אזורית? אישית? גם וגם! על נוקאאוט טקטי בסגול

יונ 6, 2022 | כדורסל, ליגה

על ידי Omer Arian

הטור “Omertime” (עומרטיים בעברית) מתפרסם מדי שבוע באתר

סדרת חצי הגמר בין הפועל ירושלים להפועל חולון, כראוי לקרב בין שתי קבוצות מהטופ של הכדורסל הישראלי – סיפקה לנו כדורסל מופלא. בסדרה של שלושה משחקים, שבעיני רבים עומדת איפשהו בין משחק יחיד לסדרה, בשל החשיבות של כל משחק בודד, הכריחה כל קבוצה לצאת מגדרה מבחינה טקטית. רעיונות חדשניים, אלמנטים יצירתיים והכל ברמת ביצוע גבוהה. אלו שראו את המשחקים ונשארו עד כה בטור – כל הכבוד לכם. כי האמת, שלא כך היה בדיוק. אם נודה באמת, מרבית הסדרה בין האדומים לסגולים הייתה סדרה של התעקשות על בידודים, משחק אחד על אחד מלאכותי, קצב איטי וכירורגיות מכעיסה כמעט. לירושלים היה נוח להישאר ולסמוך על הסקוררים המרכזיים שלה ועל יכולת קבלת ההחלטות שלהם ולחולון היה נוח להסתמך על שלה. וכשאלו נכנסו לקצב, אלו ניצחו, ולהיפך. כך לפחות בשני המשחקים הראשונים של הסדרה שהביאו את הסדרה לשוויון והעבירו את ההכרעה למשחק שלישי בארנה.

הירשמו לפודקאסט “התשיעית באירופה” ב-iTunesSpotify או Google Podcasts.

ודווקא שם, בזמן הקצר הזה שהיה לקבוצות להתאמות, שינויים ודגשים אחרונים, בזמן שירושלים בנתה על לשחק את אותו משחק עם יותר אגרסיביות ואינטנסיביות בעזרת הקהל הביתי והדוחף – חולון לא ישבה בחוסר מעש. גיא גודס קיבל החלטה שלא להמר על גורלו והיה חייב להביא הפתעה אחת לפחות ליותם הלפרין. משהו קטן, להפוך את ההתמודדות למעניינת ומאתגרת יותר. וגם על סמך התוצאה, אך לא רק, אפשר להודות שבזה הוא הצליח. בין אם יותם הלפרין ציפה למתנה כזו או אחרת – עם זאת הוא לא הצליח להתמודד.

עד כה, כל ההתמודדויות ההגנתיות של קבוצות נגד הפועל ירושלים כללו התמקדות במוקדי הכוח העיקריים שלה. טראפים תכופים על ג’יילן אדאמס או הכוונה לצד אחד של המגרש של רטין אובאסוהן. נטרלתם אותם, נטרלתם את הפועל ירושלים. זו הייתה התפיסה. בהתייחס למקום אליו הגיעה הפועל ירושלים, אפשר להגיד שהקונספציה כשלה. לא זו נוסחת הקסם לעצור את הפועל ירושלים. חולון הלכה על משהו קצת אחר והחליטה לנסות להוציא את כלל ההתקפה של הפועל ירושלים מהמשחק. איך? מצ’אפ זון. ברור.

אז מה זה מצ’אפ זון? כשמה כן היא. מצ’אפ זון היא הגנה שמשלבת בין הגנה אישית (מצ’אפ, כן?) להגנה אזורית (זון, כן?). הרעיון העיקרי שלה הוא להראות אזורית, לגזול מההתקפה את השניות הרבות להתאושש ולעכל את מה שהם רואים, לתת להם להתחיל להריץ את התרגיל נגד אזורית (לרוב, כל קבוצה מחזיקה במספר מאוד קטן ביחס לכמות התרגילים נגד הגנה אישית) וברגע שזה קורה – להחליף להגנה אישית. ויאללה, בואו נראה מה אתם עושים בסוף השעון בלי שהתחלתם שום תרגיל מתאים. בהצלחה.

כמובן, שבהגנה הזאת יש המון בעיות – מתי מחליפים לאישית? מה המצ’אפים כאשר מחליפים לאישית? שלא נדבר על הקושי הביצועי שכרוך בהגנה אזורית שלעצמה. אז איך חולון מיישמת? איך מתגברים על הקשיים? ומה התשובה הירושלמית? אין מנוס מלהדגים.

שימו לב לאזורית 2-3 שמראה חולון. לאזורית ולחיתוך של ריברס באמצע ההגנה והריווח של בריימו ואדאמס לפינות שנועדו להעניש את אותה אזורית. ודווקא אז, ברגע ששגב נותן את החסימה לאובאסוהן – זה הקוד. נשמעה הסיסמה, מחליפים לאישית. מייד רגלנד יוצא לאובה בפינה, קייזר על אדאמס וכל שחקן תופס את השחקן היריב הקרוב אליו ביותר. כן, נוצרו במהלך מיסמאטצ’ים טבעיים. כאלו שחולון פשוט נתנה במתנה לירושלים. אבל הבלבול, חוסר ההבנה, האתגר האינטלקטואלי שהירושלמים מתמודדים איתו – כל אלו היו שווים את זה.

via GIPHY

או כאן, כששוב חולון מראה אזורית שנעה בין 2-1-2 ל-2-3. ירושלים שוב מנסה לחתוך דרך אמצע הצבע ולרווח דרך הפינות במטרה להעניש את האזורית, אבל זה לא מספיק. כי ברגע שחולון רואה פיק&רול (במקרה הזה של אגבונו) ההגנה מתחלפת. אזורית OUT אישית IN. שחקן תופס שחקן וירושלים מופתעת. פתאום מגיבים לפיק&רול, פתאום טראפים בפוסט-אפ. ומשחק התקפי עצבני כאילו צועק על שחקני חולון: “לא הייתם באזורית לפני רגע?!”.

via GIPHY

כן. לכאורה רק חסרונות. רק פוטנציאל לחוסר תיאום, מיסמאטצ’ים חינם והזמנת בעיות. בסופו של דבר, הבלבול שההגנה המתחלפת יוצרת בהתקפת היריבה ושינוי הקונספציה עם מינוס כמה שניות על השעון – שווים הכל. תראו את ההתקפה הזאת – שוב אזורית, שוב הנעת כדור במטרה להזיז את ההגנה ושוב פיק&רול. כידוע, בבית הספר של גיא גודס המשוואה הכי חשובה היא – פיק&רול = החלפה לאישית. ואפילו אובאסוהן, מתבלבל משינוי ההגנה המהיר והמתואם שחולון מראה ומוסר את הכדור למנקה הפרקט במקרה הטוב. ביצוע נהדר של הסגולים. פעם נוספת.

via GIPHY

אני יכול להמשיך שעות, אבל לא אעשה את זה. רק עוד אחד. אתם כבר יודעים את הנוסחה. חולון מראה אזורית, ירושלים מגיבה בהתאם עם חיתוכים, ריווח והנעת כדור. ירושלים עושה פיק&רול, חולון מגיבה בהתאם עם החלפה לאישית. משם? בעיה לירושלמים. אין מספיק זמן על השעון להתחיל תרגיל חדש, פתאום שינוי הגנה, פתאום הפתעה. מה עושים? מאלתרים. וספויילר: לאלתר במשחק עלייה לגמר זה לא טוב. ממש לא טוב.

via GIPHY

כמו שכבר ציינו, מצ’אפ זון היא הגנה קשה לביצוע. היא צריכה להתבצע בתיאום ובתזמון מושלם כדי להסתיר את חסרונותיה הלא מעטים. לדוגמה כאן, אחרי שהציגה אזורית, חולון מחכה לפיק&רול של בריימו כדי להחליף להגנה האישית והמבלבלת. רק שבמקרה הזה, התאמת המצ’אפים לא מספיק מהירה, ריברס לוקח יתרון מהיר על משגב וחודר לסל. היתרון הזה מתגלגל ליתרון גדול עוד יותר של בריימו וכך ברגע נוצר סל קל להפועל ירושלים. זמן לזכור, שרעיון טקטי טוב ככל שיהיה, דורש איכות ביצוע טובה כדי לספק תוצאות.

via GIPHY

לעיתים, הפועל ירושלים עצמה גם כן הייתה מספיק חכמה כדי לתקוף את המצ’אפ זון של חולון. הרי השומרים בסגול, רק מחכים לפיק&רול שמסמל עבורם את הקוד לעבור להגנה אישית. אז הפועל ירושלים, לא תיתן להם את זה. כאן לדוגמה, ירושלים מעדיפה להישאר בחיתוכים, הנעת כדור וריווח טוב במטרה לנצל את האזורית ולהימנע מפיק&רול שיגרום לבלבול וסיבוך מיותר מבחינתם. וכשזה קורה ברמת ביצוע גבוהה, היתרון בצד האדום.

via GIPHY

כבר דיברנו הרבה, בטור הזה ממש, על הרווחים שגורפים מאמנים על יצירתיות טקטית. וגיא גודס, פעם נוספת, באמצעות יציאה מחוץ לקופסה ויישום של משהו לא צפוי במאני טיים – עולה לגמר הליגה. וזה קשה. זה קשה להמר על משהו לא רגיל ושונה בזמן כל כך קריטי. ומי שמעז, גם מנצח. ומול הרצליה, שעל אף הכדורסל המאוד פשוט שהיא משחקת מתאפיינת גם היא ביצירתיות טקטית מעת לעת, העזה שכזאת עשויה להכריע את הסדרה. ומי יודע, אולי גיא גודס שראה את רווחי המצ’אפ זון מול אדאמס ואובה, ינסה לעשות את אותו הדבר מול באב והוקר.

0 תגובות

כתבות שיעניינו אותך

Subscribe To Our Newsletter

Join our mailing list to receive the latest news and updates. 

You have Successfully Subscribed!