ראיון בלעדי עם ליאור רפאלוב לקראת יום העצמאות

רגע לפני יום העצמאות נפגשנו עם הליגיונר הבכיר שלנו בבלגיה כוכב אנטוורפן ליאור רפאלוב במסעדה הכשרה ”ארטיצ'וק” שבאנטוורפן לראיון בלעדי ומורחב על ההתפתחות שלו עד שנהיה כדורגלן ואיך הכל התחיל, על המודל לחיקוי שלו, על הימים במכבי חיפה, על הגאווה והאחריות של לייצג את ישראל, על הקמת המשפחה בבלגיה, על התקופה בקלאב ברוז', ההשפעה של מאמנו לשעבר מישל פרודום עליו, על איך שגילה לכולם שתומאס מונייר יהיה כוכב, על המצב של ליגת העל ועוד נושאים רבים.

ליאור, למה רצית להיות כדורגלן?
”האמת היא שזה לא משהו שבחרתי, זה משהו שתמיד היה יחד איתי. מאז שאני זוכר את עצמי הייתי עם כדור כדורגל, אם זה בבית הספר, אם זה בשכונה ואם זה בטלוויזיה, הייתי משגע את אבא שלי שאני רוצה לראות כל הזמן כדורגל. אני חושב שזה היה איזשהו חיידק שתמון בי”.

היה לך מודל לחיקוי?
”בתור ילד בוודאי. הייתי מאוד אוהב את רונאלדו של ברזיל והייתי עוקב אחריו, לאחר מכן זינדין זידאן ואז רונאלדיניו, ואם מדברים על הישראלים אז היו בעיקר אייל ברקוביץ' וחיים רביבו שהם היו שני הליגיונרים היותר מוצלחים בתקופת ילדותי, והייתי מאוד נהנה לצפות בהם”.

מה חשבו ההורים שלך כאשר אתה רצית להיות כדורגלן?
”אבא שלי מאוד אהב ותמך ודחף אותי לשחק כדורגל, אמא שלי כמובן זה תמיד הלימודים והלימודים, בזמנו זה היה מהתפקידים היותר בטוחים, צריך ללמוד טוב כדי להתפרנס בכבוד אחרי. היום הדברים הם קצת יותר שונים, היום הספורט הפך להיות מקצוע לכל דבר ועניין, אתלטים, על העבודה הקשה שהם עושים מתוגמלים היטב בצד הפיננסי, אז אני חושב שהיום אם אני מסתכל על הבן שלי כשהיום אני אבא, כמובן שללמוד טוב, וללמוד דרך ארץ ולהיות תלמיד טוב וקשוב ובעל ערכים, מלבד זאת אני חושב שלעסוק בספורט זה דבר מאוד בריא ודבר מאוד חיוני לילד”.

גדלת באור עקיבא, איך הגעת למכבי חיפה?
”שיחקתי במכבי אור עקיבא בעידור בקט רגל עד גיל 13 כמעט. היינו אלופי ישראל עם אור עקיבא בטורנירים של עידור, ורק לאחר מכן הגעתי למכבי חיפה בעקבות טורנירים כאלה ואחרים שראו אותי והציעו לי להצטרף. מכבי חיפה זה היה מועדון שהייתי מעריץ בתור ילד, אז מאוד התלהבתי מהאפשרות ללכת ולהצטרף למועדון שבו הייתי בתור אוהד והייתי הולך למשחקים לראות את הבוגרים, אז כשהצטרפתי למועדון של מכבי חיפה בגיל 13 זה היה מבחינתי כמו חלום שמתגשם, ומשם לעבור שלב שלב עד לגיל 17 שהצטרפתי לקבוצה הבוגרת. בתוך מחלקת הנוער אני חושב שהיו לי הישגים יוצאים מן הכלל במחלקת הנוער של מכבי חיפה. עשינו באמת המון דברים יפים, וגם אני בפן האישי זכיתי בשחקן המצטיין של מחלקת הנוער לפני שעליתי לבוגרים. כל פעם יש יעדים שאתה מסמן לעצמך ואחרי שאתה משיג את היעד הזה אתה מציב לעצמך מטרה חדשה ואני שמח שעשיתי זה בישראל”.

מי היו החברים הכי קרובים שלך בקבוצה במכבי חיפה?
”באותה העת אני גדלתי ביחד עם עדן בן בסט שמשחק עכשיו בבאר שבע וגם יצא לחו”ל לתקופה בצרפת, בוא נגיד שרוב השחקנים שהיו איתי היו שי מימון מנתניה, בקבוצת הנוער היה דקל קינן ואנחנו בקשר לעיתים ואנחנו מדברים, אבל היינו בקשר מאוד מאוד טוב בתקופתי בישראל, עם אמיר אדרי שהיה שוער הקבוצה הבוגרת, עם תום אלמדון, היו כמה חבר'ה טובים כמו מור ממן, ערן לוי גם היה במחלקת הנוער, שי בירוק היה קצת, אבל בעיקר באמת החברים היותר טובים מהשנתון שלי היו אמיר אדרי, עדן בן בסט ושי מימון, אלה היו השחקנים שהיו ממש בקבוצת הגיל שלי”.

איך הרגשת לשחק בליגת האלופות עם מכבי חיפה?
”זה דבר שאתה חולם עליו בתור ילד. להגיע לליגת האלופות לא משנה עם איזו קבוצה זה פיק מטורף בקריירה שלך ומשהו שאתה יכול לסמן שעשית משהו בחיים ובכדורגל שאתה מגיע למעמד הזה, ומאחל לכל שחקן ישראלי ולכל שחקן בפרט לחוות את הרגעים האלה בליגת האלופות כי אין לזה תחליף”.

כשעברת לבלגיה, חשבת שתהיה פה כל כך הרבה זמן?
האמת היא שלא. הגעתי ב2011 ואנחנו עכשיו ב2019, זה 8 שנים. היו לי 7 שנים נהדרות בברוז' ובאמת נהניתי מכל רגע שם, בשנה האחרונה הצטרפתי לאנטוורפן וזה הפך אפילו לשגרת חיים עוד יותר קלה ממה שהיה לי שמה, כי כמו שאתם מכירים להיות יהודי באנטוורפן זה הרבה יותר קל, יש מסעדות וסופר ויש לך אוכל כשר, הרבה מאוד חברים שמתגוררים פה שמתעסקים בתכשיטים וביהלומים, אנשים שהכרתי עוד לפני כן, כיום אני גר גם קרוב אליהם אז בכלל יש לנו גם הרבה פנאי ביחד, גם לאשתי הרבה יותר קל, לילדים שלי הרבה יותר קל שנכנסו למסגרות של בתי ספר יהודיים, לומדים יותר על ארץ ישראל ועל ההיסטוריה של ישראל והחגים שלנו, דברים שהם לא קיבלו בברוז' בגנים בלגיים, אז זה הופך את השגרה להרבה יותר קלה ונוחה”.

בברוז' הייתה לך קריירה יפהפיה, עשית את הכל ואתה אחד הליגיונרים הישראלים הבכירים אי פעם לדעתי(רפאלוב מחייך ואומר תודה). לכבוש את שער הניצחון בגמר הגביע הבלגי שאנחנו זוכרים שצפינו בזה בטלוויזיה, איך זה מרגיש להיות ישראלי ולעשות דבר כזה כשאתה גם זר פה?
”אני יכול לומר שזה אולי הרגע הכי גדול בקריירה שלי, במיוחד כשזה גמר הגביע הבלגי נגד הקבוצה עם היריבות הכי גדולה בין קלאב ברוז' לאנדרלכט. כל התהליך שהיה במשחק עם 1-0 לנו ואז הם משווים לנו בדקה ה89 ל1-1, דקה 92 אתה כובש את שער הניצחון מול 50 אלף צופים, זה כאילו כמו תסריט של סרט שיהיה בו סוף טוב וככה זה באמת התנהל. להיות שמה ולכבוש את השער היפה מהאוויר ברגל שמאל, הכל התנהל בצורה חלומית ממש וזה רגע שאני לא אשכח אף פעם בחיים”.

אתה חושב שאתה תחזור לארץ לגדל את המשפחה שלך? האם אתה נמצא בארץ כל כמה חודשים? אשתך והילדים רוצים להיות בארץ?
”כן, בוודאי. אני משתדל בינואר וביוני להגיע לארץ, בפעמיים שיש לנו קצת פגרה אני ישר חוטף מטוס ונוסע. אשתי נראה לי רוצה אפילו יותר ממני להיות בארץ, כי אל תשכח שהיא באה בעקבותיי לפה, אני מגשים את החלומות שלי ובעל קריירה ואשתי היא זאת שתומכת בי ועוזרת לי להגשים את היעדים האלה, אז בשביל אשתי השהות היומיומית היא קצת יותר קשה כי אני די עסוק באימונים ובמשחקים והיא בעיקר עם הילדים בבית ועושה את הדברים שלה כדי להעסיק את עצמה, וכמובן שהגעגועים שלה למשפחה ולחברים שלה בישראל הם קצת יותר גדולים מאשר לי”.

איך זה להיות לגיונר? מה זה אומר לך? זה לא רק ישראלי זה יהודי וגם כן משהו עולמי ואתה נושא את הדגל של ישראל.
”אני באופן אישי מרגיש כסוג של שגריר של ישראל פה בבלגיה. להסביר לכל הסובבים אותי מה המצב באמת בישראל ומה קורה בין הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ולהראות להם עובדות שאנשים בכלל לא מודעים אליהם כי הם לא יודעים מה הקונפליקט והם רק ניזונים מהתקשורת באירופה שהיא לחלוטין לא משקפת את מה שקורה באמת, אז קודם כל האישיות שלי ולהראות מי אני כישראלי, אם זה בחדר ההלבשה, אם זה עם האוהדים של הקבוצה ואם זה ברחוב, מצליח במעט אפילו לשפר אפילו קצת את התדמית של הישראלים בחו”ל או של הישראלים כי התדמית היא לא הכי טובה בלשון המעטה, אז אני משתדל לעשות את זה על הצד הטוב ביותר. אני יודע שלכל מקום שאני הולך וכל דבר שאני עושה הם מסתכלים עליי כליאור רפאלוב וגם כישראלי, לא משנה מה אני אגיד וכמה שנים אני פה אני עדיין נולדתי וגדלתי בישראל וישראל היא המדינה שלי, ואני אעשה הכל כדי לייצג אותה על הצד הטוב ביותר, כי בסופו של דבר יש לנו רק מדינה אחת, ואנחנו, אלה שנמצאים בגולה, מחובתנו לעשות את הכל כדי שלאנשים יהיה רק דברים טובים להגיד על המדינה שלנו”.

כשאתה משחק עם הנבחרת, מה זה אומר לך ללבוש את החולצה של הכחול-לבן?
”אני חושב שאין גאווה יותר גדולה לכל בנאדם אם זה בכדורגל, בכדורסל או בכל ספורט שהוא לייצג את המדינה שלו. בדרך כלל אנחנו משתכרים על ידי הקבוצות וכשאתה מגיע לנבחרת אתה בא רק כדי לייצג את המדינה ולא מקבל שום דבר בתמורה, אתה מקבל רק את הזכות ללבוש את המדים הלאומיים ולייצג את המדינה, וזה אני חושב הזכות הכי גדולה ואני חושב שזה היה גם אחת המטרות הגדולות שלי, חלום שלי להיות שחקן נבחרת ישראל ואני שמח שנפל בחלקי לעשות זאת”.

האם אתה חושב על היום שאחרי הקריירה?
”עדיין לא, כי אני אמנם בן 33 אבל מרגיש שכוחי במותניי, ואני לפני חודשיים חתמתי לעוד שנתיים חוזה פה באנטוורפן אז אני עד יוני 2021 בקבוצה, אז יש לי עוד זמן של מחשבות מה לעשות אחרי הקריירה”.

האם יש לך חבר בקבוצה עכשיו או בברוז' שאתה ממש קרוב אליו?
”בוודאי. בעיקר בברוז' כי הייתי שמה 7 שנים, המון חברים היו לי ויש לי והייתי גם הקפטן של הקבוצה לתקופה אז היו לי המון מחוייבויות לעזור לשחקנים אם זה שחקנים צעירים ואם זה שחקנים חדשים שמגיעם ממדינות מאפריקה, דרום אמריקה או אם זה מספרד שם יש שחקנים עם מנטליות ישראלית השחקנים הספרדים, אז היה לי כזה מן מחויבות לנסות ולעזור להם כי אני יחד עם הניסיון שיש לי ידעתי בדיוק מה עובר להם בראש. קשיי ההתאקלמות בהתחלה הם לא קלים במיוחד עם המזג אוויר ואם זה במציאת בית, מה הבת זוג עושה בזמן שאנחנו מתאמנים ועסוקים, אז גם אשתי הייתי מנסה לעשות הכל כדי שלאנשים של הכדורגל יהיה יותר נוח, אם זה להזמין אותם לארוחות צהריים, ואם זה סתם לבלות זמן איכות ביחד כדי באמת להרגיש טוב ולהרגיש בבית בסופו של יום”.

הייתה תקופה של 3 שנים בהם מישל פרודום היה המאמן שלך. הוא היה שחקן אדיר אז איך זה היה?
”מישל הוא דמות מאוד משמעותית בחיים שלי. הוא קידם אותי מאוד בתור כדורגלן. מלבד זה שהוא היה המאמן שלי הוא היה כמו דמות לחיקוי. הוא כריזמטי וחכם מאוד, שנהניתי מכל רגע לעבוד איתו, היו גם רגעים לא קלים אבל מכל דבר למדתי ממנו. הוא מצד אחד איש מאוד נוקשה, ומצד שני הוא יודע מתי ואיך לחזק אותך, ואני חושב שאיתו התפתחתי איתו הכי הרבה ככדורגלן”.

תומאס מונייר שיחק איתך והוא נחשב לסופרסטאר בפאריס סן ז'רמן. היו דברים שראית בו כבר אז?
”בוודאי. לתומאס יש יכולות פיזיים לא נורמליים והוא אתלט יוצא מן הכלל, הגיע מליגה רביעית פה בבלגיה לקלאב ברוז' והאמת היא שאני ראיתי את הפוטנציאל הזה מהרגע הראשון, סיפרתי את זה גם פה לכלי תקשורת בלגיים כשאמרתי שהוא השחקן הבא שישחק בנבחרת הבלגית ובהתחלה הם לא לקחו את זה ברצינות, אבל שנה לאחר מכן כשהוא זומן אמרתי לכולם 'אמרתי לכם'. אני חושב שהוא התפתח מעולה ככדורגלן, הוא לא מפתיע אותי ואני חושב שהוא יכול להגיע רחוק יותר”.

ילה ואן דאם ודיומרסי אמבוקאני משחקים איתך והם שני שחקנים עם הרבה ניסיון במיוחד ואן דאם שהיה מהבלמים הטובים בMLS, מה המשמעות של לשחק איתם?
”ואן דאם בן 35, אמבוקאני בן 34 ואני בן 33. יש לנו עוד 2-3 שחקנים שהם בני 30 פלוס ויחד כולנו הצלחנו לשים את אנטוורפן היום בטופ של הכדורגל הבלגי, ואני חושב שהניסיון הוא מרכיב מאוד משמעותי בהצלחה של קבוצת שחקנים, לא משנה אם זה בכדורגל או בספורט אחר. כשחקן צעיר אתה חושב שאתה יכול לעשות כל דבר, כל הזמן ובכל רגע נתון, ואז אתה לא מצליח להתגבר על החולשות שלך. כשחקן עם ניסיון אתה מנסה לנצל את החוזקות שלך וכמה שפחות לעבות את החולשות שלך, וברגע שיש לך כמה מוקדים כאלה בקבוצה אני חושב שהקבוצה ככה הופכת להיות חזקה יותר וזה מה שצריך בקבוצה שיהיה את האיזון בין השחקנים הצעירים והרעבים מלאי הכישרון ובעלי ההתלהבות, יחד עם התשוקה והאהבה שלנו למשחק והניסיון שלנו, ואני חושב שזה הפורמולה הנכונה להצלחה של קבוצה”.

הכדורגל הבלגי אולי עם הדור הכי הגדול בתולדותיו, שאולי הולך להיגמר עוד מעט כי שחקנים כמו אדן הזאר וקווין דה בריינה הולכים להיות כבר בני 30-31 במונדיאל הבא, האם אתה חושב שיש דור כרגע שיכול להחליף שחקנים כאלה או שלא?
”אני עדיין לא רואה את הקווין דה בריינה או את האדן הזאר החדש, אבל אני עדיין חושב שגם דה בריינה, גם הזאר וגם קומפאני עדיין יש להם מה לומר ומה לעשות, ולהשיג תוצאות עם הנבחרת הבלגית, ואני בטוח שהכדורגלן הבלגי מתפתח מאוד ואני חושב שזה רק עניין של זמן עד שנראה טאלנט בסדר גודל כזה”.

ליגת העל לא הכי חזקה השנה וכבר כמה שנים שהרמה לא גבוהה אבל השנה יש נפילה גדולה. מכבי חיפה אמנם השתפרה לאחרונה אבל זה עדיין לא המקום הרצוי. האם רואה איזשהו מקום של שיפור או האם אתה חושב שהשחקנים הישראלים פחות טובים, או שאולי השחקנים הזרים פחות טובים?
”אני אגיד בשיא הכנות שאני פחות עוקב אחרי ליגת העל שלנו ואני פחות רואה משחקים, אני כן יודע שהייתה ירידה משמעותית בשנים האחרונות אם זה באיכות המשחק ואם זה באיכות השחקנים. מה שכן אני יודע זה שהפועל באר שבע עשו כמה שנים נהדרות ומכבי תל אביב גם עשו עכשיו אליפות בצורה מאוד חלקה, ובכל ה7 השנים האחרונות לא לראות את מכבי חיפה זוכה באליפות זה קצת צובט את הלב ואני מקווה מאוד שמכבי חיפה ימצאו את הדרך לחזור לטופ של הכדורגל הישראלי כי אני התחלתי בתור יחד כאוהד של מכבי חיפה ואני עדיין אונד של מכבי חיפה ואני באנת מאחל להם את כל ההצלחה שיש”.