אמיר דורון אחראי לסדרת הספרים עליה גדלו לא מעט כדורסלנים ישראלים. דורון, שחקן עבר (ארבע עונות בבני הרצליה בליגת העל) , הוא יוצר הסדרה המצליחה "העשיריה הפותחת", סדרת ספרי כדורסל לילדים ובני נוער, שבין היתר שיתפה פעולה בעבר עם לא פחות מאשר סטף קרי וזכתה למילים חמות מרומן סורקין ועדן רוטברג. לאחרונה, דורון התארח בפודקאסט "התשיעית באירופה". ציטוטים בולטים רבים נמצאים לפניכם, כשהפרק המלא מצורף להאזנה.
לחצו כאן כדי להצטרף לקהילת ספורטס רבי
ספורטס רבי – גם באפליקציה! כל העדכונים והתוכן האיכותי ביותר על הכדורסל הישראלי היישר לידיים שלכם!
לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באייפון
לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באנדרואיד
הירשמו לפודקאסט "התשיעית באירופה" ב-iTunes, Spotify או Google Podcasts.
דורון סיפר על המעבר מקריירת משחק לכתיבת ספרים: "יש אנשים שעושים מסיבת עיתונאית ופורשים, ורוב השחקנים עם קריירה כמו שלי פשוט מתפיידים, באיזשהו שלב יורדים לליגה השלישית או הרביעית, הולכים ללמוד ולאמן. אני הלכתי לאמן, אימנתי במשך שנים רבות כדורסל גם בנים וגם בנות בהרצליה, ומאוד נהניתי מזה, אבל פחדתי מלהיות מאמן, אני חושב שזו אחת העבודות הכי לא מתגמלות שיש. היא אולי מתגמלת כשמצליחים, אבל עבודה נוראית לפרנס משפחה ממנה, וידעתי שאת זה אני לא רוצה. אלטרנטיבה אחרת – להיות שופט? ידעתי שלא. ניסיתי למצוא את הדרך להישאר קרוב לכדורסל, נשארתי אוהד. לפני העשיריה הפותחת הייתה סדרת ספרים אחרת, "הוצא מהקשרו" – משפי המחץ של הספורט הישראלי שהיתה רב מכר. כתבתי אותה יחד עם שותפי מורדי אלון, ככה הגעתי בכלל לעולם הספרים במקרה. כשפרשתי מהוצאת הספרים שהקמנו ביחד, פתחתי את דרכי העסקי, בכלל הלכתי לעולם אחר לגמרי, אבל נותר לי כנראה משהו לא פתור עם כדורסל. אצלי זה התבטא בכתיבת ספרים, הייתי ילד שאהב לקרוא, פחות לכתוב, והיה לי רעיון לכתוב סדרת ספרים על כדורסל.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
"הייתה לנו סדרה אחרת על כדורגל שנקראה חבורת הכדורגל הפרועה והייתי המו"ל שלה, סדרה שתורגמה מגרמנית והבאנו אותה לארץ בהוצאת הספרים שהייתה לי. היה לי רעיון לכתוב ספר על כדורסל, והתנאי של מי שהיה שותף שלי להוציא את הספר הזה לאור היה שאני אתחייב שאם זה יצליח נהפוך את זה לסדרה. כתבתי איזשהו דראפט על עודד, ילד נמוך קומה שמתקשה להגיע לקבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב ונכשל במבחנים לליגה, ובקטע הזה נזכרתי בימים שלי שגם אני נבחנתי לליגה, ואומנם התקבלתי אבל כמאמן בחנתי בעצמי ילדים לליגה והיית צריך לתת להם את ההודעה שהם נכשלו או לא עברו, תמיד הדברים הכי קשים למאמן זה לתת את ה'לא' לשחקנים. בחרתי לכתוב על חבורה של ילדים שלא הצליחו להתקבל למכבי תל אביב, כל אחד מסיבותיו הוא. אחד הוא מגושם, אחד הוא בן למהגרי עבודה, אחד הוא ילד דתי שהרב אוסר עליו לשחק, ואז הוא מקבל היתר מהרב אבל אין לו זמן לשחק כי גומרים בישיבות ללמוד מאוחר, כל אחד עם הסיפור שלו.
"הם מקימים קבוצה משלהם בשם 'העשיריה הפותחת' ומביאים מאמן שיאמן אותם, שהיה שחקן עבר, הלך לשירות קרבי ולוקח עליו את האתגר. על זה מתמקד הספר הראשון שנקרא "הנס של עודד" ויצא לפני הרבה שנים, כמעט עשרים שנה. בצורה מפתיעה הוא הצליח מאוד, הילדים מאוד אהבו אותו, קיבלתי אין ספור פניות ותגובות על הספר הזה, וגם קיבלתי ביקורות מאוד טובות, שפתאום התייחסו אליי בתור סופר אמיתי בלי שתכננתי להיות כזה. חצי שנה אחרי זה כתבתי את הספר השני שנקרא "לאן נעלם טוני", ואני ממשיך לכתוב את הסדרה הזאת עד היום, כשלפני שנה וחצי יצא הספר האחרון בסדרה, "אני השחקן שהחטיא את סל הניצחן" שמו,, וזו סדרה שבעצם היא הבייבי שלי, הדרך שלי להישאר קרוב לעולם הכדורסל ואפילו להשפיע על המשחק, אבל לא בדרך שתכננתי בתור ילד".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
על תהליך הכתיבה: "זה תהליך מורכב ובאותה מידה גם פשוט. אתה יודע מה הדבר הכי קשה בכדורסל? לנעול את הנעליים ולצאת למגרש. הדבר הכי קשה בלכתוב זה בסוף להושיב את עצמך מול המחשב ולייצר את הרוטינה הזאת של לשבת ולכתוב. משהו שלקחתי מעולם הכדורסל זה שברגע שהיה לי רעיון על מה אני רוצה לכתוב, רעיון שאהבתי, האמנתי בו ועניין אותי לעסוק בו – הכנסתי את עצמי לסיסטם של כתיבה ופיניתי את עצמי כמה שעות ביום. בדרך כלל הייתי כותב בלילה, כשהילדים שלי היו הולכים לישון הייתי מתיישב מול המחשב ויושב ממש עד השעות הקטנות של הבוקר כמעט מדי יום. כשאני נכנס לתהליך של כתיבת ספר, וכתבתי שבעה כאלה, זה תהליך שלוקח לי בין שלושה חודשים לשישה חודשים, בהם אני מקדיש כל יום לכתיבה של כמה שעות. כל פרק לוקח לי בין יום לשלושה-ארבעה ימים, ואני חוזר וקורא את זה עוד פעם ומשייף את זה מאוד. חלק מתהליך הכתיבה מתבצע מול המחשב, וחלק מתבצע בחיים עצמם, מה שנקרא, אתה הולך ברחוב ויש לך רעיון, אתה נוסע באוטו ובא לך רעיון אחר, אתה יוצא לריצה, כותב לך ועושה שינוי. בספרים שלי אני משנה את העלילה וההתפתחות תוך כדי.
"אבל כשאמרתי שזה פשוט, כמעט כל הספרים נכתבו מתוך איזשהו נושא שרציתי לעסוק בו. הקטע הקשה הוא לבחור את הנושא, למשל ילד נמוך קומה, ילד שמתקשה להתמודד עם הציפיות של הסביבה ממנו כי הוא בן של שחקן עבר גדול, ילד שהחטיא סל ניצחון, שחקנית שמצטרפת לקבוצה. ברגע שבחרתי את הנושא והרכבתילעצמי את העלילה, הסיפור כבר כמעט כתב את עצמו ושוטף ממני החוצה, אני פתאום נכנס למצב שאני חייב להוציא אותו החוצה, ואז זה כמו זה בתהליך זרימה, זה נשטף ממני, די בפשטות ודי בקלות, זה הופך להיות הרבה פחות סיזיפי מאשר לפני זה.
"אחרי שאני כותב את הספר אני נותן לכמה אנשים לקרוא אותו, ויש לי גם מאייר שהוא חלק בלתי נפרד מהעשיריה הפותחת ששמו גיא מורד, אחד הקריקטוריסטים המובילים בישראל, שעובד בידיעות אחרונות. בהתחלה הוא בכלל לא הכיר ולא הבין כדורסל, אז הלכנו למגרש וישבנו, הסתכלנו על שחקנים זורקים לסל ולימדתי אותו תנועות של כדורסל, אבל אחרי זה הוא אפיין את הדמויות. בכל פרק יש איור אחד או שניים בשחור לבן, ואחד הדברים הכי מרגשים בתהליך הזה זה לשלוח לו את כתב היד של הספר, לקבל ממנו תגובות ואז להתחיל לקבל ממנו איורים, ולראות איך מה שחשבתי ודמיינתי קורם עור וגידים ופתאום מקבל תמונה עם האיורים המדהימים שלו. זה תהליך מאוד מרגש, אחרי זה הספר עובר תהליכים אחרים, הוא עובר לעורך, לעורכת לשונית, למעצבת, להדפסה, ואני יכול לספר שאחד הדברים הכי מרגשים, כמו לידה של תינוק, לבוא לבית הדפוס ולראות את המהדורה הראשונה של ה-1500-2000 עותקים הראשונים שמדפיסים, אני תמיד בא וזה תמיד מרגש אותי מחדש, לוקח ממכונת הדפוס את הספר ומריח אותו, יודע שמשהו מרגש וחדש נולד. זה משהו שהוא גם גאווה וגם מאוד מרגש ומספק".
על כך שסורקין תמך פומבית בספר: "אין משהו מעבר לזה, חוץ מזה שאני יושב בבית, צופה בו ונהנה מאוד לראות אותו, אני חושב שהוא שחקן נהדר וגם הפרוספקט שלו הוא מאוד גבוה, אני מאוד נהנה לראות את ההתפתחות שלו והוא ממש לא אותו שחקן שהוא היה לפני 3-5 שנים. גיל אמיתי, כדורסלן עבר, שבנה לי את האתר לסידרה, יצר את הקשר, ורומן שמח, הוא הכיר את הספרים ושלח לנו וידאו אוהד של הספר. במקביל אליו גם עדן רוטברג שלחה וידאו שלה, היא אהבה את הספרים והכירה אותם מילדותה, ואת הווידאו שלהם שמנו באתר. לכבוד הוא לי ששני שחקנים בסדר גודל כזה עשו את זה בשמחה ובאהבה, אף אחד לא שילם להם. אני יודע שיחד איתם יש עוד לא מעט שחקנים בליגת העל שגדלו על הספרים האלה, וזה אחד הדברים שכיף לי לדעת. אני כבר לא משחק כדורסל וגם לא מאמן ילדים, אז איפשהו זה אולי נתן עוד איזשהו זווית והשפיע במשהו על ההתפתחות שלהם במשחק. עם רומן, כשקיבלתי את הווידאו, מאוד שמחתי לראות את זה, זה היה מאוד מרגש, וזו הזדמנות להגיד לו תודה על זה".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
על כך שבספרים הוא משלב שמות וסיפורים מעולם הכדורסל: "יש פה שני דברים: יש את בחירת השמות ואזכורים של כל מיני עלילות בסדרה, שאחד הדברים שהכי כיפיים לי זה לשמוע על הורים שלקחו את הספרים מהילדים, וקראו אותם בעצמם. קיבלתי הרבה תגובות מהורים שאוהבים כדורסל ואומרים שהם ממש נאבקים עם הילד שלהם שהוא בן 12 או 13, עם הבת שלהם, והם קוראים בלילה כשהם נרדמים. למה? הכנסתי פה ושם בספרים גם אזכורים לכדורסל של פעם, כלומר, קודם כל השמות של הדמויות, עודד, נדב, דורון, עדי, תומר, שחקני עבר ששיחקו בתקופה שלי, והזכרתי כל מיני דברים גדולים שקרו בכדורסל הישראלי או העולמי, אם זה נס ז'לגיריס ודברים כאלה שאני מזכיר בספר ומספר עליהם, אז זה חלק מהמטרה – לחבר בין עבר לעתיד ובין הורים לילדים.
"הסיפור של כרם משעור – ניסיתי למצוא בספר השביעי והאחרון נושא לעסוק בו, והיה לי כבר נושא אחר שאני אפילו התחלתי לכתוב, ואז יום אחד ישבתי וראיתי משחק, סתם משחק ליגה, גליל עליון נגד מכבי תל אביב, לדעתי גם הבן שלי גור, ישב לידי וצפה איתי במשחק. גליל שיחקה נהדר וכרם משעור שיחק נהדר והיה מצוין כל המשחק, ובשניות האחרונות הוא חטף כדור ורץ לסל ניצחון, אם הוא קולע את זה המשחק נגמר, וגליל מנצח את מכבי. הוא עלה ללייאפ לבד שהוא מטביע כמוהו תוך כדי שינה כל יום אחר, ואיכשהו באוויר הוא כנראה איבד שיווי משקל, פספס את הזריקה והחטיא סל ניצחון, אז מכבי קלעה סל, ואחרי כמה שניות, במקום לקנות את עולמו ולהפוך לגיבור היום, הוא הפך לגיבור הטראגי של היום. שמחתי לראות שכל השחקנים באו סביבו, חיבקו אותו, הרימו אותו והיו איתו ביחד בתוך הרגע הזה. בתור מי ששיחק כדורסל, הדרך לתהילה רצופה בהרבה מאוד כישלונות ואי הצלחות, וכמובן שכל הקלישאות האלה, שהרבה סלי ניצחון נולדו מהחטאות וכל הסיפורים של מייקל ג'ורדן על כמה סלי ניצחון הוא החטיא, הכל מתנקז לרגעים האלה.
"לראות את הרגע הזה, שהוא יכול דרך סנטימטר לעשות את היום שלו למאושר ביותר ולרגע הגדול ביותר או ליום נוראי שילך איתו עד סוף חייו, סוף העונה או עוד כמה ימים, גרם לי לכתוב את הספר עם השם הזה – 'אני השחקן שהחטיא את סל הניצחון', שסיפר על שחקן בשם נדב שהוא קפטן הקבוצה, ויש לו משחק נהדר. הוא לוקח זריקה מכרעת במשחק רבע גמר גביע המדינה של הקבוצה שלו בעשיריה הפותחת, הוא מחטיא אותו, וכל הספר הוא מנסה להתמודד עם השדים שההחטאה הזאת מביאה איתה, כי ברגע שאתה מחטיא או משחק לא טובף אחד הדברים זה להתמודד עם המהלך הבא, המשחק הבא, לייצר את הנקסט גיים. הקטע המנטאלי הוא חלק מאוד חשוב במשחק הכדורסל, וכל הספר מדבר על ההתמודדות שלו עם הכישלון ועם התחושה שהוא מרגיש שכולם מסתכלים עליו. הפחד של נדב במשחק אחרי זה לקחת זריקות, בטח לקחת זריקות מכריעות, ואני יכול לתת ספוילר קטן, הוא מצליח להתמודד עם זה יפה בסוף. אני חושב שהמסר שיוצא מהספר הזה הוא מאוד אופטימי ומסביר גם על הדרך ששחקני כדורסל בכלל בחיים צריכים לעבור, כי בסוף כל המשחק הוא הרי מיקרו-קוסמוס של החיים".
Karam Mashour – Photo Credit: Basket.co.il
על שיתוף הפעולה בעבר עם קרי: "זה סיפור על הצלחה מלווה בכישלון, כמו הרבה דברים בחיים, לא? הסיפור עם סטף קרי היה שהספר הצליח בישראל, ואני החלטתי שהגיע הזמן לתרגם אותו לאנגלית, לקחתי מתרגמת מקצוענית ותרגמנו את זה לשפה האנגלית. היה לי רעיון להביא פרזנטור אמריקאי, שחקן NBA שיהיה כמו שרומן סורקין עשה את מה שהוא עשה בהתנדבות, לעשות את זה ממש עם הסכם עם איזשהו שחקן. לקחתי סוכן שחקני NBA בשם גיא צוקר שניסה לעזור לי להגיע לכל מיני שחקנים ומאמנים, רובם אמרו "לא" מכל מיני סיבות, פנינו לכל מיני שחקנים ומאמנים. השנה הייתה 2012, סטף היה כבר 3 או 4 שנים בליגה עם החוזה הגרוע שהוא חתם עליו, וישב בבית פצוע. הוא קיבל את הספר לידיים, אחרי שהסוכנים שלו הציעו לי אותו. למען האמת, לא כל כך הכרתי אותו, עשיתי גוגל, וראיתי שהקריירה שלו מאוד משיקה לסיפור של עודד מהספר הראשון, בגרסה האנגלית זה נקרא 'David's Mircale'.
"סטף קיבל את הספר, ואחרי כמה ימים קיבלתי הודעת מייל מאוד קצרה, 'He wants to do it', ואז התחיל איזשהו פינג פונג של משא ומתן ביני, בליווי עורכת הדין שלקחתי לטובת הפרויקט הזה, לסוכן של סטף קרי, ג'ף אוסטין, וכמה שזה נשמע הזוי, אחרי כמה חודשים חתמנו על הסכם בן 11 עמודים, שהוא הפך להיות השגריר של הסדרה בארה״ב – הכל בגלל שהוא אהב את הספר הראשון. סטף התחייב לעשות פעם בחודש ציוץ ופוסט בפייסבוק, לחלק את הספרים במחנה שלו, ולהיות מזוהה עם הסדרה, להופיע ולהצטלם עם הסדרה.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
"היו שם כמה דברים מאז שפחות עלו יפה, דברים לא כל כך הסתדרו. רק הודיתי לו על זה ושלחתי לו כל מיני מזכרות של הספר מארץ הקודש, אבל לא פגשתי אותו כי לא יכולתי לצאת לצילומים שהיו. הוא גם עוד לא היה סטף של היום, וההסכם היה לשנתיים, הוא לא הניב הרבה הכנסות לשני הצדדים. סטף לגמרי מילא את חלקו שם, אבל אני לא הצלחתי להביא שותפים ולגייס כסף לפרויקט. ניסיתי להביא משקיעים לפרויקט הזה, היה לי את סטף קרי בתור פרויקטור, ואחרי שהוא חתם אצלי על החוזה הוא קלע 54 נקודות נגד הניקס במדיסון סקוור גארדן, והתחיל לפרוח. ניסיתי להביא משקיעים שיבואו כי הייתי צריך כסף לעשות פעולות שיווקיות בארה"ב יחד איתו, לעשות מסיבת עיתונאים, לשים כסף בפייסבוק, באינסטגרם, דברים כאלה. השנה היא שנת 2014 והוא איתי בהסכם. כולם אומרים לי, 'אחלה סיפור, אבל מי זה סטף קרי הזה?', מה הסיפור? למה לא לקחת את לברון, ג'רמי לין שהיה אז בתקופה הזאת, למה לא לקחת את עומרי כספי?'. אלה היו השאלות ששאלו אותי, ואף אחד לא הסכים.
"החוזה המשיך ולי לא היה כסף לעשות עם זה כלום, לא הכנסנו כל כך הרבה כסף, היינו באמזון Best-Sellers ודברים כאלה אבל לא היה לי כסף לטוס ולנהל את זה משם. בדיוק שנתיים אחרי שההסכם נחתם, קיבלתי הודעה מהסוכנים של סטף שההסכם נגמר, הייתה לי אופציה לשנה שלישית שלא יכולתי לממש אותה כי זה היה כבר במרס 2015, הוא נבחר חודשיים אחרי זה ל-MVP של הליגה. מהרגע הזה בכלל הוא הופך להיות במקומות אחרים וכבר לא יכולתי להגיע אליו. אני לא יודע כמה סופרים יכולים להגיד שהכדורסלן שהוא בעיניי הכי גדול בעולם או לכל הפחות הכי מיוחד, היה הפרזנטור של הספר שלהם והיה מזוהה עם הספר שלהם מרצונו. הוא לא עשה את זה בשביל הכסף. אגב, אני עדין חייב לו 540 דולר, אם הוא שומע (צוחק), זה אצלי, יש על זה ריבית, אבל אני יכול להעביר לו. סטף אף פעם לא אסף את הכסף שאני חייב לו , אבל יש לי היום רעיון – אני עובד עם אחד הבמאים הטובים בארץ, אבידע לבני, והרעיון הוא להפוך את זה לסרט דוקומנטרי, 'סטפ-בק', סיפור של הסדרה, ואולי ננסה ככה גם להחזיר את סטף שהוא ישמע קצת מה עבר עליי כשאני ישבתי בבית, ראיתי אותו מככב ואני אומר לעצמי, 'לעזאזל, הוא כבר היה שלי ואני פספסתי את זה'. זו אחת המחשבות, יכול להיות שזה יהיה סרט, עוד ספר, משהו אחר. מי שיכתוב בגוגל 'אמיר דורון וסטף קרי' יוכל לקרוא את הסיפור הזה, זה נמצא שם ותמיד שואלים אותי על הקשר הזה. החברים של הבן שלי לא מאמינים לו שהוא היה שותף של אבא שלו".
בשיתוף ״העשיריה הפותחת״
הצגת פוסט זה באינסטגרם
0 תגובות