טור הבכורה של אוהד מכבי תל אביב אופק ששון

רבות דובר על כך שמועדון הכדורסל מכבי תל אביב, הוא המקום הלחוץ ביותר בכדור הארץ, לא תפקיד נשיא ארה”ב, גם לא מנהל נאס”א, אלא דווקא מועדון הכדורסל הישראלי ששוכן ברחוב יגאל אלון 53 בתל אביב. ברגע שהוחתם עודד קטש, מאמן שאינו נמצא בקליבר הגבוה ביותר של אירופה, היה ברור שהאוהדים וההנהלה לא יתנו לו אורך חבל, ושסבלנות ותהליך הן לא מילים שיהיו רלוונטיות אם לא יושגו היעדים. ולמרות שערב חתימתו ידע היטב קטש לאיזה תפקיד הוא נכנס, ומי הן הנפשות הפועלות במועדון, הוא מוצא עצמו כבר באוקטובר כשאותו החבל מתחיל להיכרך סביב צווארו.

ספורטס רבי – גם באפליקציה! כל העדכונים והתוכן האיכותי ביותר על הכדורסל הישראלי היישר לידיים שלכם!

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באייפון

לחצו כאן להורדת אפליקציית ספורטס רבי באנדרואיד

בבקשה דרגו את פודקאסט “התשיעית באירופה” 5 כוכבים באפליקציות הפודקאסטים

הירשמו לפודקאסט “התשיעית באירופה” ב-iTunes, Spotify או Google Podcasts.

ובכן למה בכל זאת ישנה אווירה עכורה וביקורתית למרות שזה ההפסד הרשמי הראשון של הקבוצה הסופר מחודשת, בלוקיישן שמראש כאשר מקבלים את לוח המשחקים מסמנים את האולקר ארנה כהפסד פוטנציאלי?

אז למרות ההבנה שמכבי מודל 22-23 היא קבוצה חדשה ואי אפשר לצפות מחבורה שנפגשה לראשונה זה חודש וחצי לספק כדורסל שוטף, רציף, יציב והיררכי ולכן יש לתת לחבורה בצהוב עוד כמה שבועות חסד, ישנם כמה הרגלים ונורות אדומות שמדירות שינה מעיניהם של מקבלי ההחלטות והאוהדים.

אחת הסיבות לפרידה מסקוטי ווילבקין מצידה של מכבי הייתה ההבנה כי תלות כל כך קיצונית בשחקן בודד אינה יכולה לעבוד כשיטה בעונת משחקים כל כך ארוכה וקשוחה. כאשר עודד קטש נשאל בראיון מי הכוכב שלו העונה, הוא ענה שהוא זוקף לזכותו שסוף סוף אחרי 4 שנים, אין כוכב בלעדי לקבוצה. אך עוד במשחקי ההכנה ששוחקו ללא לורנזו בראון שהצעיד את נבחרת ספרד לאליפות אירופה, הורגש היעדרו של בעל בית על המגרש, אך ברגע שדרך האמריקאי/ספרדי על הפרקט בחדרה, לטוב ולרע היה קשה לפספס שהגיע בוס חדש. מה שהתחיל כקול תרועה רמה בקרב האוהדים ששיוועו לרכז טהור ואמיתי, יש שיגידו מאז ימי שאראס, מתגלה כעת ככאב ראש לא קטן ברגע שבראון יורד לספסל כשכזכור, עקב היותו בן 32 וכשהוא ע”פ השמועות סובל מרגישות בכתף, דקותיו מתוזמנות היטב וברגעים שאינו נמצא על הפרקט – ישנה ירידה דרסטית בשטף ההתקפי ובאינטליגנציית המשחק, רגעים שמבליטים היטב את התקלות המהותיות בבניית הסגל של הצהובים. ונדמה ששוב, למרות ההבדלים הניכרים בסגנון ביניהם ובדרך בה הם משפיעים כל כך על המשחק, מכבי שוב מוצאת את עצמה תלויה מאוד בשחקן אחד.

כבר בתחילת חודש יולי, כאשר הצהובים סגרו את הסגל במהירות הבזק, עלו כמה תהיות בנוגע לסגל – הדלילות בעמדה 4 בייחוד כאשר המיועד המרכזי לאייש את העמדה נטול כל ניסיון אירופי, חוסר הגיוון ההתקפי בעמדת הסנטר עם ניבו ופוית’רס המוגבלים, המחסור החמור בנשק ההכרחי ביותר בכדורסל המודרני, הקליעה. אבל ערב סיום המחזור ה-2 של היורוליג קשה לפספס שכל הדאגות היו במקום, אבל שצצות גם בעיות נוספות שהיה יותר קשה לחזות למרות שעודד קטש הוא המאמן. בשני משחקי היורוליג עד כה, סבלה מכבי תל אביב מנחיתות קשה בריבאונד ומרכות בלתי נסבלת בהגנה שפשוט לא תואמת את איכות המפעל ואיפשרה לגודוריץ’ ולקלאת’ס ועוד קודם לכן להייז, אוואנס ולאקביצ’יוס, לשלוט בקצב המשחק ולהגיע לנקודות קלות. חרף העובדה שהיה נדמה כי סוף סוף הורכב סגל שכולל הרבה שחקנים, הן בקו האחורי והן בקדמי, בעלי אוריינטציה הגנתית מובהקת, ולא עוד שחקנים שצריך “להחביא” בהגנה בדומה לז’יז’יץ’, ועדיין בהגנת החילופים של קטש, מכבי מציגה משחק הגנה נרפה, לא מתואם ועצלני, טיימינג רע בקלוז אאוט ואפילו גם ברגעים המעטים שבהם היריבה מחטיאה, מגיע הגל השני בקלות נוראית ומשלים את המשימה. חוסר היכולת של מכבי לבצע סטופים בהגנה מקשה עליה מאוד לשחק על הטיקט המרכזי שלה העונה – הרכב אתלטי ומהיר שצריך לרוץ לרוץ לרוץ בכל הזדמנות.

ובעוד מכבי נגררת למשחק עומד, ובייחוד כאשר בראון על הספסל, בולדווין מתפקד כמוביל הכדור העיקרי, בקושי יורד מהמגרש, (בתקווה שהחתמתו של ג’יילן אדאמס המוכשר תוריד קצת מהעומס) ושאר השחקנים נדרשים לבצע פעולות שאינן בסט היכולות שלהם, פוית’רס מרים כ-4 שלשות במהלך המשחק, מתבקש לקבל החלטות מהירות בשורט רול אבל מראה שאינו ניחן באינטליגנציית משחק גבוהה מספיק ומרבה לקבל החלטות רעות שמובילות לאיבודים, שחקנים כמו קולסון וניבו שניזונים מהרכז ומשטף המשחק מוצאים עצמם מנוונים לגמרי ומנסים לבצע פעולות שסופן ידוע מראש, אי אפשר לנצח משחק חוץ עם 39% מהשדה, ומספרים כאלו מגיעים בעיקר בשל הצפיפות בצבע וההיקלעות להתקפות עומדות. אז נכון, אפשר להגיד שחניכיו של קטש סבלו בטורקיה מיום רע, קולסון ובולדווין לא פגעו וחסרונו של היליארד בלט היטב, אבל אם מכבי תל אביב רוצה להוות יריבה ראויה, להיאבק על השמינייה ולהפוך את ההיכל למקום ששאר קבוצות היורוליג לא רוצות להגיע אליו, הדרך היחידה שתשאיר סיכוי לכך תהיה להגשים את הפוטנציאל של הרכב השחקנים הנוכחי ולהפוך לקבוצה קשוחה שמרביצה בהגנה וטסה לצד השני ובעזרת האנרגיה של הקהל יזכרו שNobody F**cks with Maccabi in the Yad.

השבוע הצרפתי של מכבי נפתח הערב כשהקבוצה החמה באירופה נוחתת בהיכל. מונאקו שטרם הפסידה למרות סדר משחקים קשה מגיעה כפייבוריטית מובהקת ומכבי תנסה בהרבה יזע ודמעות להנחיל לה הפסד בכורה במפעל. מונאקו קבוצה מאוד מוכשרת ואם היה חשש שקו אחורי עמוס כישרון ואגו הכולל את ג’יימס, לויד ואוקובו ידרוש זמן ואולי כדור נוסף כדי להביא תוצאות, ברור לגמרי כרגע כי זו קבוצה שהולכת לדבר חזק מאוד באירופה ושסשה אובראדוביץ’ יודע להשתמש כמו שצריך בכישרון שיש לו בידיים. כמו שנאמר כבר, הסיכוי היחידי של מכבי להיות במשחק, עם כמה שזה נשמע פשוט מול סוללת הכוכבים של מונאקו – ריכוז שיא במשך 40 דקות, סטופים בהגנה ולטוס למתפרצות, ההיכל כבר יעשה את שלו.

עונת היורוליג במנכונתה הנוכחית היא ריצת מרתון, הקהל הישראלי חסר הסבלנות יצטרך להבין שבעונה כזו יהיו ההפסדים לוולנסיה בהיכל ויהיו ניצחונות על מילאנו בחוץ, אין צורך להזמין כרטיסים לקובנה ואין צורך לפטר את כולם עד אחרון אנשי המועדון, זו עונה ארוכה ונידרש להיות סבלניים. הבעיות קיימות, הן מדאיגות, אך נבנה כאן סגל מוכשר עם הרבה מחשבה מאחוריו, ואין צורך לחרוץ גורלות באוקטובר.