שגיא מוקי מגיב לראשונה לסערת הג׳ודוקא האיראני סעיד מולאי

Israel Olympic Committee

הג'ודוקא הישראלי שגיא מוקי שזכה במדליית הזהב באליפות העולם בשבוע האחרון בטוקיו, יפן, שבר שתיקה בנוגע לג'ודוקא האיראני סעיד מולאי שנמלט לגרמניה.

בראיון בלעדי עם ה”Sports Rabbi” (הספורטס רבי) שגם כותב בשביל הג'רוזלם פוסט, מוקי דיבר על המצב הנפיץ שבו נמצא מולאי, דיבר על פוליטיקה וספורט וגם על היחסים בין ישראל לבין איראן.

ביום ראשון, מולאי דיבר אל רשת חדשות איראנית שמבוססת בלונדון על כך שהיה צריך להפסיד בכוונה בשני המשחקים האחרונים שלו כדי לא לפגוש את מוקי או להיות איתו על הפודיום. הוא גם דיבר על הרצון שלו להתחרות ברמה הגבוהה ביותר עם מטרה לזכות במדליית זהב באולימפיאדת טוקיו 2020.

בזמן שהוא דיבר על האהבה שלו כלפי איראן, הוא גם הביע חרטה על כל שהוא אולי לא יוכל להתחרות בעתיד בשביל איראן. מולאי גם הדגיש כי יש לו ויזה ואזרחות גרמנית ושהוא לא הסתתר במקלט כפי שפורסם במספר כלי תקשורת.

”עצוב לי מאוד על הסיטואציה שבה נמצא מולאי”. הדגיש מוקי מהמלון שלו בטוקיו. ”אני יודע כמה קשה ספורטאי מתאמן וכשהזדמנות כזאת נלקחת ממישהו רק בגלל סיבות פוליטיות וזה מאוד מכעיס. מולאי הוא אדם נהדר וממה שאני רואה הוא גם ספורטאי מצויין. לא מגיע לו לקבל יחס כזה”.

בזמן הקרב שלו, האם אתה חושב שמולאי הפסיד בכוונה?
”לא באמת ידעתי אם הוא הפסיד בכוונה וכשהקרב הגיע לניקוד זהב, ידעתי בוודאות שהוא לא הפסיד בכוונה. אבל להיות תחת כמות הלחץ שהוא היה אז אתה פשוט לא יודע מה מישהו יכול לעשות בסיטואציה כזאת”.

מולאי אמר על עצמו, שהדבר הכי חשוב עבורו זה להתחרות ברמה הגבוהה ביותר ולזכות במדליית הזהב באולימפיאדה. מהן המחשבות שלך?
”אני מסכים איתו בגלל שאם אתה רוצה להיות אלוך אולימפי ואלוף עולם אז אתה רוצה לנצח כל קרב. כשאתה לא יכול להתחרות בגלל פוליטיקה זה שם אותך בסיכון. זה קשה לנהל את הסיטואציה כשהוא יודע שהוא לא יכול להתחרות נגד מישהו בגלל לחץ פוליטי שמחוץ לאולמות הספורט. מנטלית זה אתגר גדול כשזה לא תלוי בהופעה שלך”.

האם אתה חושב שזה יעזור להפסיק את החרם האיראני כלפי ספורטאים ישראלים?
”אני חושב שאנחנו חיים בתקופה שיש בה הרבה שינויים במזרח התיכון. אי שם ב2014 כולם חשבו שלא נוכל ללכת להתחרות באבו דאבי. אבל כבר בשנה הבאה ב2015 היינו שם וזכיתי במדליית הארד למרות שהדגל שלנו לא הופיע. ב2018 כשחזרנו לאבו דאבי לא רק שיכולנו להציג את דגל ישראל אחא גם זכיתי במדליית הזהב ו”התקווה” התנגן”.

איך הג'ודו יכול להביא את היחסים להיות נורמליים בין שני המדינות?
”ג'ודו זה לא הספורט היחיד שיכול להביא ליחסים נורמליים בינינו לבין איראן כמו שראינו באבו דאבי, אלא גם ראינו שהם באמת אוהבים אותנו ולא שונאים אותנו. הממשלה האיראנית קיצונית”.

בקרב שלך בחצי הגמר המצרי מוחמד עבדלאל סירב ללחוץ את היד שלך אחרי רבע הגמר. מה הייתה הציפייה שלך?
”אף פעם לא דיברתי איתו וזה חבל מאוד שהוא הפנה את הגב שלו אליי בגלל שהוא גם הפנה את הגב שלו אל הספורט. כל העיקרון של הג'ודו זה על כבוד וסוג כזה של ערכים חיוביים. זה איך שגדלתי ולא משנה מי הוא היריב ומאיפה הוא מגיע. לא משנה מה קרה אני יותר עצוב מאשר מאוכזב כי באמת קיוויתי שהוא ילחץ לי את היד והיינו מראים ביחד את הכוח של הספורט”.

האם אתה יכול לשים את עצמך בנעליים של מולאי?
”זאת סיטואציה ממש מאכזבת ומה שהוא עושה זה צעד ענק. הוא מראה שהוא רוצה להיות אדם חופשי וללכת בדרך שלו בלי שום בעיה או מכשול בדרך”.

איך אתה יכול אישית להשפיע ולעזור לסיטואציה בין המדינות?
”אני רוצה להיות שגריר של שלום בין ישראל לאיראן. יש לי 2 חלומות. אחד זה לזכות במדליית הזהב באולימפיאדה. אבל אני גם חולם לפגוש את מולאי וזה לא משנה מי ינצח. אני רוצה ללחוץ לו את היד ולתת לו חיבוק. בדרך הזאת אנחנו לא רק נראה כבוד אחד לשני אלא ביחד אנחנו יכולים להראות שהספורט גדול יותר מכל דבר אחר”.

איך זה מרגיש להיות אלוף העולם?
”זאת הרגשה נפלאה להיות אלוף ולזכות במדליית הזהב הראשונה של הגברים הישראלים בג'ודו;זה היסטורי. זה מאוד קשה בשבילי להגיד ולהצביע למה אני אלוף העולם אבל זאת הייתה הגשמת חלום עבורי. אני שמח שהצלחתי להגיע להישג הזה וההרגשה לא הייתה יכולה להיות טובה יותר”.

כמה גאה אתה בכך שיש לך את הזכות לייצג את ישראל?
”כמובן שכשאני הולך לחו”ל במטרה להתחרות אני תמיד רוצה לנצח אבל בשבילי לייצג את ישראל זה כמו להיות שגריר. אנחנו מדינה כל כך קטנה ולהצליח להיות הכי טוב שאני יכול להיות נותן לי הרבה מוטיבציה. כשזכיתי במדליית הזהב היו כ30 ישראלים בארנה והם נתנו לי כל כך הרבה כוח שהרגשתי שהיו שם אותם 4000 אנשים שהיו מאחוריי מוקדם יותר השנה בתל אביב. זה נתן לי את הכוח להתחרות ולזכות באליפות העולם”.