצילמנו הורידו את הצבע ויצאתי עם השיער שלי. לפחות במילתי עמדתי".

על השנים האחרונות של ראשל"צ, כולל חשיפה בנוגע לכך שהכתומים רצו שהוא יחזור: "לעלות ליגה זה דבר קשה, זה לקחת אליפות, ואליפות זו אליפות, לא משנה איזו ליגה, אם זו ליגה לילדים, נערים או ליגה שנייה, והליגה השנייה היא ליגה לא צפויה, לפעמים הדברים לא נקבעים על כדורסל, ואני חושב שראשון עשו טעויות בכל מיני מקומות בדרך בניסיונות העלייה שלהם לליגה הראשונה, והם יודעים את זה. עכשיו תשאל אותי איך הם יודעים את זה? כי דיברו איתי על לבוא לשם השנה לבוא לאמן שם, לצערי זה לא צלח מסיבות כאלו ואחרות, והם לקחו מאמן טוב – את מיקי (גורקה). אני חושב שהם הסיקו כל מיני מסקנות שאני מקווה מאוד בשבילם שזה ישליך על ההצלחה שלהם והם יצליחו לעלות לליגה הראשונה, כי בשבילי ראשון זו לא קבוצת כדורסל אלא מועדון כדורסל ומועדון נהדר וגדול עם הרבה מאוד הישגים, פיינל פורים וגמרים, שצריכים היו לעשות סטפ אפ בכל מיני דברים. אם יש דבר אחד שאני כן שם אצבע לכיוון של ראשון – אני חושב שראשון לציון לא ידעה ולא הצליחה למנף את האליפות שלה בכל התחומים – השיווקי, הכלכלי והמקצועי".

על התקופה שלו במכבי תל אביב בסוף עונת 2016/17: "דני פדרמן אמר את זה לאחרונה באחד הראיונות שראיתי – היו הרבה מאוד החלטות שהתקבלו במכבי לא בצורה הכי טובה ולא בצורה הכי מקצועית. אני חושב שמכבי ידעה להסיק מסקנות, לא על הכל, מאותן עונות לא טובות – מאמנים, שחקנים, מערכת וצורת עבודה. באופן אישי, זה חלום של כל מאמן ישראלי לאמן במכבי תל אביב. אני יכול להגיד שאני מרגיש די מפוספס ברמה האישית שלא אימנתי את מכבי תל אביב, אבל אלה לא היו החלטות שלי, ואני חושב שלמכבי תל אביב היום יש מאמן שאם יידעו לטפח אותו, לשמר אותו ולתת לו את המרווח לעשות טעויות וללמוד – הוא איש חכם, אינטליגנט, מאמן כדורסל מצוין ומשלהם – וזה אולי החלום של כל מועדון, ששחקן גדול במועדון יהפוך למאמן במועדון, והנה, יש לכם את זה".

על הכניסה של גיא פניני לעולם האימון: "אני מבין הרצון של מכבי ואת הרצון של גיא להתחיל ישר בלהיות עוזר מאמן במכבי תל אביב, אבל אני חונכתי בסטפ ביי סטפ. לא אומר לך שגיא פניני צריך ללכת לאמן קטסל, אבל כמישהו שאוהב את גיא אני חושב שראוי וחשוב שהוא יילך, יתנסה קצת, יעמוד על המגרש ויאמן קבוצה, ילדים, נערים, ליגה שלישית, שנייה או תחתית ליגה ראשונה, כי אני חושב שישר לקפוץ לעמדת עוזר המאמן של מכבי תל אביב – יש מעט מאוד מאמנים שעשו את זה וזה צלח להם. יש מיוחדים כמו עודד קטש וגיא גודס שהיו כוכבים גדולים ולא היו צריכים את השלבים הראשונים של מה שאני עברתי – ילדים, נערים, לעלות ליגה, לאמן בליגה הראשונה ואחרי זה לאמן בקבוצות יותר בכירות שזה בסדר מבחינתי, אבל אני חושב שגיא ילמד המון השנה. כמה הוא תורם לעודד? אני באמת לא יודע, למרות שאני מדבר עם עודד אני אף פעם לא שאלתי את השאלה הזאת, וזה לא ענייני. אני מציע לגיא אולי לעשות שנה-שנתיים במכבי, אבל הוא חייב לעבור את השלב הזה של לאמן קבוצה כמאמן ראשי בכל ליגה, אם זו ליגה שלישית, שנייה או ראשונה".

על השאיפות שלו בנוסף לעבודה בנבחרת הולנד: "אני איש מאוד שקוף ולא בנאדם שמסתיר – אני מאוד-מאוד רוצה לאמן ומאוד רוצה לעשות עוד משהו כי זה לא מספיק לי, אנשים סביבי אומרים 'תירגע, אתה וורקוהוליק', אז נכון, אני וורקוהוליק, אני אוהב לעבוד, להיות עסוק ולעשות, ועכשיו אחרי שהתיישבתי בביתי אני בהחלט מחפש משהו לעשות". בהמשך הראיון, שיבק אמר בנוגע לאפשרות לאמן בארץ: "Never Say Never', את זה למדתי בחיים, תלוי איפה ותלוי אצל מי".

על החברות שלו עם פאבלו לאסו: "פאבלו הוא איש מאוד-מאוד חברותי, נפלא ומתקשר נפלא, ואנחנו בקשר טוב, כולל בתקופה שפיני ועמירם (הלוי) היו אצלו, לאמן את הנבחרת או לא לאמן את הנבחרת. אתה משתדל לשמור על פרטיות של אנשים עם דברים שאתה יודע, אבל הוא פעם סיפר לי סיפור על דונצ'יץ' כשהוא היה ממש ילד צעיר. הוא סיפר לי איך יול, רודריגז ורודי (פרננדז) לימדו אותו איך צריך להתנהג ולהתנהל שחקן בסדר גודל כזה, וזה יפה לשמוע את הסיפורים האלה".

על הקמת Target Academy והשחקן שמזוהה עם החברה, נועם יעקב: "על נועם יעקב אני אתן את כל הקרדיט לאסף יגל, אבא של נועם יעקב ואסף יגל מאותו קיבוץ. נסעתי להעביר הרצאה בחו"ל, ופתאום ניגש אליי בחור, הוא אומר לי 'אני מכיר את אסף יגל, והנה הבן שלי'. הוא מראה לי את הבן שלו, ילד בן 10-11, 'כל חייו זה כדורסל'. אחרי זה הקמנו את טארגט אקדמי ולימים אומר לי אסף 'תשמע, הילד החליט לבוא לישראל, בדנמרק זה לא מספיק טוב בשבילו, הוא יגור אצל הסבא והסבתא ויתאמן אצלנו, וננסה לעזור לו פה עם קבוצה'. אני לא אכנס לכל הפרטים, למה לא מכבי ולמה כן מכבי, הוא הלך פה לעמק חפר ואיתו הם זכו באליפות ובגביע. נועם מזכיר מאוד באופיו את גל מקל, אם יש לעבוד 100 אחוז הוא יעשה 101, אם תגיד לו לקלוע 7 מ-10 בסט של קליעות הוא יקלע את 7 הראשונות ולא יגיד לך 'אוקיי, אני כבר את שלי עשיתי'. הוא ינסה לעשות 8, 9 ו-10, זה האיש ולכן הוא הגיע לאן שהוא הגיע. בחור חרוץ מאין כמוהו, כדורסל זה כל חייו, ושום דבר שקורה איתו לא מפתיע".

על הקשר שלו לדת: "אני בא מבית של אבא שנסע בשבת ולא צם ביום כיפור, ידע הכל מבחינת בית כנסת אבל לא היה שם, לעומת אמא שבאה מבית של נרות שבת, קידוש וכו'. גדלתי באמת בבית של איש-איש במונתו יחיה, אבא שלי מאוד-מאוד נתן כבוד לדתיים ואני זוכר שבתור ילד תמיד כשהיינו נוסעים הוא היה משתדל והייתי אומר לו 'אבא, למה אתה נוסע מפה?', והוא היה אומר לי 'לא, שם יש בית כנסת, אני לא רוצה לעבור'. כזה היה אבי. לימים הכרתי את אשתי שהייתה חברה שלי 6 שנים, וכשהייתי בא אליהם הביתה אשתי ילידת מרקש שבמרוקו, והם היו עשו קידוש, שבת וכו'. אני זוכר שלפני משחקים חשובים אמא של אשתי הייתה אומרת לי 'אריק כפרה, תניח תפילין היום. משחק חשוב'. אמא של אשתי ניגשה ועשיתי. לאט-לאט אתה נכנס לזה, אבי חלה ואח של אשתי חלה, ונשארתי בזה. אני מניח תפילין בכל בוקר ואוכל כשר, שזה לא פשוט כשאתה מאמן באירופה, מאוד-מאוד הקפדתי על זה ואני לא אחד של כשר למהדרין אבל לא אוכל חזיר ובשר-חלב, אצלנו עושים קידוש בבית ביום שישי ונרות. לא דתי, אבל בהחלט שומר מסורת".

על האהבה לכדורגל והעובדה שהלך במיוחד למשחק של אלי דסה: "ערן זהבי היה ממש שכן שלי, הוא אומנם שיחק באיינדהובן אבל הוא גר באמסטרדם, שתי דקות נסיעה מהבית שלי. לנו היה בית צנוע וקטן, ערן השכיר וילה גדולה, ושי תמיד הייתה מכינה ארוחות שבת וכמובן מזמינה אותנו, והיו באים לשם כל הלגיונרים ההולנדים, ביניהם אלי. היו שם כל פעם שחקני כדורגל כאלה ואחרים שבאים לשם. הם הכירו אותי כאיש ספורט וכמאמן כדורסל, אבל בשיחות שלי עם ערן הוא הבין את הקשר שלי כי אני מנתניה ועודד וגדי (התאומים מכנס) זה חברים שלי, דוד לביא זה אחד שגם למד איתי בתיכון באותה כיתה, כך שאני מהדור של נתניה ועוד 15, נתניה הגדולה, אז אני באמת מאוד-מאוד אוהב כדורגל.

"אלי אמר לי 'תשמע, אם אתם רוצים לבוא למשחק תבחר לך משחק', והוא אמר לי שיש משחק נגד אחת האנגליות הטובות (טוטנהאם). נסענו למשחק ואלי אפילו בישל שם את הגול, היה משחק נהדר, ולמשחקים של אייאקס הייתי הולך די הרבה, יש לי חבר בהולנד שהוא רופא שיניים, בחור ישראלי-הולנדי שהיינו הולכים לא מעט למשחקים. בזמנו, כשאימנתי את אמסטרדם, אדידס היה הספונסר של אייאקס ושל הכדורסל אז תמיד הייתי יכול להשיג כרטיסים לבוקס של אדידס. אני אוהב לראות כדורגל, ובטח כדורגל איכותי שמשוחק באירופה. עכשיו אייאקס במצב לא טוב, וזה לא כל כך מטריד אותי כי אני פה".

על האהבה למוזיקה: "אני מאוד אוהב מוזיקה קלאסית קלה, יש הופעה מאוד-מאוד יפה בהולנד של אנדרה ריו, זה הולנדי שהיה גם פה במנורה מבטחים, זה מנצח שבא עם 70 נגנים, ויש את כל המארשים והוואלסים. עכשיו אני עושה לך 180 מעלות – אני מת על מוזיקה מזרחית. אני לא הרשיתי לנשיא ולג'נרל מנג'ר שלי לנסוע באוטובוס, שבה נוסעת רק הקבוצה באמסטרדם. כשאשתי הייתה נוסעת למשחקים לפעמים הנשיא והגנ'רל מנג'ר היו נוסעים באותו אחד, אז יום אחד הם נסעו באותו שלי. הם נכנסו לאותו וכשהא הניעה את האותו היה מוזיקה של משה פרץ, ואז הוא שאל אותה 'זה עברית? זה נשמע כמו ערבית'. היא אמרה לו 'זה עברית, זו המוזיקה שאריק אוהב'. זה המוזיקה שאני אוהב, הרבה מאוד פעמים אמרו לי לסגור את החלונות כי זה מסוכן לנסוע עם מוזיקה בעברית אבל אני אוהב לנסוע עם חלונות פתוחים ועם מוזיקה חזקה, לא באמצע העיר. אני אוהב את המוזיקה הזאת, זה עושה שמח. לא שירי דיכאון, אני אוהב את המוזיקה השמחה".

דעתו על הכדורסל הישראלי כיום: "הכדורסל הצעיר בישראל עבר איזשהו שדרוג. אני אומר משהו לא מידיעה אלא מתחושה – הרמה בליגות האלה, הליגה לנוער, הליגה לנערים והליגה לילדים – אני ציפיתי שהרמה תהיה גבוהה יותר, הרמה בהחלט צריכה להתרומם. זה שאנחנו מצליחם להרכיב נבחרות ברמה שאנחנו מצליחים להרכיב מרמת הליגה הזו שאני רואה – אז כל הכבוד למאמני הנבחרות, תמיד אמרתי שהם קוסמים. רמת הכדורסל בליגה – יש לנו היום ליגה שהולכת להיות ליגה מאוד איכותית, אם זו חולון, ירושלים, מכבי והפועל תל אביב, 4 קבוצות עם תקציבים טובים וליגה איכותית מאוד, אנחנו רואים את הפועל תל אביב ומה שהיא עושה היום ביורוקאפ זה יפה ומכובד. אני חושב שכל שאר הקבוצות בנו קבוצות טובות, כך שיש ליגה איכותית. אני יכול להגיד לך שהליגה הישראלית מאוד-מאוד מוערכת באירופה. אני לא יודע כמה שחקנים ירצו לבוא היום לשחק בישראל בעקבות המצב, אבל אם אנחנו מדברים על כדורסל טהור אז אנחנו מדברים על משהו שמוערך באירופה".

על החלום שעוד נותר לו להגשים: "אף פעם לא הייתי קשור לקבוצת יורוליג, אני כבר לא רוצה לדבר על מאמן. אימנתי בכל הליגות, יורוקאפ, ספורטה, קוראץ', יורופקאפ. זה איזשהו משהו שמאוד-מאוד הייתי רוצה לעשות".