מכבי תל אביב והפועל ירושלים ייפגשו הערב ביד אליהו (21:00) לקלאסיקו הישראלי במסגרת המחזור ה-11 בליגת ווינר-סל. שתי הקבוצות ירצו למצוא נחמה לאחר הפסדים מוקדמים יותר השבוע, לנצח את היריבה המרה ולסיים את שנת 2020 בטעם מתוק.

מי זאת תהיה אנחנו כמובן עוד לא יודעים, אבל מצאנו זמן להיזכר בכמה מפגשי עבר בלתי נשכחים עבור אוהדי הקבוצות הבכירות בישראל. מהצד הצהוב יש לנו את יפעה אייזנמן ויגאל זלנפרוינד ובצד האדום יש לנו את רמי מנדל והאוהד א’ (לבקשתו, שמו שמור במערכת).

גמר גביע 1996: עדי גורדון, פיני גרשון והפסק זמן
רמי: “פעם היינו נוהגים להגיד: “לנצח את מכבי והשאר לא חשוב”, אבל לאט לאט הצליח דני קליין לקרב את הפועל לרמות של מכבי. הגביע של עדי גורדון היה המשחק שבו למעשה נבנתה הפועל ירושלים לעד. הניצחון על הבאזר ביד אליהו, בהיכל מלא מבלי שהיה למכבי אפשרות לתקן. זה פרץ לתוכנו כמו אהבה אחת גדולה, ועוד עם הגופיות שהנפיק עדי גורדון בבוקר עם הכתובית משירו של אריק איינשטיין ״יש לנו אהבה והיא תנצח״. החגיגות בירושלים, באולפנים – כל אלו היו ניצחון דוד על גוליית”.

יגאל: “היה ברור לחלוטין לאן הכדור הולך. מהמגרש לא ראינו את פסק הזמן המפורסם, אבל היה ברור לנו שהכדור הולך לעדי גורדון. אתה רק מקווה שזה לא ייכנס. כשהכדור נכנס – הלם. זה לא להאמין. זה בימים שאתה לא היית רגיל לזה. בשנות ה-90 אמנם איבדנו את האליפות לגליל כמה שנים לפני, אבל לא היה דבר כזה שאתה מאבד תארים, אין סרט כזה”.

א’: “גדלתי בהתנחלות בסוף שנות השמונים ובשנות התשעים ההגמוניות של מכבי, לא באמת ידעתי שיש עוד קבוצות חוץ ממכבי, הדרך היחידה שלנו לראות כדורסל הייתה הצפייה בימי חמישי במשחקי מכבי ששודרו בערוץ היחיד שהקליטה מעבר להרי החושך סידרה לנו. ואז, הגיע הגמר ההוא, פתאום גיליתי שיש הפועל ירושלים. עד היום אני זוכר את הקרקע שנשמטה לי מהרגליים ברגע שראיתי את עדי גורדון, התאהבתי מחדש בכדורסל ובעיקר בהפועל ירושלים”.

גמר גביע 2004: ה”סופרקאפ” של זוכות היורוליג והיול”ב
יפעה: “בהיותי ירושלמית אוהדת מכבי, “נגזרו” עליי ויכוחים אין־סופיים עם אוהדי הפועל ירושלים. המשחקים מולם הם תמיד האמוציונליים ביותר, כי אם אנחנו מפסידים חלילה – בנוסף לבאסה, אני נאלצת גם לספוג את כל השמחה לאיד של הסביבה. שנת 2004 הייתה למעשה השנה שהתחלתי לאהוד בה את מכבי, בעקבות צפייה מקרית לחלוטין (!) בנס ז’לגיריס. הייתי אז בחטיבת הביניים, וזכור לי כי לאחר כל ניצחון של מכבי הייתי מגיעה לכיתה בחולצה צהובה ונהנית להתנשא על חברותיי לכיתה. לעומת זאת, אחרי הפסדים – אבוי; מוטב היה שלא אראה את פרצופי בציבור כלל. יש לציין שבאותה תקופה כלל לא יכולתי לצפות במשחקי ליגה, משום שלא היו לי כבלים בבית ולכן נאלצתי להסתפק בקריאת תוצאות בלבד. אולם משחק כגון גמר הגביע 2004, ה”סופר קאפ” של היורוליג והיול”ב – לא יכולתי להרשות לעצמי לפספס. הפתרון שמצאתי היה צפייה בביתם של שכניי, שכנים שהיו למעשה אוהדי הפועל ירושלים – לא פחות! אפשר לדמיין את הדיסוננס הגדול שחשתי בעת המשחק: מצד אחד ייחלתי לניצחון צהוב, אך מצד שני לא היה לי נעים להתלהב בפומבי מול השכן, אוהד הקבוצה היריבה, שהסכים להכניסני לביתו בכל זאת…את המשחק עצמו אני זוכרת במעומעם, אושר מטושטש שאפף את כל אותם ימים צהובים מדהימים; אבל אפשר להיות בטוחים שבבוקר שאחרי לבשתי בגאון את החולצה הצהובה והגעתי לכיתה בראש מורם ובשמחה”.

גמר הפיינל פור 2007: סמי בכר ומאיר טפירו
א’: “‘המשחק שלא היה’. אף אחד לא יזכיר אותו אבל ככה זה נקרא אצלנו. פצע נורא נורא גדול, קיים וחזק. לכול אוהד הפועל”.

יגאל: משחק שלעולם לא נשכח. בכל מה שהיה במשחק לא קלטת את “סמי אתה הורג אותי”, ראינו את הקריאות לסמי בכר “למה, למה, למה”. היה אושר צרוף ברגע שמאיר טפירו יצא מהמשחק, שם הייתה תחושה של נקודת המפנה. כלומר, אם ארנולד לא לוקח את הריבאונד מכבי מפסידה. אז באותה שניה אתה לא יכול להגיד שזה המפנה כי זה לא כמו להיות בפיגור 15 ודקה קודם אתה הופך, אבל זו הנקודה החזקה. זה לא מהמשחקים שאתה הולך מהר הביתה. היה כיף. אין כמו לראות את החצי האדום שקט”.
רמי: “המשחק הכואב ביותר. ההפסד הנוראי של מאיר טפירו ושלנו, שבו סמי בכר במו פיו ומשרוקיתו מונע מדני קליין להביא אליפות ראשונה לבירה. הרבה דמעות נשפכו בהיכל. עד עכשיו אני זוכר ילדים וזקנים בוכים יחדיו – זה היה שוד לאור היום ואין לי ספק שסמי בכר גמר לנו את החיים באותו הרגע”.

גמר גביע 2008: המהפך של ירושלים
יגאל: “שמתי בבוידעם. לא היה דבר כזה”.
רמי: “אני ביציע כמובן. על הקווים דן שמיר ובמגרש דרור חג׳ג׳ טימי באוארס וג’יימי ארנולד. אחרי פתיחה נוראית, באוארס מדליק מבערים ויחד עם חטיפות של חג’ג’ וצליפת שלשות מבצעים מהפך בהיכל ומביסים את מכבי ללא רחם. היו להפועל מעל 30 נקודות ברבע האחרון. אחד מהמשחקים הגדולים שהיו”.

א‘: “הייתי בקורס קצינים, ישבנו חצי קורס לראות את הגמר במועדון, כשאני, כרגיל, מוקף בעשרות צהובים. במחצית הבנתי לאן זה הולך והעדפתי ללכת עם ידידה לשיחת נפש בעמדת מסתור של הבסיס. פתאום אני מתחיל לשמוע צעקות מרחוק שהלכו והתעצמו, ואז הבנתי, שבמשחק הכי חשוב של ירושלים בעשור ההוא פספסתי בגלל בחורה, שגם ככה שברה לי את הלב כמה חודשים לאחר מכן”.

ליגה, 2014: ירושלים מביסה 93-65 את מכבי ביד אליהו
יגאל: “אם הייתי יכול, הייתי יוצא מהמשחק הזה לפני סוף הזמן. זה הלם אמיתי. אבל להפסיד בשנייה האחרונה זה הרבה יותר כואב. בפער כזה של 28 אתה מבין במהלך המשחק שזה לא זה. אתה מתיישב על הכיסא ולא מסוגל להרים את עצמך, האדומים חוגגים לך על הפרצוף ועושים הרבה רעש ואתה מכונס בתוך עצמך”.

רבע גמר גביע המדינה 2020
א’: התיקון של אותו גמר מ-2008 מבחינתי היה ברבע הגמר אשתקד. הפועל מגיעה אחרי תקופה לא טובה בליגה ובאירופה ונראית חצי מפורקת. יומיים לפני המשחק אני מתקשר לפרטנר שלי למשחקי הפועל לראות אולי בכל זאת נסע להיכל, הוא אומר לי ‘עזוב, אין לי מקום לעוד שיברון לב’. וכך צפינו מהספה ‘בסלון’ בעוד פתיחה דורסנית של מכבי והבנו לאן זה הולך. ואז, 7 דקות לתוך המשחק, ההטבעה הגדולה של לוקט על הראש של האנטר, והתחלתי להבין שהפעם זה יגמר אחרת. משחק מהגדולים שהיו פה. אף אחד לא ייקח לנו את המשחק הגדול הזה ואת המופע של ג’ייקובן בראון”.

יפעה: מצד אחד הייתה פה הזדמנות “להיפטר” מירושלים כבר בשלב מוקדם ולסלול לעצמנו את הדרך לתואר; אך מצד שני ידעתי שיש פה גם מבוא למוקש גדול. המשחק עצמו היה מתסכל עד מאוד: כבר במחצית הראשונה ספגנו כמות נקודות גדולה ביותר, וידעתי כי עם הגנה כזו- יהיה קשה מאוד לנצח. ההתפוצצות של ג’ייקובן בראון הייתה בלתי הגיונית, ולמרות זאת הצלחנו להגיע לסיום צמוד וברצף החלטות שנויות במחלוקת אף הצלחנו לייצר חמש נקודות במהלך אחד – שהיה נראה כאילו יוביל למהפך ולניצחון מתוק אף יותר. אך לא כך קרה, ולאחר הסיום התיישבתי על רצפת הבטון של היציע באפיסת כוחות עד שהמאבטחים היו צריכים כמעט “לגרד” אותי משם. את הדרך חזרה עם בן דודי עשינו בשתיקה רועמת, ובאותו לילה כמעט ולא ישנתי מרוב עצבים. תחושת ההחמצה ליוותה אותי עוד זמן רב לאחר מכן. כל הפסד לירושלים הוא בבחינת “אסון” בעיניי, ודאי במשחק על תואר, וקל וחומר כשבעקבות זאת הם הצליחו להמשיך כל הדרך עד לזכייה בגביע”.

משחקים נוספים שעלו
רמי: “גמר גביע ווינר 2019 עם קונצרט אדיר בהיכל בחולון – משחק שסימן עונה נפלאה שהייתה צריכה להיות השיא ונקטעה ע”י הנגיף. אסיים עם משחק הפיצוץ במלחה שבו קליין מוריד את הקבוצה מהמגרש לאור שיפוט נוראי במלחה”.

יפעה: “גמר הגביע 2015 היה ראשון לעיני הקהל הביתי שלהם. האווירה לפני המשחק הייתה של אופוריה בירושלים: כולם היו בטוחים שהם הפייבוריטים, הבמות כבר הוקמו והחגיגות כמעט החלו. אני מודה שגם אני חששתי מתרחיש כזה, עד כדי כך שהחלטתי שלא ללכת למשחק הגמר כי היה בלתי נסבל בעיניי לראות אותם חוגגים מולנו ומניפים לנו גביע “על הראש”. הייתה זו נקודת אור בעונה שבדיעבד הסתיימה בצורה עגומה. ב-2017 שוב היה גמר גביע בארנה עם תחושה שירושלים פייבוריטית ברורה. פסימית מטבעי חששתי שאאלץ לצפות בים אדום צוהל מולי בסיום; המשחק היה חוויה של שיכרון חושים מוחלט: מחצית ראשונה גרועה, מהפך הרואי וניצחון גדול ומתוק. גם כאן הייתה זו נקודת אור בעונה חשוכה”.

יגאל: “נסענו נגד כל הסיכויים, לבן שלי לא היה את האומץ לנסוע ונסעתי עם חבר. משחק מטורף”.