קרדיט לתמונה הראשית: פיב"א
יום ראשון, קצת לפני חצות, אוהדי ספורט מכל רחבי הארץ יושבים מול המסך ומתרגשים מהשער של ירדן שועה שסיפק לנבחרת הכדורגל ניצחון היסטורי מול אחת הנבחרות החזקות באירופה. אתרי הספורט ביממה שלאחר מכן התמלאו בכתבות שמדברות על העתיד מלא הפוטנציאל של החבורה של רן בן שמעון. אבל בואו נודה באמת – מבין שני ענפי הכדור הבכירים, נבחרת הכדורסל לאורך כל ההיסטוריה הייתה המרשימה יותר, וגם הפוטנציאל שטמון בה, מצית את הדמיון לא פחות.
לחצו כאן כדי להצטרף לקהילת ספורטס רבי
ספורטס רבי – גם באפליקציה! כל העדכונים והתוכן האיכותי ביותר על הכדורסל הישראלי היישר לידיים שלכם!
לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באייפון
לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באנדרואיד
הירשמו לפודקאסט "התשיעית באירופה" ב-iTunes, Spotify או Google Podcasts.
לפני 10 שנים (פחות כמה שבועות), החליטו באיגוד הכדורסל למנות את מאמן העל פיני גרשון למנהל המקצועי של נבחרות הכדורסל של ישראל, תפקיד בו ישלים עכשיו את שנתו האחרונה על פי הפרסומים האחרונים. ההחלטה הזאת, רבות בזכות גרשון, הביאה לפיתוח מדהים של הנבחרות הצעירות ולהישגים חסרי תקדים – בין 2017 ל-2023 התקיימו חמש אליפויות אירופה עד גיל 20 (הידועות כ"אליפות אירופה לנבחרות עתודה") – בכולן העפילה הנבחרת בכחול לבן לפיינל פור, בארבעה מקרים הגיעה גם לגמר ומתוכם פעמיים יצאה כזוכה הגדולה.
Pini Gershon – Photo Credit: Yehuda Halickman
בעוד 3-5 שנים, דור ההצלחה של נבחרות העתודה הללו עתיד להגיע לשיאו – הוותיקים של מחזור 2017 יהיו בני 30-32, והצעירים מ-2023 יהיו בני 24-26, כלומר כולם בערך בשנות השיא של כדורסלן ממוצע.
מעניין יהיה לבדוק – איפה הם היום? האם אותם שחקנים שריגשו אותנו בתור ילדים באמת מצליחים לעמוד בציפיות שנבנו עליהם? איפה הם נמצאים ביחס ליריבים שלהם במעמדי הגמר?
מעבר לכך נבדוק – האם אליפות העתודה היא באמת ערובה להצלחה עתידית? האם הנבחרות הבוגרות שהגיעו רחוק באליפות אירופה (או עולם) לבוגרים התבססו על דורות של עתודות מוצלחות?
Deni Avdija and Ariel Beit Halachmi – Photo Credit: Yehuda Halickman
איפה הם היום?
אליפות 2017
החמישייה הישראלית של האליפות ההיא, שם נכנעה חבורתו של עודד קטש למארחת היוונית בהרקליון, הורכבה משמות מובילים בכדורסל הישראלי של ימינו – יובל זוסמן כיכב בגמר, כשלצידו תמיר בלאט וגם נתנאל ארצי, רועי הובר ודניאל קופרברג. אם נסכם את זה, נראה שיש לנו פה שחקן יורוליג אחד, שלושה שחקני ליגה אירופית שנייה (זו הדרך שבה אתייחס ליורוקאפ ולליגת האלופות של פיב"א, שבעבר כתבתי על ההשוואה ביניהן, ומצאנו שההבדל ברמה ביניהן זניח), ושחקן בליגה הלאומית.
זה מצב קצת יותר טוב מהחמישייה של הנבחרת היריבה שידה יצאה על העליונה, שחמישייתה מאז הפכה כיום לשחקן יורוליג אחד, 2 שחקני ליגה אירופית שנייה, שחקן בליגה היוונית ושחקן בליגה היוונית השנייה.
Yovel Zoosman & Tamir Blatt – Photo Credit: Yehuda Halickman
אליפות 2018
הזכייה הראשונה של השחקנים כחול לבן – הפעם היריבה בגמר הייתה קרואטיה. החמישייה הפותחת של בית הלחמי הייתה מייקל בריסקר, גיל בני, מירון רוינה, מיכאל מושקוביץ ויובל זוסמן. נכון שדני אבדיה עלה מהספסל אך היה משמעותי יותר מחלק מהשחקנים פה, אבל הרשיתי לעצמי להשאיר אותו בצד משום שנקבל אותו בחמישייה של האליפות הבאה ברשימה. החמישייה הזו מורכבת משני שחקני יורוקאפ, שחקן מכללות, שחקן ליגת על ושחקן ליגה אנגלית.
גם פה המצב קצת יותר טוב מחמישיית היריבה, שרק שחקן אחד שלה משחק ביורוקאפ, עוד שלושה משחקים בליגות הספרדית והאדריאטית ושחקן אחד בליגה הקרואטית השנייה.
Yovel Zoosman – Photo Credit: FIBA
אליפות 2019
בית הלחמי השיג back to back אדיר בטורניר ביתי עם ניצחון על נבחרת ספרד החזקה בגמר בתל אביב. בחמישייה שלו כיכבו ים מדר ודני אבדיה, ולצידם יאיר קרביץ, עמית זיס ונועם אביבי. ברשימה הזו יש לנו שחקן NBA, שחקן יורוליג, שני שחקני ליגה מקומית ושחקן ששיחק בליגה המקומית אך כיום נמצא ללא קבוצה.
שימו לב – גם פה, המקומות שהשחקנים הישראלים תפסו בינתיים מתעלים על היריבים מהחמישייה הספרדית. מלבד שחקן יורוקאפ אחד, בחמישייה ההיא יש היום עוד שלושה שחקנים שמשחקים בליגה הספרדית ואחד נוסף בליגה הספרדית השנייה.
Deni Avdija and Yam Madar – Photo Credit: Dov Halickman
אליפות 2022
אחרי הפסקה של שנתיים בעקבות וירוס הקורונה, האלופה המכהנת חזרה תחת הנהגתו של אורן אהרוני, והפעם הגיעה להישג קצת פחות גבוה אך עדיין מכובד – מקום 4. נבחן את החמישייה: עמית אהרוני, נועם דוברת, אליעד טל, הראל רינסקי וגלעד לוי. יש לנו פה שני שחקני ליגה אירופית שנייה, שני שחקני ליגת על ושחקן בליגה הלאומית.
הפעם לא נשווה את החמישייה ליריבה במשחק האחרון, שכן זה היה המשחק על המקום השלישי, אלא לחמישייה של הזוכה בגמר, הפעם זו ספרד. בין שחקניה של האלופה ניתן למצוא שחקן יורוליג אחד, 2 שחקנים בליגה הספרדית ו-2 שחקנים בליגה הספרדית השנייה. נראה שפה המצב הוא בערך דומה, אולי עם יתרון קל לספרדים, אך סביר ביחס לעובדה שהנבחרת מחצי האי האיברי באמת סיימה 3 מקומות מעל הנבחרת שלנו באותו טורניר.
Gilad Levy and Noam Dovrat – Photo Credit: FIBA
אליפות 2023
העתודה חוזרת לגמר, והפעם מי שמככב בדרך לשם הם דני וולף ונועם יעקב, כשלצידם אריאל אייזיק, יובל לוין ורון ציפר. כלומר, לצד שחקן מכללות (עם פוטנציאל אדיר) ושחקן יורוקאפ, יש לנו שלושה שחקנים שהשתלבו בליגה המקומית.
אצל היריבה מצרפת, המצב בינתיים עדיף במעט. בנוסף לשחקן שנע בין ה-NBA לG League, שניים מכוכביה של אותה אליפות משחקים בליגת המכללות ושניים נוספים בליגה הצרפתית.
Noam Yaacov and Danny Wolf – Photo Credit: Yehuda Halickman
סיכום ביניים
מה למדנו עד כה? בעיקר, שהמצב של פיתוח כישרונות העתודה הישראלים לא רע. ברוב המקרים – שחקנים ישראלים מטורניר מוצלח, מראים גרף התקדמות דומה ליריבים שלהם, אם לא אפילו טוב יותר.
זה מוביל אותנו לשאלה הבאה – האם זה מעיד על העתיד? האם יש קשר בין הצלחות של נבחרות בוגרות למה עשתה העתודה שלהן 5-10 שנים קודם לכן?
אליפות אירופה לעתודה – ערובה להצלחה?
ב-2023 נבחרת גרמניה עשתה את הלא ייאמן, וזכתה באליפות העולם של פיב"א. מה נבחרת העתודה שלה עשתה קודם לכן? טוב, האמת שהיא לא הרשימה שם מדי, אבל אפשר לראות קשר כלשהו, והוא עשוי להיות מעניין – בין 2016 ל-2019 הגיעה גרמניה לחצי גמר טורניר העתודה המדובר. שימו לב לפרט הבא – אלו היו גם 3 הפעמים היחידות שגרמניה הגיעה למעמד הזה בטורניר.
שאלה שבטח יכולה לעלות לכם לראש היא – האם גם שאר מדינות אירופה שולחות את כוכביהן הגדולים לטורניר שאנחנו מתרגשים ממנו כל כך בעשור האחרון? דניס שרודר, הכוכב הגדול של אלופת העולם, אכן השתתף בטורניר הזה ב-2012, וסיים איתה במקום החמישי. פרנץ וגנר, חברו לזכייה ולליגה הטובה בעולם, לא זכה להשתתף בטורניר שלא פעל בשנתון שלו עקב וירוס הקורונה. בגדול, כמו שאתם שמים לב, שחקנים בדרג א' של הכישרונות האירופיים, לא מרגישים שהם מעל למעמד הזה. יחד עם זאת, עדיין, שני הכוכבים הגדולים לא היו חלק מהשנתונים המוצלחים של המדינה הגרמנית בנבחרות העתודה. בואו נסתכל על מישהו שכן היה שם – אנדראס אובסט, שהוביל את הקלעים של הנבחרת שלו בניצחון ההירואי על ארה"ב. את יום הולדתו ה-20 הוא חגג ב-2016, וגם באותה שנה וגם בשנה שלפני זה הוא ייצג במדים של הנבחרת הצעירה.
Dennis Schroder – Photo Credit: FIBA
כזכור, גרמניה ניצחה באותו גמר את סרביה, נטולת השחקן הטוב בעולם ניקולה יוקיץ'. גם אצל סרביה אפשר לראות קשר בין טורניר ה-U20 של פיב"א אירופה להצלחה הזו. בין 2009 ל-2024 הנבחרת מהבלקן הגיעה למעמד חצי הגמר 3 פעמים בלבד, כולן בין 2012 ל-2015 (כולל זכייה אחת), כלומר בדיוק השנתונים שהבשילו לכדי שיא הקריירה באליפות העולם האחרונה.
בהעדרו של סנטר דנבר, את המושכות בטורניר לקחו בוגדן בוגדנוביץ' וניקולה מילוטינוב. בוגדנוביץ' באמת היה חלק מאליפות אירופה עד גיל 20 של 2012 בה הנבחרת שלו הגיעה למקום הרביעי. מילוטינוב לא שיחק מעולם באליפות העתודה. אגב, אם תהיתם לעצמכם, גם יוקיץ' מעולם לא שרף את הפרקט באליפויות ה-U20, אבל יש לציין שהוא לא שיחק באליפויות אירופה גם של השנתונים הצעירים יותר.
Deni Avdija and Nikola Jokic – Photo Credit: FIBA
בבחינה של שתי הפיינליסטיות של היורובאסקט האחרון ב-2022, קצת יותר קשה ללמוד. ספרד וצרפת מצליחות כמעט באופן קבוע באליפות אירופה לעתודה, ספרד פספסה רק פיינל פור אחד בעתודה ב-15 השנים שקדמו לגמר שהשיגה נבחרת הבוגרים, וצרפת הופיעה ב-8 מתוך 11 פיינל פורים של אליפות העתודה בין 2009 ל-2019. מה שכן נוכל לבדוק, הוא גם כאן – האם הכוכבים של הבוגרת החלו בעתודה, או שאצל שתי מעצמות הכדורסל הללו לוקחים קצת פחות ברצינות את ה-U20.
ווילי הרננגומז ורודי גובר – שניהם נכנסו לחמישיית הטורניר. יחד איתם גם מיודענו לורנזו בראון כיכב במדי האלופה של אותו טורניר, אך בתור מתאזרח, ועל כן הוא לא רלוונטי לנושא זה.
גובר לא רק ששיחק באליפות אירופה לעתודה, הוא עשה את זה פעמיים! ב-2011 הוא זכה במדליית ארד וב-2012 במדליית כסף ונבחר לחמישיית הטורניר. מי היה שותף לנבחרת ההיא של 2011? מצטיין הצרפתים בגמר היורובאסקט המדובר – אוון פורנייה.
ווילי הרננגומז, ה-MVP של אליפות אירופה 2022, שיחק גם הוא בטורניר ה-U20 שלנו ב2014, זכה במדליית כסף, ונבחרת לחמישיית הטורניר. בדיוק כמו בגמר היורובאסקט, שם כיכב לידו אחיו חואנצ'ו, גם אז ב-2014 חואנצ'ו ואחיו שיחקו כתף אל כתף באליפות לנבחרות צעירות. חואנצ'ו אגב, המשיך ב-U20 לשנה אחת נוספת.
Lorenzo Brown, Juancho Hernangomez and Xabier López-Arostegui – Photo Credit: FIBA
חשוב לציין שלא תמיד רואים קשר בין הצלחה בבוגרים לנבחרת הצעירה של העשור שקדם לכך. ב-2017 זכתה סלובניה באליפות אירופה בכדורסל ללא שום הצלחות קודמות בנבחרת של מתחת גיל 20. מצד שני, אולי זה קצת פחות רלוונטי, כשהכוכב הגדול של נבחרת הבוגרים שלך, לוקה דונצ'יץ', רק חגג יום הולדת 18.
נבחן מקרה אחרון, של נבחרת שממש חוותה תור זהב בבוגרים – ליטא. בין 2010 ל-2015 ליטא הייתה פעמיים סגנית אלופת אירופה, ופעמיים הגיעה לחצי הגמר באליפות העולם, שם הודחה בשני המקרים על ידי ארצות הברית.
מה קרה בעתודה לפני הדור הזה? פעם אחת (2004) הנבחרת נעצרה בחצי הגמר, ופעמיים נוספות (2005 ו-2008) היא הגיעה ממש עד למעמד הגמר. מעבר לכך, בשאר ההיסטוריה, הליטאים הגיעו לחצי הגמר "רק" 4 פעמים ב-20 טורנירים.
Luka Doncic in action – Photo Credit: Dov Halickman Photography
ולסיכום
נתחיל בנימה אופטימית – יש למה לצפות. ראינו פה כמה דברים:
אליפות אירופה לעתודה הוא לא טורניר לזלזל בו. שחקנים רבים שבעתיד מובילים את נבחרות הבוגרים של מעצמות כדורסל מתחילים את הקריירה הבינלאומית שלהם באליפות הזו (או אפילו מוקדם יותר).
נבחרות שעשו 3 טורנירים טובים בטווח קצר הצליחו להתפתח לכדי קבוצות בוגרות טובות שמגיעות להישגים. חשוב לזכור – לישראל היו 5 שנתונים מעולים (כמעט) רצופים, וזה הרבה.
אנחנו עוד לפני השיא. לרוב השחקנים שריגשו אותנו בלחימה שלהם על הפרקט בגיל 20 יש עוד לאן להתפתח.
Yam Madar and Deni Avdija – Photo Credit: FIBA
מנגד חשוב לזכור את הדברים הבאים:
סופר-טאלנטים. זה משהו שעדיין אין לנו. עם כל הכבוד להצלחות שהביאו לנו קטש, בית הלחמי ואהרוני עם כדורסל קשוח, כל הכישרונות שיצאו משם לא ישתוו ללוקה דונצ'יץ' או ויקטור וומבניאמה אחד, שבגיל הזה היו כבר הכוכבים של הנבחרת הבוגרת.
ההתפתחות לא עוצרת כאן. נכון, העתודה עשתה הישגים יפים, אבל בוגריה חייבים להמשיך להשתפר כדי להפוך לפקטור משמעותי בבוגרת. את חלקם הנכבד אנחנו רואים בדרך הנכונה, ונותר רק להחזיק אצבעות שהגרף יימשך למעלה אפילו מעל לציפיות.
הדרך ליורובאסקט ממשיכה בשבת, ואנחנו מרחק של זמן לא רב לקראת כניסה לשנות השיא של בוגרי דור ההצלחות של נבחרת העתודה. מי ייתן וההתפתחות שלהם תתקדם כמו שצריך, ואולי אפילו קצת יותר מכך, וניכנס לשנים שיירשמו בספרי ההיסטוריה של הכדורסל הישראלי.
Ariel Beit Halachmi – Photo Credit: Yehuda Halickman
כתבה מצויינת ומעמיקה